מבצר יחיעם

כך למשל מבצר יחיעם המפואר שהחל את דרכו בכלל כחווה חקלאית מבוצרת שנבנתה במאה ה-12 כאחת ההיאחזויות של הצלבנים בגליל המערבי.

למה שחווה חקלאית תהיה מבוצרת בכלל?
כנראה שהיו להם סיבות טובות, לצלבנים.

בראשית המאה ה-13, עם התבססותם בגליל, רכשו אבירי המסדר הטבטוני את המקום מידיה של האצילה סטפני דה מילי, שמשפחתה הייתה בעלת שטחים בגליל המערבי. זה נשמע פסטורלי אך השלווה לא ארכה זמן רב: בשנת 1265 תקף הסולטן הממלוכי בייבארס את המבצר והחריבו. מה ששרד מהמבצר היה קמרונות, חומות וחרכי ירי.

קלעת ג'דין שמו של המבצר הצופה על אחד מנופיו היפים ביותר של הגליל. המשמעות: "מצודת הגיבורים".
הממלוכים וממשיכיהם העות'מנים לא מצאו לנכון להחזיק במקום והוא נותר נטוש במשך כ-500 שנה. הבא בתור שתפס שליטה על המבצר והותיר בהם חותם שנראה עד היום הוא ד'אהר אל עומר השליט הבדואי של אזור הגליל, ולמעט נסיונות מרד אלו ואחרים שדוכאו נשאר המבצר בידיו עד לסוף התקופה.

פרק חשוב נוסף נרשם בדברי המבצר במאה ה-20 גרעיני השומר הצעיר עלו למבצר העתיק ונאחזו באולמותיו האפלוליים.

על פי תכנית החלוקה של האו"ם, האזור שמצפון לנחל נעמן, וקיבוץ יחיעם בכלל זה, לא נכללו בתחום המדינה היהודית. מיד לאחר הכרזת המדינה הקיבוץ הותקף ובפעולה הרואית התבצרו הקיבוצניקים בין חומות המבצר וביחד עם לוחמי החי"ש שבאו לעזרתם שרדו חודשיים (!) של מצור בן חודשיים תוך שהם מנהלים קרב לחיים ולמוות, שהפך לאחת הדרמות הגדולות של מלחמת העצמאות.

את שמו של המבצר כשמו של הקיבוץ הסמוך הם נתנו לו על שם יחיעם, בנו של יוסף וייץ, שנפל בפעולת פיצוץ הגשרים בנחל כזיב הסמוך. זהו סיפורו של מבצר שהחל כחווה חקלאית והפך לסמל לעצמאות לאומית. לגמרי מצודת הגיבורים.

גן לאומי מבצר יחיעם, צילום: גלית רוזן