פארק הר מחיה

קבוצת מטיילים שועטת בלב המדבר. הם לא עוצרים לרגע. 

כי צריך להספיק. צריך לסמן וי. צריך להתחרות בעולם. בזמן. באחרים. בעצמנו.

אבל ילד אחד משתרך קצת מאחור. הוא מאט את הליכתו ומביט מקרוב בצמחים הספורים, בקרקע המחורצת, בשמים הפתוחים ובעיקר בחרותות הסלע הקדומות, שמתגלות רק לעיניהם של מי שירצו לראותן באמת.

אביו נוזף בו שהוא מעכב את כולם, ובוא כבר כי אנחנו עוד צריכים להספיק להגיע לכאן ולשם.

ובכלל, למה אתה לא צועד יפה כמו כולם.

אבל הילד חולמני. 

הילד מתחבר לטבע. והוא עושה את זה בדיוק כפי שמבוגרים רבים כבר שכחו כיצד עושים זאת.

וגם לא מעט ילדים.

מסלול הטיול בפארק הר מחיה, בלב הר הנגב, יגרום לכם לעצור שוב ושוב. להתבונן, לחקור, להתחבר. 

כאן, אתם תהיו כמו הילד ההוא.

המסלול המשולט, שנחנך לפני מספר שנים, מתפתל לצד שפע מרהיב של חרותות סלע. 

כידוע, יש הבדל גדול בין ציורי סלע לחרותות סלע: 

כשאתה מצייר על משהו, זה נחמד. יש לך צבעים ומכחול ושאר חומרי יצירה.

אבל כאשר אתה חורת בו, זה נשאר לעד.

וזה בדיוק מה שעשו לפני מאות ואלפי שנים נוודים מזדמנים, חקלאים קשיי יום, רועי צאן חולמניים ונהגי שיירות גמלים שחצו את המדבר לאורכו ולרוחבו.

במשך שעות ארוכות, הם הקישו בסלעים הכהים, חמורי הסבר, באמצעות כלים חדים. התוצאה: מגוון של סמלים, כתובות ודמויות שנראות בהירות על רקע שכבת הסלע הכהה.

כי לצייר זה לחלשים. מי שחזק – חורת.

ברחבי הנגב התגלו רבבות חרותות סלע, וזהו רק אתר אחד, המציג מקבץ שלהם. כאן, באזור הר מחיה לבדו, תועדו למעלה מ-5,000 חרותות סלע. היום תפגשו בכמה עשרות מהן. את חלקם אפילו תזהו ללא צורך מקרא: חיות טורפות, יעלים, גמלים, חמורים וגם מה שנראה כמו בני אדם. מעט מרושלים, אבל בכל זאת, בני אדם.

לצד הדמויות הללו, תוכלו להבחין גם בכתובות קדומות, בנבטית ובערבית, וגם בשפה העונה לשם ת'מודית. לא נשמע כמו משהו שתדעו לעשות איתו סמול טוק.

ועם כל הכבוד לחרותות הסלע, אל תשכחו להרים מדי פעם מבט אל האופק, לעבר מרחבי המדבר הפתוחים. בדיוק כפי שהיה עושה הילד החולמני.

אה, ועוד משהו: בשל משכו הקצרצר של הטיול, הביקור במקום מומלץ כתחנת עצירה בדרך לטיול בדרום, המלצה שלנו: גן לאומי עין עבדת, גן לאומי עבדת, מעיין עין עקב ונחל חווארים.

להגיע:

"מצפור ליפא גל" בווייז. מהמצפור יוצאים שני מסלולי טיול מעגליים: מסלול אדום שאורכו כחצי קילומטר, ומסלול ירוק שאורכו 1.3 ק"מ. 

אנא זכרו, לחרותות הסלע יש ערך תרבותי רב – הן טומנות בחובן קשר ישיר אל ימי קדם, ולהן חשיבות רבה מבחינה היסטורית, ארכיאולוגית ומחקרית. אין לגעת בהן, לדרוך עליהן או לפגוע בהן. למותר לציין כי אסור בהחלט לחרות באזור זה בפרט, ובכלל בטבע. מה שהיה מותר לקדמונים, אסור לנו. אין ללון במקום, אנא השאירו אחריכם שטח נקי.