מגוון ביולוגי

28.02.2017

שאלות ותשובות

פרפרית סטירית פקוחה על חרחבינה מכחילה בכרמל- צילם דותן רותם פרפרית סטירית פקוחה על חרחבינה מכחילה בכרמל- צילם דותן רותם

מהו מגוון ביולוגי?

את המונח "מגוון ביולוגי" (biodiversity) טבע המדען ריימונד פ' דסמן בשנת 1968, והוא בא לומר שעולם החי (bio) הוא עולם מגוּון (diverse). הכוונה לשלושה סוגים של מִגוון: מגוון מינים, מגוון גנטי ומגוון מערכות אקולוגיות, וליחסי הגומלין המורכבים בין המינים ובינם לבין הסביבה.

  • מגוון מינים: ממלכות עולם החי בעולמנו (ממלכת בעלי החיים, ממלכת הצמחים, ממלכת הפטריות וכדומה), המכילות מגוון רחב של מינים.
  • מגוון גנטי: בכל פרט יש מטען גנטי שונה במקצת מהמטען של הפרטים האחרים מאותו המין. מגוון זה מאפשר למין לשרוד בהתמודדותו עם קשת רחבה של גורמי סביבה, והוא הבסיס לתהליכים אבולוציוניים.
  • מגוון מערכות אקולוגיות: מערכות אקולוגיות הן תנאי סביבה שיוצרים סביבות חיים כגון אקלים, גיאולוגיה, טופוגרפיה, קרקע ועוד. יש בעולם מגוון רב של מערכות אקולוגיות והן מאפשרות למגוון המינים ולמגוון הגנטי להתקיים בתוכן.

מה הקשר בין מגוון ביולוגי לשמירה על הטבע?

בעבר התמקדה שמירת הטבע בעולם בשמירה על מינים. בעיקר הושקעו מאמצים בשמירה על מינים בולטים ("מיני דגל") בסביבתם הטבעית. לשם כך הוכרזו שמורות טבע בשטחים טבעיים שהיו אזורי מחיה של מיני דגל. כך למשל באפריקה הוכרזו שמורות טבע באזורי המחיה של פילים ואריות, ובאמריקה הצפונית באזורי השוטטות של ביזונים. גם בישראל הוכרזו שמורות טבע באזורי התפוצה של מינים בולטים: שמורות מדבריות להגנה על אוכלוסיית היעל הנובי, שטחי חולות במרכז הארץ שבהם התקיימו אוכלוסיות של צבי ארץ-ישראלי, וגם  שמורות קטנות (שמורות "עציץ") במרכז הארץ לשימור מינים של צמחים ממשפחת האיריסיים.

אולם במרוצת השנים התברר שבחירת מקומן של שמורות טבע בעיקר על פי מיני הדגל שבהן אינה מסייעת לשמירה על הטבע בטווח הארוך. הסיבה לכך היא שהשמורות נותרות מבודדות בגלל פעילותו הרבה של האדם בעשורים האחרונים שגרמה לירידה חדה בהיקף השטחים הטבעיים על פני כדור הארץ, ואלו הוחלפו ביישובים ובתשתיות. ההרס השיטתי של שטחים טבעיים רבים ובמקומות שונים בעולם, גורם להיעלמותם של המערכות האקולוגיות שהתקיימו בהם ואיתם להכחדת מינים נרחבת או להקטנת המגוון הגנטי של המינים, שהינו הבסיס להישרדותם לאורך זמן.

היום אנו יודעים ששמירה על מין אחד בטווח הארוך קשה או בלתי אפשרית, מאחר והוא חלק ממערכת אקולוגית שלמה. למשל את האיריסים מאבקות דבורי בר יחידאיות, הניזונות מתוצרי פרחים ממינים אחרים ומקננות על הקרקע. במילים אחרות כדי לשמר מין יחיד, יש להגן על כלל המערכת האקולוגית הסובבת אותו. מלבד זאת בידוד אוכלוסיות בשטחים שמורים עלול לחשוף אותן לתהליכים גנטיים הקשורים לרביית שארים (קרובי משפחה), וכך לצמצם מאוד את גודל האוכלוסייה היכולה להתקיים באותו תא שטח. בנוסף, תהליכים אקראיים כמו שריפה, או ריסוס עלולים להשמיד באחת את כל האוכלוסייה המבודדת.

יעלים – צילם דורון ניסים

מהו רציונל שמירת הטבע בימינו?

מסיבות אלו שמירה על הטבע בימינו אינה ממשיכה להתמקד בשמירה על מיני דגל אלא מתמקדת בשמירה על מערכות אקולוגיות. רשות הטבע והגנים עושה זאת על ידי מאמצים להגדלת שטחיהן של שמורות טבע וגנים לאומיים, וחיבור ביניהן באמצעות שטחים טבעיים או שטחי חקלאות. הרשות גם חותרת לעגן שטחים מוגנים מכל אחת מהמערכות האקולוגיות הקיימות בישראל. השמירה על מגוון המינים נעשית בדרכים רבות, בהן שימורם של המינים באתרם, יצירת קישוריות מרחבית בין מינים באמצעות מסדרונות אקולוגיים, יצירת בנק גנים או גני מקלט על מנת לשמר ייצוג לאוכלוסיות הנמצאות בסיכון.

בהתאם לזאת, הפך המונח מגוון ביולוגי למונח מרכזי בימינו בשיח על הטבע והוא מכוון את פעולות השמירה על הטבע בעולם ובארץ.

מדוע חשוב לשמור על המגוון הביולוגי?

ההיבט המוסרי

במהלך קיומו של כדור הארץ נעלמו ממנו מערכות אקולוגיות ונכחדו מינים רבים בתהליכים טבעיים שונים, ובמקביל נוצרו מערכות אקולוגיות חדשות וחלה התמיינות של מינים חדשים. אולם בימינו גדול קצב העלמות מינים פי 1,000 מאשר בעבר, עקב פעילותו האינטנסיבית של האדם. למגוון הביולוגי יש גם "ערך ממשי", כלומר ערך עצמי שאינו נמדד בחשיבותו לאדם. חובתנו המוסרית היא לשמור על מינים אחרים המתקיימים בכדור הארץ.

ההיבט התועלתי

הקיום שלנו, בני האדם, תלוי במגוון הביולוגי. הסיבה לכך היא שמערכות אקולוגיות מספקות לאדם תועלות ושירותים והם הבסיס לקיומנו. אנו מקבלים את השירותים הללו בחינם אולם בדרך כלל אנו מבחינים בתועלתם של מערכות אקולוגיות עבורנו רק כאשר הן נפגעות. למשל כאשר שלל הדגה מתדלדל עקב דייג יתר וגורם לעליית מחירים.

אלה התועלות והשירותים העיקריים שמספקות לנו מערכות אקולוגיות:

  • החמצן באוויר שאנו נושמים. מערכות אקולוגיות גם שומרות על איכות האוויר.
  • מי שתייה נקיים.
  • מקור המזון שאנו אוכלים ומקור גנטי לגידולים שהשבחנו.
  • תרופות, שכמחציתן מבוססת על חומרים טבעיים או על חומרים סינתטיים המיוצרים על בסיס גנים של חומרים טבעיים.
  • שירותים לגידולים חקלאיים, בהם שטחי מרעה טבעיים לבקר, האבקה של גידולים חקלאיים באמצעות דבורי בר והדברה ביולוגית בעזרת מינים שונים.

התועלות שמספקות לאדם באמצעות מערכות אקולוגיות טבעיות נקראות "שירותי מערכות אקולוגיות" (ecosystem services). כלכלנים מעריכים ששירותי מערכות אקולוגיות מבססים כ- 40 אחוזים מהכלכלה העולמית.

למרות הטכנולוגיה המתקדמת העומדת לרשותנו כיום עדיין אין לנו דרכים להחליף מערכות אקולוגיות, ועל כן מחובתנו לשמור עליהן.

כיצד מאוחדות האומות לשמירה על המגוון הביולוגי העולמי?

כיום אנו מנצלים בעולם את משאבי המערכות האקולוגיות מעבר ליכולת ההתחדשות הטבעית שלהם. כתוצאה מכך כ- 60 אחוזים משירותי המערכת האקולוגית בעולם נהרסו או התדלדלו. בישראל בולטת הפגיעה בענף הדייג, כאשר שלל הדגה של העוסקים בדייג הצטמצם ביותר בעשורים האחרונים וכיום קשה להמשיך ולהתפרנס ממנו. בנוסף, התגברות סחף קרקע גרם לאיבוד החלק העליון והפורה של הקרקע ומחייב דישון ושימוש באמצעים אחרים לתחזוקת הקרקעות על מנת שניתן יהיה להמשיך ולעבד אותן.

עקב הפגיעה העולמית החמורה במערכות האקולוגיות קבעה ועידת הפסגה העולמית לפיתוח בר קיימא שהתקיימה ב- 2002 ביוהנסבורג, דרום אפריקה, שיש להקטין באופן ניכר את קצב אובדן המגוון הביולוגי. בהמשך, הכריז מזכ"ל האו"ם על העשור 2010 – 2020 כ"עשור המגוון הביולוגי" וקבע מטרות מוגדרות לשמירה עליו.

כיצד קשורה מדינת ישראל לאמנות השמירה על המגוון הביולוגי?

ממשלת ישראל משתתפת בוועידות האו"ם לשמירה על הטבע וחתומה על כמה אמנות לשמירה על המגוון הביולוגי, בהן אמנת ברצלונה ואמנת המגוון הביולוגי.

אמנת ברצלונה

(Barcelona Convention for the Protection of the Marine Environment and the Coastal Region of the Mediterranean)

אמנת ברצלונה עוסקת בשמירה על הסביבה הימית וחופי הים התיכון. לאמנה 22 מדינות חברות – אלבניה, אלג'יריה, בוסניה והרצגובינה, קרואטיה, קפריסין, האיחוד האירופי, מצרים, צרפת, יוון, ישראל, איטליה, לבנון, לוב, מלטה, מונקו, מרוקו, סלובניה, מונטנגרו, ספרד, סוריה, טוניס וטורקיה.

מטרת האמנה לשמש כאמצעי שיאפשר מעקב ופיקוח שוטפים על מצב הים התיכון, זיהוי בעיות סביבתיות קיימות ומקורן. האמנה מחייבת את המדינות החברות בה לנקוט את כל האמצעים הדרושים על מנת לצמצם את זיהום הים ולהגן על הסביבה הימית. ישראל חתמה על האמנה ב-1976 ואשררה אותה ב-1978 ובאותה שנה היא נכנסה לתוקף. ישראל פעילה מאוד בתחום של אחד מהפרוטוקולים של האמנה העוסק בהגנה על בעלי חיים וצמחים ים תיכוניים הנמצאים בסכנת הכחדה, ועל אזורים שלמים הנחשבים חיוניים לקיומם ודורשים הגנה ייחודית. היישום של פרוטוקול זה בישראל נעשה בין השאר באמצעות החוק להגנת חיית הבר, התשט"ו-1955 וחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח-1998 והתקנות מכוחו.

אמנת המגוון הביולוגי (Convention on Biological Diversity)

האמנה מטפלת בשמירה על המגוון הביולוגי וכן במינים הפולשים וההנדסה הגנטית, אשר משפיעים על מאגר המינים בטבע. אמנת המגוון הביולוגי היא פועל יוצא של פסגת כדור הארץ, הידועה גם כוועידת ריו, שהתקיימה בחודש יוני 1992. אמנה זו משמשת ציון דרך בחוק הבין-לאומי, שכן היא מכירה לראשונה בכך ששימור המגוון הביולוגי הוא עניין משותף לכלל האנושות. האמנה מכסה את כל המערכות האקולוגיות, המינים והמקורות הגנטיים הקיימים ויש לה שלוש מטרות עיקריות: שימור המגוון הביולוגי; שימוש בר קיימא במרכיביו; חלוקה הוגנת ושוויונית של התועלות הנובעות מניצול משאבים גנטיים.  ב-1992 חתמה ישראל על האמנה, ואשררה אותו ב-1995. המשרד להגנת הסביבה הוא הגוף האחראי ליישום האמנה בישראל. האמנה מיושמת על ידי רשות הטבע והגנים באמצעות החוק להגנת חיית הבר, התשט"ו-1955 וחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח-1998 והתקנות מכוחו.

האם המגוון הביולוגי בישראל מיוחד?

ישראל היא מדינה קטנה, ואף על פי כן יש בה מגוון ביולוגי גדול למדיי וסוגים רבים של מערכות אקולוגיות: חופי ים חוליים וסלעיים, יערות, מלחות, חורש, בתות, הרים, עמקים, מישורים, חולות, נחלים, ביצות ואגמים. מיפוי עולמי של המקומות בעלי המגוון הביולוגי הרב ביותר העלה שבישראל היא אחת מהמקומות החשובים ביותר לשמירה על המגוון הביולוגי העולמי בעלי עושר ביולוגי רב ויוצא דופן ולכן הוגדרה כ"אזור חם" לשמירה על המגוון הביולוגי (biodiversity hotspot).

אחד הגורמים לגיוון הרב של הטבע בישראל הוא המיקום הגיאוגרפי שלנו בו יש גיוון גיאולוגי ומפל (גרדיאנט) אקלימי מחורש ים תיכוני לח בצפון ישראל לעבר אקלים מדברי קיצוני באזור אילת. מיקומנו הוא גם חיבור בין שלוש יבשות – אסיה, אירופה ואפריקה. ומכל אחת מהיבשות ניתן למצוא נציגים מעולם החי והצומח. שפן סלע נמייה צופית וצבי הם מינים שמקורם באפריקה, דרבן הדי וחתול ביצה הם מינים אסייתיים ואילו זאב ויחמור הם מינים שמקורם באירופה. מיקומה של ישראל יצר בה גם את ציר הנדידה העולמי של העופות, בו עוברים מדי שנה כ- 500 מיליון עופות נודדים באביב ובסתיו.

עוד גורם לריבוי המינים בישראל הוא פעילות האדם באזור זה מאות אלפי שנים. פעילות האדם יצרה כאן שילוב מעניין של שטחים מעובדים או בנויים ובתוכם או לידם צמחים ובעלי חיים. שיטות עיבוד מסורתיות של הקרקע שינו את פניה, אך גם יצרו גומחות להתפתחות מינים רבים של צמחים.

איריס החרמון – צילם אורי פרגמן ספיר

מהם האיומים על המגוון הביולוגי בישראל?

המגוון הביולוגי בישראל גדול למדיי, אך השטחים המוגנים קטנים ומנותקים זה מזה, בעיקר מצפון לבאר שבע. ניתן לחלק את השטחים המוגנים במדינת ישראל לשניים: שטחים שבהם מיוצגות מערכות אקולוגיות מדבריות לעומת אלו המייצגות מערכות אקולוגיות באקלים הים תיכוני. שמורות הטבע בדרום ישראל הן רחבות ידיים ומאפשרות לבעלי החיים המדבריים מרחבי מחייה סבירים בהתחשב בגודלה של המדינה. חשוב לציין כי בעלי חיים במדבר זקוקים לשטחים גדולים יותר בהשוואה למינים דומים בצפון ישראל כי היצרנות הראשונית במדבר (צומח, פטריות וכד') היא נמוכה עקב מיעוט משקעים. ובנוסף לכך השטחים הגדולים מהווים גם שטחי אש. לעומת המצב הטוב בדרום ישראל שמורות הטבע בחלקה הצפוני קטנות ומנותקות זו מזו בגלל ריבוי ישובים חקלאות ותשתיות תחבורה.  שטחן של שמורות הטבע בחלקה הצפוני של ישראל קטן כך שאינו מאפשר מרחב מחיה מספק לצמחים ולבעלי חיים. כלומר, יש הרבה שמורות טבע אך השטח של חלקן הוא כמה מאות דונמים בלבד או אף פחות, כאשר אזור הצפון מיושב בצפיפות של כ-350-450 איש לקילומטר מרובע. למרות הצפיפות יש שם עדיין מערכות מתפקדות עם מגוון ביולוגי רחב.

המצב האידיאלי הוא לא הרבה שמורות קטנות אלא מעט שמורות גדולות שמייצגות את המגוון הביולוגי על פני שטח נרחב. גם בים התיכון ליד חופי הארץ יש שמורות טבע קטנות וכעת משקיעה רשות הטבע והגנים מאמצים ניכרים כדי להכריז בים על שמורות גדולות. כמו כן, רוב שמורות הטבע בישראל הן בהרים ובאזורים סלעיים וכמעט שאין שמורות במישורים ובשטחים שטוחים, שמנוצלים כמעט לחלוטין לחקלאות ולהתיישבות.

קיומם של מינים פולשים

בעיה קשה נוספת שעמה מתמודד המגוון הביולוגי של ישראל היא המינים הפולשים, שגורמים נזקים אדירים לטבע וגם לחקלאות. מין פולש הוא בעל חיים או צמח שהועבר על ידי האדם אל מחוץ לגבולות תפוצתו הטבעי. במקרה זה הוא מנותק מאויביו הטבעיים ולכן קשה לרסן את גידולו והתרחבות אוכלוסיותיו. אלו יכולים להיות עצים אגרסיביים כמו השיטה הכחלחלה שמשתלטת על אזורים שלמים, יקניטון המים שמכסה אגמים של מים עומדים או בעלי זרימה איטית או יקרונית התאנה – חיפושית ענקית שהגיעה ככל הנראה במשלוחי עצים מאפריקה וזחליה הרעבתנים פגעו קשות בעצי התאנה בישראל לפני כ-20 שנה. לתופעת הפלישות הביולוגיות אין כרגע מענה של ממש בחוק הישראלי, וחוקים כמו חוק הגנת חיית הבר, חוק הגנת הצומח ופקודת הדיג אינם מתייחסים במפורש לסיכונים האקולוגיים שמציבים המינים הפולשים.

צבגון אדום אוזן – מין פולש, צילם דוקטור רוני קינג, רשות הטבע והגנים

סניטציה (תברואה וניקיון)

בישראל קיימת בעיה חמורה של פסולת שאינה נאספת או מושלכת בסמוך לישובים או לשטחים חקלאיים. פסולת זו יכולה להיות תוצרת חקלאית פסולה, או פסדים של צאן בקר עופות ודגים המהווים מקור זמין ולא טבעי לחיות בר. פסולת זו מספקת מזון לחיות הבר המתרבות בזכותה ויוצרות אוכלוסיות גדולות סביב ליישובים. אוכלוסיות אלו מוגדרות מתפרצות (מינים מתפרצים) אלו אוכלוסיות טבעיות לישראל שהתוספת של המזון גורמת להן להתרבות אל מעבר לכושר הנשיאה הטבעי של השטח. לדוגמא תיאורטית: אם באופן טבעי זוג תנים יכול להתקיים ב- 2 קילומטרים רבועים, תוספת המזון יכולה לקיים גם 10 תנים באותו תא השטח. אלו מצדם פוגעים בציוד חקלאי ובגידולים חקלאיים. החשש הגדול הוא שחקלאי הסובל מנזק מתמשך ליבולים או לציוד חקלאי ייקח את החוק לידיו וישתמש בחומרים אסורים כמו רעל לפגיעה בגורמי הנזק. כתוצאה מכך נוצרת תגובת שרשרת של הרעלות משנה. ההרעלה פוגעת, כמובן, גם במינים אחרים, כמו עיטים ונשרים. כך, אי שמירה על ניקיון והיגיינה ותברואה לא עוזרים לחקלאי ופוגעים קשות בסביבה.

פגר מורעל ברמת הגולן – צילם עידו שקד, רשות הטבע והגנים