מה שרציתם לדעת על מדוזות אבל פחדתם לשאול

מודה, בתור מדוזולוג שדי מחבב את חיות המחקר שלו, זו חוכמה לא גדולה ואפילו די קטנה להמליץ לכל המתרחצים, לאלה שנצרבו ממדוזות ולאלה שחוששים להיצרב, לנקוט בגישה של Replace fear of the unknown with curiosity, כלומר החליפו את הפחד מהלא נודע בסקרנות… את מי כבר מעניינת החיה הזאת שמופיעה במספרים עצומים בזמן הלא נכון (עם פתיחת החופש הגדול) ובמקום הלא נכון (דווקא פה, קרוב לחוף!!) כשלנו בא רק להיכנס לים, והיא צורבת ומחרבת לנו את העונה הבוערת?
אבל שנייה, כשהנחיל הראשון מאחורינו, המים לא צורבים ואפשר לשבת ברוגע על אבטיח קר ו"ללקק" את הפצעים, זה הזמן לשאול: מה אנחנו יודעים באמת על הצורבניות הג'לטיניות?

השם 'מדוזה'

מקור השם במיתולוגיה היוונית. מדוזה הייתה אחת משלוש הגורגונות ששערה עשוי מנחשים ומבטה הופך את המתבונן בה לאבן. לא נאריך בסיפורים, רק נאמר שגורלה של מדוזה לא שפר עליה וראשה נערף על ידי פרסאוס. בכל מקרה, את שמה קיבלה החיה הג'לטינית בגלל הדמיון בינה לבין ראש המפלצת העטוי נחשים: פעמון (לעיתים קרוי 'מטרייה'), שממנו משתלשלות זרועות ציד או זרועות פה (תמונה 1).

עם כל הכבוד למיתולוגיה היוונית, שרידים מאובנים של מדוזות (הכוונה להטבעות באבן של אלפי מדוזות שהתגלו בארה"ב בתחילת שנות האלפיים) מגלים שצורת חיים זו קיימת על כדור הארץ לפחות 500 מיליון שנים, הרבה לפנינו ולפני סיפורי המיתולוגיה.

קצת ביולוגיה

החיה הקרויה 'מדוזה' שייכת למערכת הצורבים (Cnidaria), קבוצה טקסונומית המאופיינת בתאים צורבים בגופם של כל חבריה. לתאים אלו מנגנון ירי משוכלל, והם משמשים את היצורים הצורבניים ללכידת טרף, להגנה ואף לעיכול. במערכה זו קיימות מספר מחלקות: 'הידרתיים' (Hydrozoa), 'מדוזות הסוכך' (Scyphozoa), 'מדוזות הקופסה' (Cubozoa) ו'אלמוגים' (Anthozoa). ברוב מדוזות הסוכך הגוף הוא דמוי פעמון (לעיתים קרוי 'מטרייה' umbrella) ובחלקו התחתון, בדומה לענבל של פעמון, מצויות זרועות פה (oral arms). משולי הפעמון משתלשלות זרועות ציד (tentacles) (תמונה 2 ושלב 8 בתמונה 3), וכמו כן, שם מצויים איברי חישה (rhopalia וביחיד rhopalium) ובהם עיניות ואיברי שיווי משקל.

למדוזה פה אחד מרכזי או פיות זעירים רבים המצויים בקצותיהן של זרועות פה מסועפות, כמו בחוטית הנודדת. המזון הנלכד באמצעות תאי הצריבה מוכנס לפה המרכזי או לפיות ומועבר לחלל העיכול, ומשם, דרך מערכת תעלות, חומרי התזונה מועברים לכל חלקי גוף המדוזה. למרות יכולת השחייה של המדוזה (באמצעות כיווץ שרירי הפעמון) היא מוגדרת פלנקטון, מכיוון שהגורם המכתיב את כיוון תנועתה בימים ובאוקיינוסים הוא זרמי הים. בהיותן טורפים החיים בעמודת המים, המדוזות ניזונות מיצורים פלנקטוניים שונים בגדלים שונים (בהתאם לסוג המדוזה) – מיצורים קטנים מעשירית המילימטר ועד דגיגונים באורך כמה סנטימטרים. להפתעתם של רוב האנשים, המדוזות הינן רק שלב אחד (השלב המיני) במחזור החיים של יצורים השייכים למערכת הצורבים (תמונה 3), ומופיעות בַּמחלקות מדוזות הסוכך, ההידרתיים, ומדוזות הקופסה. המדוזות המוכרות ביותר לנו, דוגמת החוטית הנודדת והמדוזה המצויה, שייכות למדוזות הסוכך. שלב נוסף במחזור החיים של יצורים אלו הוא שלב ה'פוליפ' (שלב א-מיני), אך עקב גודלם הזעיר של הפוליפים צמודי הקרקע (עד מילימטרים ספורים) אין הם נראים לעין וקשה מאוד לזהות אותם בשטח. מעניינת ביותר העובדה שהמקור של כל נחילי המדוזות העצומים הוא יצורים חבויים אלו, הפוליפים. לדוגמה פוליפ החוטית הנודדת (Rhopilema nomadica), המדוזה השכיחה ביותר במי החופים שלנו, מסוגל לייצר עד 8 מדוזות במחזור (תמונה 4). לאחר שהמדוזות הזעירות משתחררות מהפוליפ (בשלב זה כל מדוזה צעירה נקראת 'אפירה' = ephyra), הוא מחדש את עצמו ומסוגל לייצר מחזורים נוספים של מדוזות כל עוד התנאים הסביבתיים מתאימים לכך. וכך, על מצע בגודל של כ-10 ס"מ רבועים עשויים להימצא מספיק פוליפים שיהוו מקור לאלפי מדוזות. עכשיו דמיינו לעצמכם כמה מדוזות מייצר 'שדה פוליפים' בגודל של כמה מטרים רבועים… המדוזות הזעירות ניזונות בגוף המים ובתוך כמה חודשים מסוגלות להגיע לקוטר של עשרות סנטימטרים. במחקר שנערך בדרום קוריאה על מין מדוזה אחר נמצאה כמות עצומה – כ-60 מיליון פוליפים – רק על חלק (!) מאתר המחקר, כלומר פוליפים אלו יכולים לייצר כ-6 מיליארד מדוזות!
ההבנה שהשלב האחראי לגודל נחילי המדוזות הבוגרות הוא שלב הפוליפ הולידה מחקרים מעניינים שבדקו כיצד ניתן לשלוט במספר הפוליפים על מנת לבקר את גודל הנחילים. לדוגמה, ידוע כי אחד הטורפים של פוליפים של מדוזות מסוג Aurelia הוא החשופית Coryphella verrucosa (תמונה 5). במחקר שנערך בשוודיה עוד בשנות ה-80 מצאו שחשופית אחת עשויה לטרוף כ-200 פוליפים ביום, ולכן היא נחשבת מנגנון בקרה ביולוגי לנחילי המדוזות העתידיים. כמו כן נמצא כי חילזון זה תלוי בפוליפים ומופיע רק בעונה שבה הם נמצאים.

משמאל לימין: שלב הפוליפ היחיד זמן קצר לאחר היווצרותו; פוליפ נושא מדוזות זעירות (ephyrae) טרם שחרורן לגוף המים (בשלב זה הפוליפ קרוי 'סטרובילה' = strobila); אפירה יחידה לאחר התנתקותה (קוטר כ-5 מ"מ); חוטיות צעירות בנות כמה שבועות (הצבע הכתום הנראה בתוך המדוזות הוא שיירי המזון בו הואכלו המדוזות– סרטנים פלנקטוניים מסוג 'ארטמיה').

תמונה 5. החילזון Coryphella verrucosa. חשופית זו מוכרת כאחד הטורפים העיקריים של שלב הפוליפ במדוזות הסוכך.

למה צריך מדוזות??

הנזקים הנלווים להופעתם של נחילי מדוזות המונים אלפי ומיליוני פרטים הם רבים: פגיעה בתיירות (ריבוי מקרי צריבה), פגיעה בענף הדיג (דגה מזוהמת בתאים צורבים, צריבת העוסקים בשליית הרשתות, קריעת רשתות מכובד משקלן של המדוזות, ועוד), פגיעה במתקנים תעשייתיים כתחנות כוח ומתקני התפלה, ופגיעה בדגה בדרך של תחרות עם מיני דגים שונים על מקורות מזון. כושר הטריפה של מדוזה אחת עשוי להיות גדול, וכפועל יוצא מספר רב של מדוזות עשוי להשפיע השפעה ישירה על מארג המזון ולהפר את יציבות המערכת האקולוגית בסביבה שבה המדוזות נמצאות.

אז האם יש משהו חיובי בחיה הזאת? מתברר שכן, והרבה. לדוגמה, המדוזות משמשות 'ערי מקלט' צפות ליצורים שונים כגון דגיגונים וסרטנים. הדגיגונים מוצאים מחסה בין זרועות המדוזה (בדומה לדג השושנון בין זרועות שושנת הים), ואילו סרטנים חיים על המדוזה עד הגיעם לבגרות. מלבד פלנקטון, שממנו ניזונים האורחים, לעיתים הם אף נוגסים במדוזה המארחת עצמה, וכך היא מהווה גם מקור מזון. כיום כבר מוכרים יותר ממאה מיני דגים ועשרות מיני בעלי חיים אחרים, בהם יונקים ימיים, ציפורים וזוחלים, שמדוזות הן מרכיב קבוע בדיאטה שלהם. טורפי המדוזות המוכרים ביותר הם צב הים הגלדי (Dermochelys coriacea) ודג השמש (Mola mola) (תמונה 6). טורף משמעותי נוסף של מדוזות הוא, איך לא, האדם.

המדינות העיקריות שבהן מדוזות הן מרכיב מרכזי בתפריטן הן סין (יותר מאלף שנים משמשות המדוזות כמזון במטבח הסיני), יפן ומדינות דרום-מזרח אסיה אחרות. פרט מעניין הוא שהמדוזה 'שלנו', החוטית הנודדת, שייכת לקבוצת מדוזות שנחשבת מעדן במטבח האסייתי. למרות זאת ניסיונות לשווק את החוטית למדינות אלו לא צלחו (מסיבות שונות ומשונות כגון מרקם החוטית, שלא מצא חן בעיני הטועמים…), אך היד עוד נטויה.
בנוסף לתפקידן כמזון, במזרח הרחוק כבר ידוע שנים רבות כי למדוזות סגולות רפואיות וקוסמטיות – סגולות שרק לאחרונה החלו להיחקר במדינות המערב. לדוגמה, נמצא כי סוגי הקולגן הקיימים בגופן של מדוזות מתאימים ביותר לשימושים רפואיים וקוסמטיים שונים, בהם טיפול במחלות פרקים. בנוסף, מחקרים עכשוויים הראו שלמדוזות תרומה רבה למארג המזון האוקייני בדרך של מיחזור חומרי תזונה, הפרשה ופירוק בקטריאלי של הביומסה העצומה של נחילי המדוזות לאחר מותן.
בניגוד למוזכר על פגיעה בתיירות, בפלאו (Palau) שממזרח לפיליפינים, לדוגמה, המדוזות מהוות אטרקציה תיירותית (תמונה 7). באגם המוכר בשם Jellyfish lake (אגם המדוזות) קיימת אוכלוסיית מדוזות מסוג Mastigias, שצריבתן אינה מורגשת, ושחייה בתוך נחילי היצורים הג'לטיניים מהווה מוקד משיכה לתיירים רבים.

מדוזות בישראל

משנות ה-80 של המאה הקודמת המדוזה השכיחה ביותר במי החופים של הים התיכון הישראלי היא החוטית הנודדת. הדעה הרווחת היא שזו מדוזה אינדו-פסיפית, אשר נישאה (זה אחד משלבי מחזור החיים שלה) במי נטל של ספינות שעברו בתעלת סואץ, והתבססה במזרח הים התיכון. עד כה התפשטה החוטית צפונה ומערבה לטורקיה, למלטה, לסרדיניה ולתוניסיה. בנוסף למדינות אלו, נודע לנו דרך אמצעי התקשורת כי גם למצרים הגיעו בקיץ האחרון נחילים יוצאי דופן בהיקפם, וכי גם שם החוטית היא מבקרת עונתית. מלבד החוטית מופיעים לחופינו עוד חמישה מיני מדוזות סוכך לפחות, חלק מהם אינם מינים מקומיים ויש חשד שהם מהגרים 'לספסיים' (הגיעו למזרח הים התיכון דרך תעלת סואץ).

נכון או לא נכון?

אחד הנושאים העיקריים השנויים במחלוקת בקהילה המדעית הוא האם אוכלוסיית המדוזות במגמת עלייה ברחבי העולם. איננו יודעים אם השינויים שאנו רואים היום במספר המדוזות הם יוצאי דופן או תנודות טבעיות במספרן, שמתפרסות על פרקי זמן ארוכים (עשרות ואולי מאות שנים). חלק מהמחקרים הראו שעלייה בטמפרטורת מי הים גרמה להתרבות יתר של מדוזות (לתמוך בשלב הפוליפ), וכך לעלייה במספר הנחילים. מחקרים אחרים הראו דעיכה באוכלוסיות של מדוזות החיות במים קרים. קביעה חד-משמעית אין, ולו רק מפני שחקר המדוזות הינו ענף צעיר יחסית, והנתונים שבידינו על גודל אוכלוסיות מדוזות שונות אינם מספקים.
גורם אחר שעשוי ליצור רושם שמספר המדוזות במגמת עלייה הוא האמצעים הטכנולוגיים שבידי האדם. היום מספר הדיווחים המתקבלים על מדוזות הוא עצום בהשוואה למספר שהיה מתקבל עד לפני כמה שנים, והגורם הישיר לכך הוא… הטלפון הנייד החכם. בשימוש בו נוצר מצב שעל כל מדוזה שנצפית על החוף או במים מדווחים ברשת מספר רב של אנשים, ועלול להיווצר רושם מוטעה שמספר המדוזות רב.

לסיכום

נכון, לא כיף להיצרב ממדוזות ונכון, נראה שהן מופיעות בדיוק בזמן הלא מתאים. אבל כל מי שצפה במדוזה שוחה באקווריום מאחורי הזכוכית, רחוק ומוגן מתאי הצריבה שלה, לא יכול לא להתפעל מהיופי המהפנט של המרחפות הג'לטיניות. כך או אחרת, תזכרו שהן היו פה הרבה לפנינו, ורבים הסיכויים שהן יישארו הרבה אחרינו. אז מה הפתרון? ללמוד לחיות איתן, ללמוד אותן ואף לנצל את היתרונות הגלומים בהן.