מסדרונות אקולוגיים: האם הצלחנו להטמיע כאסטרטגיה ברמה הלאומית?

מעבר עילי מעל כביש 70 . המעבר משמר רצף קרקעי בין אזור אלונה לכרמל. רצף זה נקטע עם סלילת הכביש והרחבתו

מסדרונות אקולוגיים הוא מונח שגור בפיהם של מוסדות התכנון בישראל, משרדי ממשלה כמו החקלאות, הגנת הסביבה, משרד הפנים ומשרד התשתיות. מונח זה מוכר ומיושם במועצות אזוריות רבות ואף חודר אט אט לעיריות ששטח השיפוט המוניציפאלי שבאחריותם עתיר בשטחים פתוחים. אין ספק כי הטמעת המושג בדרגים השונים במערכת התכנון ובמערכות המנהלות שטחים פתוחים בישראל היא אחד ההישגים המשמעותיים ביותר לשמירת הטבע בישראל.

אך האם ישנו פער בין התיאוריה למעשה? האם גם בתחום זה ניתן לראות הבדלים מהותיים בין הפריפריה למרכז הארץ? האם תהליכי הפיתוח המואצים גורמים כבר היום לניתוקם של חלקי הארץ הצפוניים מאלו הדרומיים? ולבסוף האם הרעיון שמאחורי המסדרונות האקולוגיים, דהיינו חיבור בין אוכלוסיות של בעלי חיים וצמחים לאורך הגרדיאנט האקלימי של ישראל אכן עובד?

כבר כיום מוטמעים בגופי תשתית גדולים ובארגונים המנהלים שטחים פתוחים עקרונות למזעור השפעתם של מתקני תשתית או לשיפור תפקודם של שטחים פתוחים קיימים בהתאמה. תהליכים אלו מובלים לא אחת על ידי גורמים שאינם רשות הטבע והגנים וזו אולי הדוגמא הטובה ביותר להטמעת המסדרונות האקולוגיים והמשמעויות הנגזרות מכך.

במקביל לתהליכים התכנוניים מצטברים נתונים על תפקודם של חלק מהשטחים אותם הגדרנו כמסדרונות אקולוגיים. שיפור ניכר באיסוף נתונים מאפשר לנו להתוות טוב יותר את המסדרונות האקולוגיים. בעלי חיים הנושאים על צווארם משדרים נעים לאורך צירים שהוגדרו מסדרונות ומוכיחים בפועל את חשיבותם של המסדרונות. ולבסוף מצלמות מעקב המונחות במעברים הכרחיים מעל ומתחת לכבישים מאפשרים להבין עד כמה מעברים אלו חיוניים לשמירת רצף השטח הפתוח אך גם מעמידים אתגר לשיפור תפקודם למגוון בעלי חיים גדול יותר.