מדיניות כריתת עצי אקליפטוס בשמורות טבע ובגנים הלאומיים בישראל

09.09.2015

למרות יתרונותיהם, עצי אקליפטוס עשויים לגרום לנזקים ואף לסכנות חמורות

עץ אקליפטוס עץ אקליפטוס

אקליפטוס

המקור, עץ שמוצאו באוסטרליה, ניטע לראשונה בארץ ישראל בשנת 1884 ומאז הפך לחלק בלתי נפרד מנוף הארץ וסמל להתיישבות העברית.

יתרונותיו רבים. העץ צומח במהירות לממדים גדולים, פרחיו עשירים בצוף ("עץ דבש") וניתן לנצל את גזעיו הגדולים ואת ענפיו לתעשיית העץ.

למרות יתרונותיהם, עצי אקליפטוס עשויים לגרום לנזקים ואף לסכנות חמורות.

נזק אקולוגי

האקליפטוס איננו מין מקומי ואיננו חלק מהמערכת האקולוגית הטבעית בישראל. במקומות רגישים, בעיקר בשמורות טבע, אקליפטוסים תופסים את מקומה של צמחיית בר ופוגעים בעולם הצומח והחי הטבעי של הארץ.

ליד נחלים הנזק חמור במיוחד: עלי אקליפטוס מכילים חומרים חריפים שהטבע הישראלי איננו מכיר ומתקשה לפרקם. כשעלים רבים נושרים למים, הם פוגעים באיכותם ומזיקים לעולם החי שבהם.

המקרה של שמורת הטבע תל דן מדגים היטב תופעה זו. בחורף 2003 נכרתו בשמורה עצי אקליפטוס בחלק מן השמורה.

בשטח זה נצפתה התאוששות מהירה של הצומח הטבעי ולראשונה מזה זמן רב התגלה בו מחדש הצמח ערברבה קטנת פרחים, צמח גדות שנמצא על סף הכחדה.

תכונות פולשניות

בשנים האחרונות התברר כי בבתי גידול לחים מצליח האקליפטוס להתרבות ולהעמיד צאצאים רבים (זריעים). נביטתם וצימוחם של הזריעים והעצים הבוגרים, גורם לכך שהאקליפטוסים משתלטים על השטח ודוחקים מינים מקומיים.

תכונה זו גורמת לכך שעצי אקליפטוס צומחים גם במקומות שהאדם לא התכוון שיהיו שם ומחמירים את הפגיעה בערכי טבע ובמערכת האקולוגית הטבעית.

מצב זה הביא להגדרתו של האקליפטוס כמין פולש בבתי גידול לחים, ולמיקוד הצורך בהוצאתו של המין מבתי גדול אלה בכדי לשקמם.

פגיעה במטיילים

לעתים קרובות קורסים ענפי האקליפטוס ארצה מכובד משקלם ומסכנים את בני האדם שנמצאים תחתם. ענפים קורסים גרמו גם בעבר לפגיעות בנפש ולפציעות חמורות. בקיץ 2010 נהרג נער בפארק הירדן מענף שצנח עליו. סכנה זו חמורה משום שאין לדעת מראש איזה ענף יקרוס ומתי.

כאשר אין ברירה אחרת…

רשות הטבע מופקדת על שימורה של המערכת האקולוגית הטבעית בישראל; זוהי חובתה מתוקף חוק שמורות טבע וגנים לאומיים וחוק הגנת חיית הבר. הרשות מחויבת גם לדאוג לבטיחות המטיילים בשמורות הטבע ובגנים הלאומיים ולכן היא נאלצת לעתים לכרות עצי אקליפטוס במקומות רגישים.

מראה גזע כרות אולי איננו נעים לעין, אבל בטווח הארוך לפעולה זו יש השלכות חיוביות חשובות.

הכריתה נעשית בצורה מבוקרת ורק כאשר אין ברירה אחרת. הרשות פועלת ברגישות תוך שימת דגש על שימורם של עצים בעלי משמעות היסטורית ותרבותית.​