קולט והמרדף אחרי התיבה האבודה – פרשה מהחפירות בגן לאומי שבטה

לכתבה שפורסמה בעיתון הארץ
צילומים: אלי גרשטיין; ציור: ספיר עד

ב-7 באוקטובר 1938, כשהארץ סערה מאירועי המרד הערבי, הגיע רכב ובו מספר אנשים אלמונים וחמושים אל האתר הארכיאולוגי שבטה שבנגב. כך לפחות סיפרו שומרי האתר, בני השבט הבדווי אל עזאזמה, לקצין הבריטי שחקר את האירוע. התוקפים כפתו את השומרים ואז הציתו את בית משלחת החפירות הארכיאולוגיות במקום. בכך באה לקיצה החפירה הארכיאולוגית שנמשכה במקום מאז 1933, והשריפה כילתה את דוחות החפירה, צילומים, שרטוטים וממצאים ארכיאולוגים שנאספו בשבטה. מאז ועד היום נחשבת אותה חפירה, שנוהלה על ידי הארכיאולוג האמריקני האריס דנסקומב קולט, לחפירה אבודה, שהממצאים והדוחות שלה אבדו לעולם המחקר. אבל לפני כשנה גילה מיכאל פלג, דוקטורנט מאוניברסיטת חיפה, בארכיון רשות העתיקות במוזיאון רוקפלר מכתב שרמז לכך שלא הכול אבוד. המכתב נשלח חצי שנה לפני השריפה על ידי פקיד מכס בנמל חיפה אל מחלקת העתיקות של ממשלת המנדט ששכנה ברוקפלר. במכתב סיפר פקיד המכס כי שלושה חודשים קודם לכן נשכחה על אחד הרציפים בנמל מזוודה או תיבה (case) ובה מסמכים ופריטים ארכיאולוגיים. המזוודה נשמרה במחלקת האבדות של הנמל ואיש לא פנה לקחת אותה. מחילופי המכתבים עלה שהמזוודה כנראה הועברה לרוקפלר. בעקבות ההתכתבות הזו חזרו פלג והחוקר ד"ר יותם טפר לארכיון רשות העתיקות והחלו לחפש ממצאים משבטה. בתום החיפוש הם איתרו לא פחות מ-140 פריטים קטנים, בהם תכשיטים, כלי זכוכית, חפצי מתכת, כלי עצם, שנהב ועץ, וכן אוסטרקאות ועליהם כתובות קצרות בערבית וביוונית. כולם ממצאים מחפירת קולט בשבטה וכולם יכלו להיכנס בקלות במזוודה או בתיבה אחת. הממצאים האלו שופכים אור חדש על החפירה האבודה של קולט ועל העיר הקדומה בשבטה.

קולט היה בן למשפחת אצולה אמריקאית, סבא רבא שלו מצד אמו היה ראש עיריית ניו יורק ואביו היה עו"ד מצליח. קרוב משפחה רחוק שלו הוא ממציא אקדח התופי ומייסד מותג הנשק המפורסם. קולט לא למד ארכיאולוגיה באופן מסודר אבל התחיל להתעניין בארכיאולוגיה במזרח בגיל צעיר והחל לחפור עם שניים מהארכיאולוגים החשובים של התקופה, פלינדרס פיטרי וג'יימס לסלי סטארקי, במצרים ובארץ ישראל. ב-1933 הוא החל לחפור בשבטה, כפר ביזנטי גדול בנגב המערבי שיסודותיו נבטיים. תנאי החפירה במקום היו קשים, שכן המקום מרוחק מכל מקום יישוב. קולט הורה לאנשיו לאסוף אבנים מאתר העתיקות ולבנות מהן את בית המשלחת. על המשקוף הוא אף חקק כתובת ביוונית עתיקה, שעתידה לתעתע בסטודנטים לארכיאולוגיה עד ימינו. קולט חפר במקום במשך ארבע עונות. ממסמך אחר שאותר בארכיון רשות העתיקות עולה כי על פי הסיכום עם מחלקת העתיקות המנדטורית הוא קיבל לידיו מחצית מהממצאים, בתנאי שיפרסם אותם בפרסום מדעי. מההתכתבויות עולה שקולט הוציא ממצאים רבים מהארץ ולא השיב אותם למרות בקשת מחלקת העתיקות הבריטית. הממצאים האלו מצאו את דרכם אל שוק העתיקות הבינלאומי. כך או כך, קולט כמעט שלא פרסם את ממצאיו ואין בעולם אוסף מסודר של ממצאים ארכיאולוגיים שמקורם בשבטה.

בינואר 1938 נסע חברו הטוב של קולט, הארכיאולוג סטארקי, לטקס חנוכת בניין מוזיאון רוקפלר. ליד בית גוברין ירו חמושים ערבים ברכבו של סטארקי והרגו אותו. הרצח זעזע את הקהילה הארכיאולוגית בארץ ויתכן שהוא קשור להחלטתו של קולט לעזוב את הארץ עם הממצאים והתיעוד משבטה. ימים לאחר מכן הוא הפליג מחיפה והותיר על הרציף מזוודה אחת. חצי שנה אחר כך הוצת בית המשלחת. במכתב אחר שנמצא גם הוא בארכיון רשות העתיקות קיבל קולט (בכתובתו רחוב וול-סטריט 63, ניו יורק) מכתב שפרט את נזקי השריפה: "הבית נשרף כליל ונשדד. הגג נפל פנימה וכל תכולת הבית נלקחה או נהרסה".

מאז נחפרה שבטה בידי משלחות חפירה רבות, אבל המחקר שלה תמיד סבל מחסרונו של הממצא הקטן והתיעוד מחפירתו הגדולה של קולט. לפני 4 שנים הגיעה לשבטה משלחת חפירות חדשה בראשות פרופ' גיא בר עוז וד"ר יותם טפר מאוניברסיטת חיפה. "אתה רואה קירות, רצפות, בורות מים אבל שום דבר מבחינת החפצים הקטנים", אומר בר עוז. "תמיד נאמר שאין כלום משבטה, שקולט הוציא את הכול מהארץ. אתה מסתובב בכנסיות, ברחובות ובבתים ואין ממצא. זה משהו שבהחלט הטריד אותנו", מוסיף טפר, שותפו לחפירה.

את המסמכים בארכיון איתר פלג, סטודנט לתואר שני, שחזר לארכיון במאמץ להבחין בין ערימות אשפה עתיקות המצויות בשבטה לערימות שפכים של משלחת קולט. באחד החיפושים הוא מצא את המכתב מהנמל ובעקבותיו חודשו החיפושים בארכיון והתגלו הממצאים הקטנים. בר עוז וטפר מדגישים שאין ודאות שמקורם של הממצאים שהתגלו הוא במזוודה המוזכרת במסמכים, אבל אין ספק שכל 140 החפצים מגיעים משבטה ושכולם יכלו להיכנס בנקל למזוודה אחת יחד עם מסמכים וצילומים נוספים.

החפצים נמסרו לחוקרים שונים וב-24.1.2019 נפתחה במוזיאון הכט בחיפה תערוכה שמציגה אותם. במקביל יצא לאור גיליון של כתב העת "מכמנים" של המוזיאון ואוניברסיטת חיפה שעוסק בחקר החפצים.

חקר מכלול החפצים העלה שחלק גדול מהם קשור לחיי מותרות, קישוט וטיפוח הגוף, כמו תכשיטים, כלי נגינה, כלי רפואה, מסרקים, שברי פסלונים, משחקי ילדים וכלי פולחן. הם מעידים על רמת חיים גבוהה יחסית בישוב הנידח. מקור רוב החפצים בתקופה הביזנטית, כ-1500 שנה לפני ימינו, אך יש בהם גם חפצים מהתקופה האסלמית הקדומה שלאחריה וגם כמה חפצים עתיקים יותר, אולי מתקופת שבטה כישוב נבטי. הממצא הקדום ביותר הוא ככל הנראה חותם לחם עשוי אבן ששימש ל"חתימה" על גבי הבצק לפני אפייתו והוא מתוארך למאה השנייה או הראשונה לפני הספירה. טפר מדגיש שאם התיארוך הזה מדוייק הרי זו עדות נדירה לשלב הראשון לקיומו של ישוב בשבטה.

ממצא אחר הוא שיבוץ נדיר מטבעת מתכת, העשוי אבן שמקורה במצרים ועליו ציור של לוויתן.

ד"ר איתן איילון ממוזיאון ארץ-ישראל, תל-אביב שחקר את מכלול כלי העצם והשנהב העריך, כי למרות שמדובר בחפצי מותרות רובם יוצרו על ידי אמנים מקומיים ולא יובאו מרחוק.
אחד החפצים החשובים שהתגלו באוסף הוא בית פתילה קטן עשוי מנחושת שבתוכו התגלו סיבים אורגניים, שרידי הפתילה ששימשה להדלקת אור בנר זכוכית. פתילות היו אמנם מאוד נפוצות בעת העתיקה ונמצאו כמעט בכל בית אבל הן לא שרדו כיוון שנשרפו והיו עשויות מחומרים אורגניים מתכלים. האקלים היבש בשבטה שימר את הפתילה עד לגילויה בידי קולט לפני כשמונים שנה וגילויה מחדש עתה. ד"ר נעמה סוקניק מרשות העתיקות שחקרה את הפתילה הסיקה, שמדובר בסיבים של צמח פשתן מאיכות ירודה יותר מהסיבים ששימשו להכנת בגדים מאותו צמח.

ממצא אחר הוא לוחית קטנה עשויה עצם ועליה דמות רקדנית ערומה. באוסף גם אוסטרקונים, לוחיות חרס קטנות ועליהן מספר מילים. רובם כתובים ערבית מהתקופה האסלאמית הקדומה ועליהם שמות כמו יזיד, עמר ונועמן וכן רישומי חובות.

רק חלק מהממצאים שהתגלו מתוייגים ורשומים כך שהחוקרים יכולים לאתר את המקום בו הם התגלו על ידי קולט. כך, למשל, יש באוסף מספר טבעות שנמצאו בתוך הבריכה המרכזית של שבטה. "נשים באו, שטפו ורחצו בבריכה והטבעות נפלו למים, זה נותן לך להרגיש את התושבים", אומר טפר. "גם חפירה במחסנים זה סוג של ארכיאולוגיה", מוסיף בר עוז, "החפצים מאפשרים לנו ללמוד על חיי היום יום בשבטה, אפשר לדבר על בני אדם, לקשור את זה לחוויות היום יום שלהם".