ציפור על תיל

אם יצא לכם להרים את העיניים בתקופת נדידת הציפורים ומבטכם נתקל בלהקות ציפורים במעופן – המראה הוא בלתי נשכח. נדידת הציפורים היא תופעת טבע מרתקת המתרחשת פעמיים בשנה, בסתיו ובאביב. ישראל ממוקמת על ציר נדידה ראשי מאירופה וממערב אסיה לאפריקה ובחזרה. לא כל בעלי הכנף צולחים את המסע הבין-יבשתי המפרך והמאתגר הזה.

זהירות, מפגע לפניך!

ידוע כי בתהליך הברירה הטבעית רק הפרטים המתאימים לסביבתם מצליחים לשרוד, אך בשנים האחרונות עלתה המודעות לגורם נוסף המעלה את מספר האבדות במסע הגדול. מתברר שבזמן התעופה עופות רבים מתנגשים בקווי מתח (חשמל) עיליים, נפצעים ומתים. אם היינו צופים בהתנגשות כזאת בסרט אנימציה, סביר להניח שהיינו רואים כמה נוצות עפות, אישונים מתגלגלים, צלילה מטה, השתטחות על הקרקע ואז התקלפות ממנה בדרך האופיינית לסרט מצויר. ואולם, המציאות פחות חיננית וכל פגיעה בקו מתח עליון – קטלנית. סכנת התחשמלות העופות על קווי מתח גבוהים מוכרת כבר כמה עשורים בעולם וקיימים פתרונות מיגון שונים, אך רק בשנים האחרונות נחקר הנושא בישראל.

הממצאים אינם מעודדים. בשנים 2016 ו-2017 ערכה רשות הטבע והגנים מחקר ראשוני בנושא בשיתוף חברת החשמל לישראל, החברה להגנת הטבע והמשרד להגנת הסביבה. חומרת הממצאים קבעה חד-משמעית שתופעת ההתנגשות אינה שולית וגובה מחיר כבד ולא הכרחי מהעופות הנודדים. נמצא שהיקף התנגשות העופות בקווי מתח בעמק יזרעאל הוא מהגבוהים בעולם ועומד על כ-200 מקרים לשנה לכל קילומטר של קו מתח (שיעור הגבוה פי שניים מהממוצע). למעשה, רק בהולנד מספר ההתנגשויות גבוה יותר, עם ממצא של 217 פרטים לכל קילומטר, וביתר המדינות הממצאים נמוכים באופן ניכר (בארצות הברית – 29-23, בספרד – כ-30, באיטליה – 87 ובבלגיה – 100-30 התנגשויות). עם זאת, חשוב לציין כי מדינות אלו לא מהוות צוואר בקבוק בציר הנדידה העולמי. מובן שלא רק ציפורים נודדות מתנגשות בקווי מתח, אלא גם ציפורים ועופות שהם דיירי קבע בישראל, אך בשתי תקופות הנדידה חולפים אצלנו כחצי מיליארד עופות ומספר ההתנגשויות נוסק משמעותית.

פלמינגו שהתנגש בקו מתח חשמל בעמק החולה- צילום נדב הישראלי, פלמינגו שהתנגש בקו מתח חשמל בעמק החולה- צילום נדב הישראלי

קו מסומן הוא קו בטוח יותר

קו המתח שנבחר למחקר כדי לאמוד את היקף התופעה ממוקם באזור חבל התענך שבעמק יזרעאל (בין מוקייבלה בדרום לעפולה בצפון) ואורך המקטע הנבדק כארבעה קילומטרים. הקו נבחר משום שהוא עובר מעל אתרים שהם מוקדי משיכה לעופות, כמו מאגרי מים, שטחים חקלאיים, עצים ואתרי פסולת, וממוקם בנתיב נדידה מרכזי. לדעת החוקרים, סיבות אלה עשויות להסביר מדוע היקף ההתנגשויות שנמדד לקילומטר הוא גבוה במיוחד. דותן רותם, אקולוג שטחים פתוחים בחטיבת מדע של רשות הטבע והגנים, מציין שמדינת ישראל כולה היא ציר נדידה אחד גדול. "כל מה שקשור לפגיעה בעופות נודדים בישראל הוא בעל פוטנציאל לממצאים בקנה מידה גדול, כי כמות העופות העוברת דרכנו גדולה במיוחד. בין אם נושא המחקר הוא טורבינה ובין אם קו חשמל – הממצאים יהיו משמעותיים". עם זאת, חשוב לציין שתוצאות המחקר אינן מעידות בהכרח על היקף תופעת ההתנגשויות לאורך כל קווי המתח הפרושים בארץ, אלא מדגישות את הרגישות של אזורים המצויים על ציר נדידה או של אתרים המושכים עופות, כמו מאגרים ואתרי פסולת.

שיקול נוסף בבחירה בקו זה לבדיקת היקף התנגשות העופות בקווי מתח הוא העובדה שהקו טרם סומן, מה שאפשר בשלב השני של המחקר בדיקה של השפעת הסימון על מספר מקרי ההתנגשויות. בשלב זה חצי מכל מקטע על קו המתח סומן על ידי מתלים ייעודיים המבליטים אותו, ואילו החצי השני נותר ללא סימון (מקטע ביקורת). אמצעי הסימון הוכחו כיעילים ונמצא כי הם הפחיתו את מספר ההתנגשויות ב-26 אחוז. זה אכן משמח שיש מה לעשות כדי לצמצם את הפגיעה, אך הנתון נמוך מהמצופה בהשוואה למחקרים דומים בעולם. החוקרים העריכו שהדבר קשור באמצעי הסימון, שאינו יעיל בשעות החשיכה ואינו מסייע כלל לבעלי כנף העפים בלילה, בחושך. מרבית העופות הקטנים, למשל ציפורי שיר, וגם עופות המים – נודדים בלילה ואין ביכולתם להבחין באמצעי הסימון הללו, שאינם ניתנים לזיהוי בחושך. "הופתענו מהיקף המינים הקטנים שנפגעו ואותרו רק הודות לשימוש היעיל בכלבים ייעודיים לאיתור פרטים שנפגעו", מציין רותם ומוסיף שבתחום הזה יש לבחון אפשרויות סימון המותאמות לחשיכה, כמו תאורה או נצנוץ על בסיס סולארי המהבהבים בלילה ועוד. בקרב ציפורים קטנות, התעופה בלהקה משפיעה לרעה על סיכויי ההתנגשות משום שהציפורים עשויות להסתיר זו לזו את המכשול המתקרב.

חסידות לבנות בנדידה, צילום: דיוויד רזק

מינים בסכנה

68 מיני עופות ספגו פגיעה קטלנית בהתנגשות עם קו המתח שנבדק, בהם 12 מינים המצויים בסכנת הכחדה כגון עיט ניצי, בז ציידים, דיה מצויה, אנפה אפורה, שליו נודד, זמירון וקנית אירופית. המינים הנפגעים שייכים לקבוצות שונות (עופות מים, חסידאים, חופמאים), ממצא המחדד את המסקנה שההתנגשויות הן תופעה גורפת שאינה מאפיינת קבוצה מצומצמת. רותם טוען בהקשר זה שהפגיעה במינים מוגנים ובמינים בסכנת הכחדה היא המדאיגה ביותר. "יש כאן גורם נוסף לפגיעה במינים, שגם כך סובלים מפגיעה מתשתיות אחרות ומאובדן בית גידול". מבין כלל הממצאים נמצאו במספרים גבוהים בעלי כנף מהמינים ברכיה, שרשיר, עגור אפור, אנפית בקר, שחף צהוב רגל, שקנאי מצוי, זרעית השדה ויונאים. מספר ההתנגשויות המרבי התרחש בעונת החורף, והחוקרים מסבירים זאת בנוכחות של מינים החורפים באזור ועפים נמוך לצורך איתור מזון או מקום לינה. גם תנאי מזג האוויר (ערפל, גשם ורוח) פוגעים בראות ובכושר התמרון.

המחקר מצביע על כך שהמצב מחייב התייחסות וטיפול מקצועי של כל הגורמים הרלוונטיים (חברת החשמל, גופים ירוקים וגורמי תכנון). יש להפעיל תוכנית ארוכת טווח להבלטת הקווים, ועל הגורמים המעורבים לקבוע סדרי קדימויות בהתאם למוקדי משיכה לעופות סביב קווי המתח ומתוך התחשבות בשטחים המהווים בית גידול למינים המוגדרים בסיכון.

כלבי גישוש – המומחים לאיתור ציפורים

חלק מרכזי במחקר היה איתור פגרי העופות שהתנגשו בקווי המתח ונפלו על הקרקע. ואולם, משימה זו קשה לביצוע משום שהקרקע מכוסה צמחייה ואבנים המסתירות את הפגרים ובעיקר פגרי עופות קטנים. על כן, נעזרו החוקרים בכלבי גישוש על מנת לאתר את הפגרים. יעילותם של הכלבים שאומנו לכך הוכחה כגבוהה במיוחד וטובה באופן ניכר מזו של סוקר אנושי, בייחוד באיתור ציפורים קטנות. הסריקות (37 בסך הכול), שארכו ארבע שעות כל אחת, התבצעו אחת לשבוע בשעות אחר הצהריים, לקראת החשיכה, לאורך ארבעה קילומטרים של קו המתח הנבחר שחולק לארבעה מקטעים. על מנת לוודא שמקור הפגרים בשטח המחקר הוא תוצאה של התנגשות בקווי מתח ולא חלק מתמותה המתרחשת במרחב שמסביב, נערכה סריקת ביקורת ברצועת שטח סמוכה. בתוצאות המחקר הביאו החוקרים בחשבון את העובדה שחלק מהפגרים לא ניתן היה לאתר בסריקות, מאחר שייתכן שנטרפו ונעלמו מהשטח בין מועדי הסריקה.