מסמך מדיניות למרחב הימי של ישראל – ים תיכון

בשנים האחרונות הולך וגובר בישראל השימוש במרחב הימי למטרות שונות. הדבר נובע הן מהגברת העומס והביקוש לשימושים ולפעילויות שהיו קיימים במרחב זה שנים, כגון ביטחון, ספורט ונופש, דיג וספנות, והן מכניסתם של שחקנים חדשים לזירה, בראשם תגליות הגז הטבעי והפעילות הכרוכה בהפקתו ובטיפול בו. עם הגברת הלחץ לשימוש במרחבי הים ולניצול משאביו גובר הלחץ על המערכת האקולוגית הימית. מערכת זו מהווה בסיס לפעילויות אנושיות רבות בים ומספקת שירותי מערכת בעלי חשיבות עליונה. המערכת האקולוגית מכילה את בתי הגידול, את מגוון המינים החי בים ואת שירותי המערכת המתקבלים מהם, כגון אספקת מזון מהים, מים להתפלה ושירותי ויסות, וכדומה.

עם ריבוי המשתמשים בים ועם עליית הדרישה לעוד שטחי פעילות ימית מתגברות ההתנגשויות בין השימושים השונים לבין הפעילות האנושית והמרחב האקולוגי. הצורך בהכנת מסמך מדיניות למרחב הימי של ישראל (ים תיכון) הוא פועל יוצא של ריבוי המשתמשים ושל העלייה בהיקף פעילותם, המביאים לעלייה בכמותן ובעוצמתן של ההתנגשויות. ניתן לחלק אותן באופן כללי לשתי קבוצות:

• התנגשויות בין משתמשים: בין סוגים שונים של פעילות אנושית במרחב הימי.
• התנגשויות עם הסביבה: בין הפעילות האנושית לסביבה, כלומר הגברת הלחץ על המערכות האקולוגיות.

5d78a14cd75ad

המציאות בישראל, כמו במדינות רבות אחרות בעולם, עוררה צורך בגיבוש מדיניות כוללת לתכנון ולניהול המרחב הימי. מנהל התכנון במשרד האוצר, האחראי לקביעת מדיניות התכנון הלאומי, זיהה את הצורך בגיבוש מדיניות מתכללת לשימור ופיתוח המרחב הימי, ובד בבד הוא מונה לגורם הרשמי של מדינת ישראל שינהל מדיניות זו, הן בזירה הבינלאומית: בשיתוף פעולה עם האיחוד האירופי ובדיאלוג עם מדינות אחרות בים התיכון, והן בזירה הפנימית: בייזום וגיבוש מדיניות ארצית, בהכנת מסמך המדיניות, בשיתוף פעולה עם משרדי ממשלה אחרים ועם קשת רחבה של גורמים בעלי עניין.

מנהל התכנון מקדם את הכנת מסמך המדיניות בעזרת צוות תכנון רב־תחומי, המייצג מגוון התמחויות בדיסציפלינות שונות (תכנון, אסטרטגיה, אקולוגיה, גיאולוגיה, אוקיינוגרפיה, סדימנטולוגיה, הנדסה, משפט, כלכלה, תרבות, ארכיאולוגיה ומורשת). המסמך מציג גישה תכנונית רב-תחומית המשלבת תפיסות גיאו-אסטרטגיות – מרמת היעדים הלאומיים של מדינת ישראל וצרכיה הכלכליים עד מחויבות לגישת הקיימות ולשמירת הסביבה הטבעית.

מטרתו של מסמך המדיניות למרחב הימי של ישראל היא ליצור מסגרת מתכללת ותכנונית בראייה כוללת למרחב הימי של ישראל בים התיכון, בהתחשבות בדינמיות של הסביבה הימית ובמטרה לאפשר את מיצוי הפוטנציאל הכלכלי במרחב, ובד בבד לחתור לשמר את ערכי הטבע, הנוף והמורשת ולהגן עליהם. למסמך שני מרכיבים: קווי מדיניות, הנחיות וכללים לפעילות בשורה ארוכה של נושאים; ותכנון מרחבי (מפות) בנושאים מנושאים שונים ומפה כוללת למרחב הימי. עם אישורו יכלול המסמך עקרונות מדיניות והצעה למתווה תכנוני וניהולי למרחב הימי.

המדיניות למרחב הימי של ישראל במתודולוגיה של IMP Integrated Maritime Policy)) מגדירה מסגרת לאומית ותשתית למימוש התנאים הנדרשים לפיתוח הצמיחה הכחולה של ענפי כלכלה בים, בלוויית בקרה סביבתית ושמירה על בריאות המערכת הטבעית הימית. מימושו של מסמך המדיניות צפוי לקדם פיתוח וחדשנות בים ולהגדיל את הוודאות להשקעות במרחב הימי. הדבר ניתן להיעשות באמצעים אלו: הגדרת כללים לפעילויות, שיפור התיאום, צמצום חיכוכים מרחביים והגדרת מבנה מתכלל ומקצועי. כל אלה יחד יוצרים את התנאים להתפתחות ענפי כלכלה קיימים וחדשים.

בהכנת מסמך המדיניות היו שני שלבים עיקריים: שלב א' – ניתוח רב־תחומי של המצב הקיים ועריכת סקר בינלאומי משווה, וכן הכנת אטלס מפות למרחב הימי. שלב ב' – התוויית עקרונות מדיניות להסדרה, לתכלול ולתכנון המרחב הימי.

הכנת המסמך וגיבוש המדיניות נעשו בתהליך ארוך ומעמיק שבו שותפים בעלי עניין, הציבור הרחב וכן כמה וכמה גורמים. בתחילת העבודה זוהו בעלי עניין עיקריים במרחב הימי:  משרדי ממשלה, חברות ממשלתיות, גופים במגזר הפרטי, חברי אקדמיה, עמותות וארגונים העוסקים בנושאי סביבה וחברה, חינוך, ספורט ימי, תרבות ומורשת, רשויות מקומיות והציבור הרחב.

מסמך המדיניות מחולק לחמישה שערים. כל שער עוסק בהיבט אחר של המרחב הימי:

מסמך המדיניות מציע זאת הפעם הראשונה מדיניות כוללת לשמירת הטבע בים, המשלבת כלי מדיניות במערך מגוון של אזורים ימיים מוגנים בכמה רמות הגנה ובהיקף גדול. השמירה על משאבי הסביבה הימית הטבעית הינה הבסיס למדיניות המרחב הימי, ומתבטאת בהגדרת מדיניות כוללת לשמירת הטבע בים ובהגדרת מדיניות לשמירת הסביבה והמערכת האקולוגית הימית בפעילות של כל מגזר בנפרד במרחב הימי. לשמירת הסביבה הטבעית דרושים שלושה מרכיבים, והם משלימים זה את זה:

• הגדרה מרחבית של אזורים ימיים מוגנים להגנה על משאבי הטבע. ההגדרה המרחבית של האזורים הימיים להגנה על משאבי הטבע נבחנה בהיבטים של ייצוג, של גודל ושל רציפות (עם מערכות אקולוגיות חשובות ומוגנות ביבשה). כמו כן נבחנו יחסי גומלין עם משתמשים אחרים במרחב הימי.
• שמירה על מינים. בנוסף לשמירה על בתי גידול יש צורך גם למקד מאמצי שימור במינים מסוימים, בין בשל היותם מינים מהנדסי סביבה ובין בשל היותם בסכנת הכחדה או בשל סיבות אחרות. בית הגידול הימי הוא רב-ממדי, ובהינתן שבעלי חיים ימיים מקיימים שלבי התפתחות שונים בחייהם באזורים שונים בים, גובר הצורך באימוץ מדיניות להגנה על מינים מסוימים לצד השמירה על בתי גידול.
• הנחיות לצמצום ולמניעת השפעות שליליות על הסביבה הטבעית ביחס לתחומי פעילות. האיומים על המגוון הביולוגי ועל ערכי טבע ימיים באים בעיקר מהפעילות האנושית בים לסוגיה. לפיכך, כדי להשלים את מדיניות שמירת הטבע נכללו בה הנחיות לצמצום או למניעת ההשפעות השליליות, שמקורן בפעילות האנושית של כל מגזר בעל השפעה משמעותית על הסביבה.

התפיסה המרחבית של שמירת המערכת האקולוגית הימית בנויה בהיררכיה של שטחים, והם זוכים בהתמקדות שונה מבחינת שמירת ערכי הטבע והפעילות האנושית בתחומם. האזורים הימיים המוגנים במים הריבוניים הם אלה: אזור חיפוש לשמורת טבע ימית, אזור חיפוש לגן לאומי ימי, אזור סלעי (מצע קשה), אזור ימי מיוחד ושפכי נחלים. במים הכלכליים יש שני סוגי אזורים מוגנים ברמות הגנה שונות: שטח לחיפוש שמורה, שתספק הגנה על ערכי טבע ייחודיים ברמה גבוהה; ומרחב שימור לבחינה, שהוא בעל פוטנציאל לגילוי ערכי טבע ייחודיים.

בימים אלו מסתיים הליך גיבוש עקרונות המדיניות לכלל המגזרים ומתווה התכנון והתיאום למרחב הימי, בהכנה לאישורו במוסדות התכנון. המסמך מציע חלופות לתכלול ותכנון המרחב הימי במטרה לבסס את המחויבות הממשלתית לתפקוד המרחב הימי של ישראל כסביבה דינמית ומאוזנת, באופן שיבטיח תיאום יעיל בין השימושים השונים ומיצוי הפוטנציאל הכלכלי והחברתי במרחב, לצד שימור ערכי הטבע, הנוף והמורשת. כל זאת באמצעות גיבוש ויישום מדיניות כוללת למרחב הימי של ישראל בים התיכון, באופן שיצרף את ישראל לכלל מדינות אירופה ומדינות אחרות שגיבשו מדיניות כוללת למרחב הימי שלהן ומיישמות אותה.

מימוש מסמך המדיניות יסייע לישראל לייעל את תפקודו של כלל המרחב הימי, לאגום משאבים, לשפר את המשילות וההסדרה הקיימת, ליצור הסדרה וודאות לגופים הפועלים בים וליצור הזדמנויות חדשות לפעילות כלכלית לניצול מושכל של משאבים, ובה בעת לשמור על הסביבה הימית.