עובדים לפי הספר האדום

האם אתם יודעים כמה מיני צמחים ובעלי חיים נתונים תחת איום? אם תפתחו את "הספר האדום – צמחים בסכנת הכחדה בישראל" או את "הספר האדום של החולייתנים בישראל" תקבלו תשובה לשאלה זו.

ד"ר נעם לידר, מנהל אגף אקולוגיה בחטיבת המדע של רשות הטבע והגנים, מסביר: "הספר האדום מגדיר אילו מינים נמצאים בסכנת הכחדה ומסווגם לפי דרגות סיכון עולמיות ואזוריות". הדרגה הגבוהה ביותר היא הכחדה, כמובן. במצב זה הפרט האחרון שהיה מסוגל להתרבות מת. ואולם, בספר האדום יש גם דרגות סיכון חמורות פחות, למשל דרגת "מין בסכנת הכחדה", שפירושה מין שאוכלוסייתו צפויה להצטמצם במחצית בעשור הקרוב. דרגה אחרת היא "מין שעתידו בסכנה", שפירושה מין שאוכלוסייתו צפויה להצטמצם ב-30 אחוז בעשור הקרוב. כמו כן, יש מינים המוגדרים "לא בסיכון" ומינים אחרים שרמת סיכונם לא הוגדרה משום שחסר לגביהם מידע על שפע ותפוצה.

הבשורות הטובות הן שאפשר לשפר את מצבם של המינים השונים ואף לשנות את הדרגות שלהם בספר האדום – אפילו עד להוצאתם כליל מהרשימה האדומה.

הספר האדום של החולייתנים בישראל, הספר האדום מגדיר אילו מינים בישראל נמצאים בסכנת הכחדה ומסווגם לפי דרגות סיכון עולמיות ואזוריות. צילום: רשות הטבע והגנים

משנים את דרגת הסיכון!

לשאלה מה עושים כדי להגן על המינים בסכנת הכחדה ומאיפה בכלל מתחילים, עונה ד"ר לידר: "הספר האדום הוא רק מסמך מכוון. בספר האדום של הצמחים בישראל יש יותר מ- 400 מיני צמחים בסכנת הכחדה, ואנו השתמשנו בו כדי לקבוע פעולות לשמירה על מינים מסוימים לפי סדר העדיפות שקבענו". במקרה זה, קיבלה הרשות חוות דעת ממומחים וביחד הוחלט כי מינים אנדמיים (שישראל היא תחום תפוצתם הבלעדי) ומינים בעלי שטח תפוצה גיאוגרפי מצומצם יזכו ראשונים להגנה.

"הספר האדום הוא גם כלי עבודה המספק המלצות לשימור המין", מספרת ד"ר דנה מילשטיין, אקולוגית אקווטית בחטיבת המדע של רשות הטבע והגנים. לדבריה, השיטות שבהן מגנים על מינים הן רבות ומגוונות. לדוגמה: למען מיני צמחים בסכנה מקימים "גני מקלט", למען מיני דו-חיים מפתחים גרעיני רבייה ולמען יונקים מקדמים פרויקטים של השבה לטבע.

בה בעת מטפלים בבתי הגידול של מינים אלו בדרכים רבות, למשל משקמים נחלים או חופרים בקרקע בריכות חורף חדשות. "השאלות שצריכות להנחות אותנו הן מהם גורמי האיום המסכנים כל מין ומה צריך לעשות כדי לנטרל גורמים אלו ולשפר את מצב המין", מוסיפה ד"ר מילשטיין. "כך למשל, מין מסוים יכול לסבול מאובדן ומקיטוע של בתי גידול ואילו מין אחר יכול לסבול מסחר, מציד, מהפרעת מין פולש, ממחלה ועוד".

לבנון הירקון שב הביתה

דוגמה טובה לכך אפשר לראות בשימורו של הדג לָבְנוּן הירקון, המשתייך למשפחת הקרפיוניים. הלבנון הוא דג קטן המצוי בישראל במקווי מים מתוקים ובעבר הוגדר בספר האדום כמי שנמצא בסכנת הכחדה חמורה. לדברי ד"ר מילשטיין, אוכלוסיית הלבנונים נאלצה להתמודד עם איומים מעשה ידי אדם, שכללו פגיעה והרס של בתי הגידול הלחים על ידי שפיכת קולחים לנחלים, ועם איומים טבעיים כמו שנות בצורת, שבהן נשאבו יותר מים מהירקון וחלה גריעת מים מהנחל.

על רקע איומים אלו וביוזמתו של פרופ’ מנחם גורן מאוניברסיטת תל אביב, נלקחו כמה פרטים מהטבע ובאמצעותם הוקם באוניברסיטת תל אביב גרעין רבייה. בו-זמנית, רשות הטבע והגנים בשיתוף המשרד להגנת הסביבה, רשות נחל ירקון וגורמים אחרים פעלה לשיפור מצב בתי הגידול הטבעיים. למשל, במקרה של נחל הירקון, הוקצתה כמות מים שמוזרמת לחלק העליון של הנחל וכן צומצמה כמות המזהמים שהוזרמה אליו.

לאחר שבתי הגידול שוקמו, הושבו אליהם פרטים מגרעין הרבייה "כדי לא לזרוק את כל הביצים, או יותר נכון את כל הלבנונים, בסל או בנחל אחד", מסבירה ד"ר מילשטיין. פרטים מגרעין הרבייה שוחררו בכמה בתי גידול לחים, בהם נחל הירקון, ובשמורות הטבע עין אפק ועינות גיבתון. ואולם, למרות העבודה הקשה, לאחר ניטור האוכלוסייה בנחל הירקון התגלה כי הפרטים הבוגרים אינם מצליחים להעמיד צאצאים. הסיבה לכך הייתה מחסור במקומות הטלה, ועל כן כהמשך שיקום בתי הגידול הלחים, הונחו באפיקי הנחלים תִלי אבנים אשר שימשו כאזורי הטלה ומסתור ללבנונים ואפשרו לבסס את האוכלוסייה.

עלייה במספר הפרטים בטבע ובכמות האתרים בטבע שבהם נמצאים הלבנונים היא הקריטריון שלפיו אפשר לומר שמצבו של המין השתפר והוא הפך ממין שהוגדר בסכנת הכחדה חמורה למין שסכנת ההכחדה שלו נמוכה יותר ואולי אף למין שאוכלוסיותיו יציבות. לדבריה של ד"ר מילשטיין, "כיום אפשר לומר כי האוכלוסיות בנחל הירקון ובשמורות הטבע עין אפק ועינות גבתון יציבות ומבוססות, ובנוסף להן קיימות אוכלוסיות נוספות בכמה מעיינות ונחלים אחרים בטבע. לאור זה ייתכן שצריך לשנות את דרגת הסיכון של המין בספר האדום".

לבנון הירקון

שיקום עולם החי והצומח בשמורת טבע החולה

שמורת טבע החולה הוקמה בשנת 1964, כמה שנים לאחר שיובש ונוקז מרבית השטח של אגם החולה והביצות שמצפון לו. מטרות הייבוש היו מיגור מחלת הקדחת והכשרת השטח כקרקע חקלאית לשימושם של יישובים יהודיים שהוקמו במקום. ייבוש השטח גרם להיכחדותם מהעולם של מינים אנדמיים, בהם מיני דגים, חסרי חוליות מימיים וצמחי מים.

החולה- דורון ניסים, דורון ניסים

מאז הקמתה של השמורה פועלת בה רשות הטבע והגנים כדי להשיב ולאושש מינים שונים של חיות בר וצמחים. בפרויקט השבה לטבע של עיטם לבן זנב, עוף דורס גדול שנעלם מאזורנו, הוחזרו לשמורת טבע החולה בשנים האחרונות כמה פרטים שגודלו בגרעין רבייה בשבי. עד כה רק זוג אחד מקנן בשמורה.

"הסימנים מעודדים", קובעת יפעת ארצי, אקולוגית שמורת טבע החולה. "ואולם, טרם אפשר לקבוע אם מצב המין השתפר, משום ששינוי דרגת הסיכון של מין מחייב מעקב ממושך אחר הגודל והתפוצה של האוכלוסייה".

עיטם לבן זנב וגוזל בקן בשמורת טבע החולה. צילום יוסי אשבול, עיטם לבן זנב וגוזל בקן בשמורת טבע החולה. צילום יוסי אשבול

בשנים האחרונות הובילה פעילותה של רשות הטבע והגנים לשיפור משמעותי בכמויות המים שמוזרמות לשמורה ובאיכותן. הקצאת המים לשמורה גדלה פי שלושה, וכעת זורמים אליה מים טבעיים במקום מי בריכות דגים שהוזרמו אליה בעבר.

בשנת 2013, התגלו מחדש בחולה פרטים של הצפרדע עגולשון שחור גחון. ארבעה פרטים יחידים נמצאו בעבר בעמק החולה באמצע שנות ה-50. לאחר מכן, לאחר שלא נמצאו עוד פרטים, הוכרז המין בשנת 1996 על ידי הארגון העולמי לשמירת טבע (IUCN) כמין נכחד. משמעות הגילוי המחודש היא שהמין לא נכחד ונותרו בטבע אוכלוסיות קטנות. שיפור מצב השמורה אפשר את התאוששות המין ועלייה בגודל האוכלוסיות, שכיום מנוטרות על ידי רשות הטבע וגנים. "חזרתו" של העגולשון לאחר שיפור משטר המים ואיכותם מצביעה על חשיבות השמירה על בתי הגידול הלחים ועל הצורך לשפר את מצבם לשם שמירה על החי והצומח של ישראל.

עגולשון שחור גחון JPG, עגולשון שחור גחון - צילם עוז ריטנר