מים שקטים חודרים עמוק - מאגר המים בציפורי

ציפורי, אשר כונתה בפי יוסף בן מתתיהו "פאר הגליל כולו", הייתה בירת הגליל כבר מהמאה הראשונה לספירה. במאה השנייה לספירה העביר אליה רבי יהודה הנשיא את הסנהדרין והיא הייתה למרכז רוחני יהודי, וסביב שנת 220 לספירה אף נחתמה בה המשנה. ציפורי המשיכה להתקיים גם במאות השנים הבאות כעיר גדולה ורב-תרבותית.

אחת הסיבות המרכזיות להיותה עיר גדולה ומשגשגת שהתקיימה במשך תקופה ארוכה הייתה מאגר המים הגדול שנבנה בה. זהו מפעל מים תת-קרקעי מרשים באורך 260 מטר, שפעל מהתקופה הרומית ועד למאה השביעית. המאגר נחפר בשנים 1994-1993 על ידי המחבר, מטעם המכון לארכיאולוגיה של אוניברסיטת תל אביב ובמימון רשות הגנים הלאומיים והחברה הממשלתית לתיירות. החפירה כללה גם את שימור המאגר ואת הכשרתו לביקורים בסיוע הקרן הקיימת לישראל. בשנת 1995 נפתח מאגר המים העתיק לציבור המבקרים. ההליכה בתוך המאגר, עמוק מתחת לפני הקרקע, היא חוויה מיוחדת.

המסלול: תחילת המסלול בתוך הגן הלאומי בסמוך לשער הכניסה. אם בכוונתנו לצאת למסלול קווי, נרד במגרש החניה שליד הכניסה ונהג המכונית ימשיך עד לאזור המבואה לאתר, שם יחנה את הרכב ויחזור ברגל אל הכניסה (כקילומטר הליכה) דרך השביל שלאורך אמת המים.

אם נרצה לצאת למסלול מעגלי, נחנה את הרכב במגרש החניה ונצעד בשביל אל מאגר המים העתיק. לאחר כמאה מטר מוביל השביל אל מדרגות היורדות אל פנים המאגר, שהוא ריק ממים בימינו. ההליכה בתוך מאגר המים קלה ואורכה כ- 250 מטר.

הערה: מנהרת ששת הפירים היא מקום צר וחשוך, ולכן הביקור דורש מאמץ ואינו מתאים לחולי לב, לנשים בהיריון ולסובלים מקלאוסטרופוביה.

מאגר המים העתיק בגן לאומי ציפורי- צילום שרון גולדזון, מאגר המים העתיק בגן לאומי ציפורי- צילום שרון גולדזון

חוויה תת-קרקעית

המאגר הצר והארוך נחצב בסלע הקִרטון הרך. תקרתו עשויה מסלע נארי בעל דרגת קושי בינונית ואילו הדופן הצפונית היא סלע גיר קשה, תוצאה של שבר גיאולוגי. הקדמונים זיהו ואיתרו את מפגש הסלעים, וכך נקבע מיקומו של מאגר המים, במרחק של כקילומטר וחצי ממזרח לציפורי.

אמת המים הגיעה אל בור השיקוע שבפתח המאגר. לאחר שחומרי הפסולת הכבדים שקעו בבור, הוזרמו המים דרך פתח המצוי כמטר מעל לתחתית הבור אל חלל המאגר הגדול. זהו חלל מטויח, שמידותיו הן כ-250 מטר אורך, כארבעה מטרים רוחב, כ-12 מטר גובה וכ-4,300 מטר מעוקב נפח אגירה. מן המאגר הוזרמו המים בצורה מבוקרת אל העיר. פעמיים ציפו את קירות המאגר בטיח: הטיח הראשון, בעל גוון ורוד בהיר, תוארך למאה השנייה לספירה, ואילו הטיח השני, בעל הגוון הוורוד הכהה, תוארך על פי שברי חרסים המשולבים בו למאה הרביעית לספירה. טיח זה מקורו, ככל הנראה, בשיפוצים שנעשו לאחר שנת 363 לספירה, שבה פקד את ארץ ישראל רעש אדמה עז שגרם גם לנזקים כבדים למאגר.

ההליכה בתוך המאגר היא חוויה מרשימה וההולך בו עובר תחת קשתות תמך שנבנו גם הן בשיפוצים שלאחר שנת 363 לספירה. המאגר נחצב באמצעות תשעה פתחים שנוצרו בסלע הנארי הקשה. לאחר שנחצבו הפתחים המשיכו לחצוב מתחת לכל פתח ולכיוונים מנוגדים. לשניים מהפתחים – האחד במרכז והשני בקצה המאגר – יש מדרגות שבאמצעותן הגיעו אל רצפת המאגר כדי לבצע עבודות תחזוקה וניקיון. בעת החפירות במאגר בשנות ה-90 של המאה ה-20, חיפשו הארכיאולוגים את מוצאו אל העיר. מן הקצה המערבי של המאגר הוצאה כמות לא מבוטלת של עפר ואבנים, ואז נחשף גרם מדרגות ומתחתיו פתח קטן במפלס הרצפה. פתח זה היה ראשיתה של מנהרה צרה באורך של כ-55 מטר, שהייתה חתומה במשך כ-1,300 שנה. לאורך הקירות הושארו זיזים שעליהם אפשר היה להניח נרות שמן, כדי להאיר את המנהרה החשוכה. המנהרה הלכה ונעשתה צרה ובסופה נבנה קיר ובמרכזו פתח עגול וצר – הוא קצה המאגר. בקיר שולב בעת בנייתו צינור עופרת בקוטר 10.5 סנטימטר.

בקצה המאגר מותקנות מדרגות המעלות את המטיילים אל פני השטח. מהתצפית מעל המאגר נוכל לראות את תחילת המנהרה שהובילה אל צינור העופרת. בקצהו השני של הצינור היה ברז גדול ששימש לוויסות המים בדרכם אל העיר, אך הוא נעלם. עד כה התגלה במזרח התיכון רק ברז אחד כזה, באתר הנבטי-רומי חומיימה שבדרום ירדן. חישובי ספיקה ולחץ המים במאגר הוכיחו כי ברז כזה היה חיוני לאגירת המים, ובלעדיו הם היו ממשיכים לזרום.

מנהרת הזמן

מנהרת ששת הפירים, שאורכה 235 מטר, נחצבה בהמשך לצינור העופרת ששולב בקיר מאגר המים. המסלול במנהרת ששת הפירים הוא חד כיווני ורק בקטע ממנה. הכניסה בפיר מס’ 4 – והיציאה בפיר מס’ 6. אורך קטע ההליכה במנהרה הוא 90 מטר, גובהה נע בין מטר לשלושה מטרים ורוחבה כ- 80 סנטימטר. ההליכה במנהרת ששת הפירים היא בתוואי חשוך ומותרת עם פנסים. בקטעים קצרים יש צורך בהליכה שפופה.

מנהרת הפירים בגן לאומי ציפורי- צילום אלון לויטה, מנהרת הפירים בגן לאומי ציפורי- צילום אלון לויטה

חציבתה של המנהרה החלה משישה פירים (פתחים) שנחצבו בסלע הנארי, וכאשר הגיעו למפלס המתאים החלה חציבה אופקית לשני הכיוונים בו-זמנית. על פי סימני החציבה אפשר לזהות ארבעה מפגשי חוצבים. המנהרה נחצבה במכושים בידי אדם, ובחלקה התחתון (בגובה 40 סנטימטר) קיימת תעלה מטויחת (ברוחב 30 סנטימטר) שבה זרמו מים לכיוון העיר. בטיול לאורך המנהרה אפשר לראות סימני חציבה על הקירות וכוכים חצובים בסלע, שבהם היה נהוג להניח נרות שמן לצורך תאורה. בפיר הראשון למנהרה היה קבוע ברז גדול, ועם פתיחתו היו המים זורמים מיד מהמאגר לעיר ציפורי. שיפוע זרימת המים היה קטן יחסית לשיפוע פני השטח, לכן אחרי הפיר השישי יצאה אמת המים מתוך המנהרה אל תעלה על פני השטח, אשר העבירה את המים לתוך ציפורי לאורך של כ-800 מטר.

בתום הביקור במנהרה רצוי לגשת להמשך המסלול ולראות את אמת המאגר המובילה לעבר העיר ולהגיע אל הבריכה ואל מאגרי הקשתות. העושים מסלול מעגלי יחזרו מכאן בשביל עליון אל נקודת ההתחלה, אשר במגרש החניה של מאגר המים. הממשיכים במסלול קווי ימשיכו בשביל אמת המים אל המבואה של האתר.

הוראות בטיחות: ההליכה במנהרת ששת הפירים היא בתוואי חשוך ומותרת עם פנסים ויש להיזהר בירידה במדרגות ולהתכופף במקומות הנמוכים. אם אתם מטיילים עם ילדים – יש ללכת לפניהם ולתת להם יד. אין לפגוע בעתיקות.