נדידת השקנאים בישראל

08.11.2016

השקנאים בסכנת הכחדה עולמית, בנוסף הם רעבים ומסבים נזק לחקלאות.
אז איך אנחנו מטפלים באלפי השקנאים שמגיעים בנדידתם לישראל?

אספקת מזון חיוני לשקנאים להשלמת הנדידה בשמורת טבע החולה

שמורת טבע החולה

כ-20,000 שקנאים עברו עד כה בשמי ישראל. רשות הטבע והגנים במשותף עם שותפים נוספים (פירוט בהמשך) מאכלסת מספר מקווי מים בדגים, כדי לספק לשקנאים הנודדים את המזון הדרוש להמשך נדידתם ובכך גם למנוע חיכוך בין העופות הזקוקים למזון ובין מגדלי הדגים.

נדידת השקנאים

שקנאי מצוי הוא עוף גדול וכבד. משקלו של שקנאי בוגר עשוי להגיע לעשרה ק"ג ואורך מוטת כנפיו לכ-3.5 מ'. השקנאי ניזון בעיקר מדגים שהוא לוכד במקורו התחתון., כידוע, מקורו התחתון של השקנאי ה הוא קרום דמוי שק, ועל שמו נקרא העוף – שקנאי.

השקנאי מקנן בדרום-מזרח אירופה, במערב אסיה ובדרומה, ובחלקים גדולים של אפריקה. האוכלוסייה העולמית של השקנאים מונה היום כ-250,000 עד 300,000 פרטים, מהם כ-40,000 פרטים באזור הפלארקטי, הנמצא באירופה ובמערב אסיה, בין יוון לים הכספי.

אוכלוסייה זו נודדת כולה דרומה בעונת הסתיו, חוזרת צפונה באביב וחורפת באפריקה, שם מתקיימת גם אוכלוסייה יציבה. כל הפרטים הנודדים של אוכלוסייה זו עוברים בישראל בעונות הנדידה בסתיו (בין אוגוסט לנובמבר), ובאביב (בין מרס למאי). מאות בודדות של שקנאים נשארים לחרוף בישראל.

השקנאים בסכנת הכחדה עולמית

השקנאים סבלו במהלך המאה ה-20 מפגיעה בבתי הגידול הלחים ברחבי אירופה, והם מוגדרים מין בסיכון. בהיותו עוף כבד, השקנאי נאלץ לחסוך באנרגיה כדי להצליח לעוף 5,000 ק"מ בנדידת הסתיו מאירופה דרומה אל אתרי החריפה באפריקה במעלה הנילוס.

אסטרטגיית הנדידה של עופות כבדים בנויה על אגירת משקל לפני הנדידה, וכן על עצירות במהלך הנדידה לשם אכילה. ואמנם, מחקרים על הפיזיולוגיה של השקנאים מצאו ששיעור ניכר מהשקנאים העוצרים בישראל במהלך הנדידה כדי לאכול, חייבים לאכול כדי לאסוף את האנרגיה הדרושה להמשך נדידתם למזרח אפריקה.

בעבר נהנו השקנאים שעברו בישראל במהלך נדידתם משפע דגה באגם החולה ובביצות מישור החוף. מקומות אלו שימשו להם תחנות "התדלוק" האחרונות, לפני חציית המדבר בישראל ובאפריקה.

אולם בעשורים האחרונים יובשו או הצטמצמו מרבית מקווי המים הטבעיים בתחומי ישראל, ולפיכך נאלצים השקנאים למצוא את המזון הדרוש להם להמשך הנדידה בברכות הדגים, ברכות שבהן חקלאים מגדלים דגים למאכל.

הבעיה: שקנאים רעבים מסבים נזק לחקלאות

שקנאים אוכלים דגים. הצייד נעשה בלהקות ולהקת שקנאים נוהגת לצוד דגים בשיתוף פעולה בין חבריה. חברי הלהקה שוחים בחצי גורן ומגרשים ברגליהם את הדגים למים רדודים. בהינתן האות, השקנאים טובלים ראשיהם במים יחד ושולים את שללם. שיטת הדייג החברתית הזאת מביאה להקות גדולות של שקנאים להישאר כמה לילות ליד ברכת דגים ולגרום נזקים כלכליים קשים למגדלי הדגים.

נקודת החיכוך ברורה:

החקלאים רוצים להרחיק את השקנאים מברכות הדגים בכדי לצמצם את הנזק לשלל הדייג, ואילו השקנאים חייבים לאכול דגים כדי שיהיו מסוגלים להמשיך לנדוד. מניעת מזון מהשקנאים עלולה לגרום להם להשהות את נדידתם דרומה לאפריקה.

אם יישארו אלפי שקנאים בארץ בחודשי החורף הם יסבו נזקים עצומים למגדלי הדגים. הטרדה של שקנאים וגירושם מברכה לברכה מבלי לספק להם חלופה עלולה להתיש את השקנאים מבלי לצמצם את ניסיונותיהם להשיג מזון בבריכות נוסף על כך, החוק אוסר על פגיעה פיזית בשקנאים.

טיפול בקונפליקט

רשות הטבע והגנים, בשיתוף אגף הדיג במשרד החקלאות, ארגון מגדלי הדגים, חיל האוויר ומרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע מקדמים פתרון להקטנת הקונפליקט על ידי אכלוס דגים חסרי ערך מסחרי בבריכות מיוחדות והדגים האלה עומדים לרשותם של השקנאים בלבד. כך, שבעים ומאוששים, השקנאים יכולים להמשיך בדרכם הארוכה. "בשנים האחרונות נראה כי השקנאים מגיעים לשמורת החולה מוקדם יותר מהרגיל", אומרת יפעת ארצי, אקולוגית שמורת טבע החולה. "ייתכן כי הסיבה לכך היא התמעטות המקומות הנמצאים בין אתרי הקינון לבין ישראל בהם מזון זמין לשקנאים".

לאחר שחלפו מעל צפון הארץ ממשיכים השקנאים להדרים וחולפים מעל מישור החוף. בזכות שיתוף פעולה בין מגדלי הדגים בעמק חפר ורשות הטבע והגנים, הם נהנים כאן ממאגר נוסף המאוכלס בדגיגים שנועדו רק להם.

"כמעט כל השקנאים שמגיעים לשמורת טבע החולה עוברים לאחר מכן גם בשמי עמק חפר", אומר אסף קפלן, פקח נזקי חקלאות באזור עמק חפר ומנשה.

מספרים

45,000 שקנאים הגיעו לישראל בשנה קודמת, ובשנה זו כבר 20000 חלפו בשמי הארץ. הצפי הוא שבשמי הארץ יחלפו בשבועות הקרובים עוד 20000. ברשות הטבע והגנים מאמינים שפתרון זה של אספקת מקורות מזון החיוניים לשקנאים במהלך הנדידה דרומה ישמור הן על השקנאים הן על ביטחונם הכלכלי של מגדלי הדגים.