שבוע אדם וים 2016 - '2 דקות לים נקי' - מערך הסברה

24.05.2016

שבוע פעילויות מיוחד המתקיים זו השנה הרביעית ברציפות ושמטרתו להגביר את המודעות בקרב הציבור לחשיבות השמירה על הים

חוף אכזיב - צילם דורון ניסים

במרכז "שבוע אדם וים" המתקיים השנה בין התאריכים 3 ל- 11 ביוני 2016 (בסמוך ליום האוקיינוסים הבינלאומי 8.6),בהובלת רשות הטבע והגנים, המשרד להגנת הסביבה ועמותת אקואושן. יעמדו השנה הנזקים הנגרמים לים ולאדם כתוצאה מהפסולת הימית. במוקד הפעילות יעמוד קמפיין בינלאומי ש"רץ" ברשת תחת הכותרת "2 דקות לים נקי", הקורא לציבור לעשות מעשה ולתרום מעצמו ומזמנו למען הניקיון בחופים ובים.

מצורפים

שתוף הציבור בשבוע אדם וים

אחריות אישית – כל אחד יכול!

היוזמה שהחלה בבריטניה, הפכה במהירות לוויראלית ברשת בכל רחבי העולם. מטרת הפרויקט לרתום את הציבור לשמירת ניקיון החופים בישראל ובעולם על ידי מעשה קטן הדורש 2 דקות בלבד מזמנם. המבקרים בחוף יאספו פסולת, יצלמו את עצמם ויעלו תמונה עם התג לאינסטגרם הבינלאומי #2minutebeachclean ובכך יצטרפו אוטומטית למאגר התומכים הבינלאומי . התיוגים יצטרפו לעמוד האינטרנט הבינלאומי ועמוד פייסבוק ישראלי שיוקם במקביל.

מהי הפסולת הימית, כיצד היא מגיעה למים ומה השפעתה על הים?

בני האדם יוצרים בעולם פסולת מוצקה רבה, שכמותה הולכת וגדלה במרוצת השנים וחלק ממנה מגיע בסופו של דבר אל הים.

כיצד מגיעה הפסולת לים? חלקה מושלך לים מכלי שייט וחלקה מושאר על החופים על ידי ציבור המבלים בחוף המשאירים בו פסולת, וזו נגררת לים על ידי הרוח והגלים. לפי מחקר שנעשה בימים אלו שני שליש מהפסולת בים מגיעה ממשתמשי החוף. (58% מהפסולת שנמצאה בחופי ישראל זוהתה כפסולת ממקורות יבשתיים, 5% ממקורות ימיים והשאר, 37% ממקורות לא ודאיים). פסולת זו מורכבת ברובה מפלסטיק: שקיות ניילון, כלים חד פעמיים ואריזות מזון. הפסולת ימית מגיעה אל הים ושוהה בו בכל העולם ומוגדרת כבעיה בינלאומית החוצה גבולות בין מדינות. בשנת 2013 החליטו מדינות הים התיכון ובהן ישראל, לפעול בצורה נמרצת להפחתת הבעיה.

מדוע הפסולת שמגיעה אל הים מהווה בעיה?

הפסולת צפה במים ואף מצטברת על קרקעית הים ופוגעת שם ביצורים ימיים, בבתי גידול ובמגוון הביולוגי. הפסולת אף מתפרקת לחלקיקי מיקרו פלסטיק. באותו מחקר נמצא כי צפיפות חלקיקי המיקרו פלסטיק (חלקיקי פלסטיק הקטנים מ-5 מ"מ) בחופי ארצנו הינה בערך פי 10 מהצפיפות שנמצאה במערב הים התיכון. הערך הגבוה ביותר של שכיחות המיקרו פלסטיק שתועד בישראל הינו מהגבוהים ביותר בעולם שאי פעם נמדדו עם עשרות אלפי חלקיקים לאורך קילומטר אחד. חלקיקי הפלסטיק נראים כמו פרטי מזון למגוון רחב של יצורים ימיים, וכתוצאה מהתכונות הפיזיקאליות והכימיות של המיקרו פלסטיק החלקיקים סופחים מגוון מזהמים ומעלים חשש שמזהמים אלה יצטברו בגוף היצורים ובמארג המזון הימי, ויגיעו גם לאדם הניזון מדגים וממאכלי ם.

הפלסטיק עלול לחנוק בעלי חיים נושמי אויר, להיצרך על ידיהם בטעות כמזון מה שמוביל לחנק ולסתימת הקיבה של בעל החיים, להיכרך סביב איברים של בעלי חיים כגון סנפירים ולגרום להם נמק, לכסות פיזית בעלי חיים צמודי קרקעית ולחסום את המגע שלהם עם המים (נסו לחשוב על צדפה בקרקעית הים, ששקית פלסטיק מכסה אותה ובכך מונעת מהצדפה לנשום ולהיזון מחלקיקי המים, ובכך מביאה למותה).

בשנים האחרונות אף גילו שבאוקיינוסים ישנם אזורים אליהם מתנקז ריכוז גבוה ומשמעותי של פסולת ימית, ואלו נקראים "איי פסולת".

שאלות ותשובות – מידע נוסף על הים

הים במספרים: מה שטח המים הטריטוריאליים של ישראל? מהו אורך רצועת החוף? מה שטח השמורות הימיות בישראל? ועוד כמה נתונים מפתיעים.

  • שטח המים הטריטוריאליים של מדינת ישראל הוא כ-4,000 קמ"ר, שטח שגודלו כ-20% מהשטח היבשתי של המדינה. המים הכלכליים של ישראל (אזור שאינו שייך למדינה, אך היא רשאית לנהל ולנצל את אוצרות הטבע שבו כראות עיניה), שבהם נמצאים קידוחי הגז הגדולים שנמצאו עד היום דוגמת תמר, דלית ולוויתן, משתרעים עד למחצית המרחק עם קפריסין, ושטחן גדול משטח המדינה עצמה.
  • בסביבה הימית הוכרזו עד כה 7 שמורות טבע בשטח של כ-11 קמ"ר, המהווים פחות מרבע אחוז מכל שטח הים של ישראל (ביבשה, לעומת זאת, השמורות משתרעות על פני יותר מעשרים אחוז משטח המדינה).
  • אורך קו החוף הרשמי לאורך הים התיכון הוא 197 ק"מ, והוא גובל בכמה ערים מרכזיות המעצבות את החוף העירוני כפי שאנו מכירים אותו היום. רק מעט מזה פתוח לציבור הישראלי.
  • כ-75% משטח המים הישראליים בים התיכון מצוי בתחום חופי רדוד (Coastal Water, בלשון מקצועית), שעומק המים בו אינו עולה על כ-200 מטרים. רק כ-975 קמ"ר מהשטח מצוי בעומק רב יותר, ועומקם המרבי של המים הטריטוריאליים הוא 1,181 מטרים.
  • 55 מיליון בני אדם רוחצים מדי שנה בחופים המוכרזים בישראל, שאורכם 17 ק"מ בלבד.
  • בשנת 1949, לכל תושב בישראל היה בממוצע 31 ס"מ חוף. כיום נותרו לכל תושב פחות מ-2.5 ס"מ חוף בממוצע.

אדם וים: מדוע כה חשוב לשמור על הים ועל החיים שבו?

לא נגלה לכם סוד אם נספר כי ברמה הכלל עולמית, כמחצית מהחמצן המיוצר על פני כדור הארץ – מקורו בים. והכחול האדיר הזה, התופס כ-70% משטח כדור הארץ, פועל גם כמנגנון המרכזי לוויסות האקלים על פני הגלובוס, לקביעת הרכב האטמוספרה, ול"בליעת" עודפי הפחמן הנפלטים אליה.

לסביבה החופית והימית מגוון עצום של תפקודים: נתיב תחבורה והובלת חומרי גלם וסחורות, נמלים, מקור אנרגיה חשוב (גז טבעי ונפט, ובעתיד אף רוח וגלים), מקור עתידי למרבית המים המתוקים עבור מדינת ישראל (בזכות מתקני ההתפלה) וכן מקור למזון, חומרי גלם וחומרי טבע לתעשיית התרופות. וחשוב לא פחות: הים וחופיו הם אתרי בילוי, נופש, תיירות וספורט הזמינים לכלל האוכלוסייה בישראל.

כמובן, חלק מהשימושים הללו מצריך הקמת מתקנים ומבנים. וכך, לצד חיזוק תלותנו בים ובחוף, גובר האיום על הבריאות והיציבות של הסביבה החופית הימית והחשש לניצול יתר של משאבי טבע, פגיעות פיזיות בבתי הגידול, זיהומים והימצאות מתקני תשתיות רבים סמוך לים ובתוכו.

ומעבר לענייני ביולוגיה, אקולוגיה ומה שביניהן – ישנה כמובן גם השאלה המוסרית הקשורה להתערבות האדם בטבע ולזכות הקיום של כלל היצורים החיים בו. הרי מדובר במערכת חיה ומורכבת, גם אם מרכיביה נסתרים בדרך כלל מעינינו.

אין ספק כי שימורן של סביבות ימיות שלמות יביא לתפקוד יציב ובריא של המערכות האקולוגיות המתקיימות בהן, על שלל מרכיביהן הביולוגיים,

השורה התחתונה היא כי הים והחיים שבו זקוקים לשימור והגנה בדיוק כמו אלו שעל פני היבשה.

כך או אחרת, אין ספק כי תלותו של המין האנושי בסביבה הימית רבה, שלא לומר – מכרעת.

משקיות ניילון ועד שפכים תעשייתיים: באילו גורמים תלויה איכות הסביבה הימית?

מאז ומתמיד היוותה הסביבה החופית והימית מקום מפגש בין האדם לטבע. כאמור, הים שימש חברות ותרבויות כמקור רב-ערך למזון ולחומרי גלם, נתיב תחבורה והשראה רוחנית ואמנותית. מגוון השימושים האנושיים בים ובסביבה החופית הוא עצום – משימושים מסחריים ותעשייתיים כגון דיג-יתר – באמצעים הפוגעים בדגים ולמעשה בכל החי הימי, דרך התפלת מי שתייה, נמלים, תחנות כוח, בניית איים מלאכותיים, קידוחי נפט וגז, עד שימושי פנאי ונופש כגון חופי רחצה, צלילה, ספורט ימי, מרינות ומעגנות.

יתר על כן, בעשורים האחרונים הפכה קרקעית הים מצע לצינורות ולכבלים, והים עצמו – למרות ניסיונות המשרד להגנת הסביבה לצמצם את התופעה ככל הניתן – לכלי קיבול להזרמת שפכים עירוניים ושפכי תעשיה שבהם חומרים מזיקים. מוצרים על בסיס נפט וכן פסולת מוצקה כניילונים ומוצרי פלסטיק, שפגיעתם במערכת האקולוגית רבה וארוכת טווח, עדיין מגיעים לסביבה הימית.

בהקשר זה, כדאי לדעת כי ההשפעות הסביבתיות האפשרויות של רכז התמלחת ממתקני ההתפלה (כ-1.5 מיליארד מטרים מעוקבים שיוחזרו לים מדי שנה) לא ידועות עדיין, ורק בעתיד ניתן יהיה לדעת האם הן מזיקות לסביבה הימית.

השימושים השונים במשאב הימי מייצרים מציאות של תחרות על שטח יקר ערך זה, תחרות הפוגעת במערכות אקולוגיות ובמגוון הביולוגי שמקיים את האיזון העדין בים, בחוף ובמפגש ביניהם. פגיעה זו מסכנת את הנוף החופי הייחודי של ישראל שאותו יוצרים מצוקי הכורכר והחופים החוליים ואת האתרים הארכיאולוגיים, שהם בעלי חשיבות היסטורית-תרבותית עמוקה.

כך, גורמי הפגיעה בים מרובים, ונובעים מניצול יתר של מיני חי וצומח, פגיעה פיזית בבתי הגידול הימיים והחופיים, זיהום הסביבה הימית, פלישת מינים זרים למערכת הימית המקומית ושינויים אטמוספריים גלובליים. כל אלה מחלישים את יציבותה של המערכת האקולוגית ואת יכולתה להתאושש מפגיעות נוספות.

האם מישהו בכלל מנטר את זיהום הים בישראל?

הטיפול באיכות הסביבה הימית, בהתאם לאמנות בינלאומיות שונות ולחוקי המדינה, מופקד בידי אגף ים וחופים במשרד להגנת הסביבה, הפועל החל משנות ה-70 של המאה הקודמת במטרה לצמצם את מקורות זיהום הים מהיבשה. ככזה, הוא גם מטפל במקרי זיהום ים שמקורם בתאונות ימיות. בהנחיית אגף ים וחופים, מבוצע ניטור של זיהום הים על ידי המכון לחקר ימים ואגמים לישראל (חיא"ל). לניטורים אלו ישנן כמה מטרות: לאתר מקורות לזיהום מימי החופין של ישראל ולהעריך את השפעתם, להבין את התהליכים הקובעים את גורלם של חומרים מזהמים בסביבה הימית, לקבוע את התפוצה של חומרים מזהמים במרחב הימי, לזהות מגמות של שינויים ולהתריע על תופעות חריגות, ולהעריך את הנזקים האקולוגיים ופוטנציאל הסיכון לבריאות הציבור כתוצאה מזיהום הים. נוסף על כך, מדי שנה מפרסם חיא"ל את דו"ח תכנית הניטור הלאומית של זיהום הים איכות מימי החופין של ישראל בים התיכון.

מעניין לגלות כי למרות המעקב רב השנים אחר איכות מי הים, השינוי הכולל ביחס של הציבור והמוסדות בישראל למרחב הימי התרחש רק לקראת סוף שנות ה-90 של המאה הקודמת. זאת בעקבות המאבק הציבורי נגד הבנייה המואצת של מלונות על קו החוף ומרינות בים ופרסום "מסמך מימי החופין" של ישראל. אלו הובילו לחקיקת "חוק השמירה על הסביבה החופית" (2005). חוק זה מגדיר את הסביבה החופית כסביבה המשתרעת מ-300 מטר מזרחה לקו החוף ועד גבול מימי החופין של ישראל, במרחק של כ-22 ק"מ מקו החוף. החוק מתייחס לכל שטח המים הריבוניים של ישראל כאל אזור רגיש, עשיר במשאבי טבע, שיש לתכנן את השימוש בו תוך התחשבות בכלל רכיביו כדי לשמר את סביבתו הייחודית.

האם ניתן לצמצם את השפעת הפיתוח על הסביבה הימית?

התשובה לשאלה זו מורכבת למדי, רבת רבדים ותלויה במגוון גדול של גורמים ואינטרסים שקצרה היריעה מלתארם כאן. באופן הבסיסי ביותר, ניתן להשיב על שאלה זאת בחיוב.

ניקח לדוגמה את נושא קידוחי הנפט והגז בים, שהפכו לעניין "חם" בעת האחרונה. פעולות אלו, שתפוקתן כמובן מבורכות, גורמות לפגיעה של ממש בחי ובצומח כתוצאה מהסקרים הסיסמיים לגילוי גז ונפט המבוצעים תוך כדי יצירת פיצוצי הדף ורעש חזק במים, וכן כתוצאה מבניית האסדות. מסיבה זו מעודדת ומקדמת רשות הטבע והגנים בקרה ממשלתית על פעולות אלה, כדי להסדיר את הנושא באופן שהפגיעה בסביבה הימית תהיה נמוכה ככל האפשר.

לצד הרגולציה, מקדמת רשות הטבע והגנים גם את ההכרזה על שמורת טבע ימיות. הכרזה על שמורות, יחד עם בקרה על הפעילות האנושית בים, יפחיתו למשל את הפגיעה במערכות האקולוגיות שיוצרים מתקני ההתפלה כתוצאה מהצנרת והזרמת תמלחות אל הים. הכרזה על שמורות ימיות אף תפחית במידה רבה את הפגיעה הנוצרת כתוצאה מדיג מכמורתנים (דיג מסחרי באמצעות גרירת רשתות על הקרקעית).

באשר לאובדן החול המגיע אל חופי הארץ והרס מצוקי הכורכר, מקדמת רשות הטבע והגנים חקיקה בכל הקשור לתכנון ופיתוח מרינות, ואף מעורבת בפעילויות הנדסיות שונות (כך למשל, בהגנה על המצוק באפולוניה והנמל ההיסטורי בקיסריה).

אך נראה כי החשוב מכל הוא יצירת מודעות בקרב הציבור הרחב, מודעות שתביא לשינוי אמתי ביחס אל הסביבה החופית והימית בקרב מקבלי ההחלטות. השאיפה היא כי על הכלכלה הימית (כמו קידוחי גז ונפט, התפלה ועוד) – להיות "כלכלה כחולה", בדומה לכלכלה ה"ירוקה" שאנו שואפים לה ביבשה. שהרי הים והחיים שבו זקוקים לשימור והגנה בדיוק כמו היבשה. למעשה, הים הוא המשך ישיר של היבשה, ולא "הדבר הכחול הגדול" שמשתרע ממערב לישראל.

על קצה המזלג: אילו בתי גידול מאפיינים את הים התיכון?

במי הים ובקרקעיתו מצוי מגוון מינים עשיר הכולל מאות מיני דגים, אלפי מינים של חסרי חוליות וכן מיני צומח, זוחלים (צבי ים) ויונקים ימיים (דולפינים וכלבי ים נדירים). מינים אלה מרכיבים את החברות המצויות במערכת האקולוגית הימית. במילים פשוטות: מדובר בחיות בר, בדיוק כמו חיות הבר המצויות על היבשה. וכמותן, גם הן זקוקות להגנה.

ניתן לסווג את בתי הגידול בים התיכון הישראלי בהתאם לאופי הקרקעית.

בתי גידול בעלי תשתית רכה: מדובר בבתי גידול בעלי תשתית של חול נודד, המאפיינים את רוב השטח הימי הרדוד (עד לכ-30 מטר עומק). אלו נפוצים יותר ככל שמדרימים. אגב, ככל שמעמיקים, הולכת כמות החול וקטנה, והקרקעית הופכת להיות קרקעית של בוץ דק.

בתי גידול בעלי קרקעית קשה: מדובר ברכסי כורכר על קו המים או אפילו ברכסים תת-ימיים. כורכר הוא שם מקומי למגוון רחב של אבני חול העשויות גרגרי קוורץ וחומרים נוספים. לעיתים מדובר בהמשכו של רכס יבשתי, ולעתים הם מצויים במרחק מהחוף וטבולים לכל אורכם. רכסי כורכר תת-ימיים הבולטים מעל קרקעית הים החולית הסובבת אותם ואינם מכוסים בה, מכסים פחות מ-10% משטח הקרקעית של מימי ישראל. כמסלע מיוצב, בתי גידול אלו מאכלסים חברת עשירה של אורגניזמים,

רכסי הכורכר שבשפת הים נתונים לתהליכי בליה פיזיקלית וביולוגית המותירה טבלאות סלע אופקיות – "טבלאות גידוד". פני הטבלה נחשפים לאוויר בזמן השפל, ומצויים מתחת לפני הים בשעות הגאות. מעניין לדעת כי האורגניזמים המצויים על פניהן (כגון שושנות ים, רכיכות, בלוטי ים, צלחיות, אצות ודגים) מאופיינים במנגנונים המאפשרים להם להתקיים בתנאים המשתנים באופן קיצוני במהלך היממה.

בתי גידול נדירים: המידע האקולוגי המצוי בידינו כיום ביחס לבתי גידול אלה מועט, ובחלק מהמקרים חסר אף האיתור הגיאוגרפי המדויק שלהם. מבין הידועים, ניתן למנות קניונים תת-ימיים, כגון הקניון העמוק בראש הנקרה שתחילתו במרחק 3.5 מזרחית לקו החוף בלבד והוא גולש לעומק של 850 מטרים,

האזור הפלאגי: מדובר בבית הגידול של המים הפתוחים, המכיל את עיקר הביומסה (המסה הכוללת של כל החומר האורגני) הימית ובו מתרחשים רוב התהליכים האקולוגיים.

אילו שמורות ימיות הוכרזו בישראל ומה מתוכנן בעתיד?

על פני היבשה אנו מתענגים על אזורים המכונים "ריאות ירוקות". ומה באשר לים? האם הים אינו זכאי ל"ריאות כחולות" משל עצמו? כיום, שטחם הכולל של שמורות הטבע בים התיכון אינו מגיע, כאמור, לרבע אחוז. נראה כי

מיעוט השטחים הימיים המוכרזים כשמורות טבע, בולט במיוחד לעומת מאמצי שימור הטבע רבי השנים בתחום היבשתי.

שמורות אלה מגִינות על בתי הגידול של אזור הגאות והשפל ושל סביבת המים הרדודים (בעומק של מטרים בודדים ועד כ-20 מטרים), אך אינן מגנות על חלקים מייצגים של כלל הסביבה הימית בים התיכון הישראלי.

שבע השמורות הימיות בישראל כוללות את איי חוף דור ומעגן מיכאל, איי חוף ראש הנקרה וסביבתם, שמורת ים דור-הבונים, שמורת ים אבטח (ניצנים), שמורת ים גדור (בין אולגה למכמורת), שמורת ים שקמה (זיקים) ושמורת שקמונה (בחלק הדרומי של חיפה).

במטרה להגן על מערכות אקולוגיות מייצגות ועל מגוון המינים הביולוגי בסביבה הימית, גובשה תוכנית להכרזת שמורות טבע ימיות ברוח אמנת ברצלונה. כאמור, רשות הטבע והגנים מציעה להכריז ולתפעל שמורות טבע ימיות בהיקף של 20% מכלל שטח המים הריבוניים של ישראל בים התיכון, כאשר לאלו יתווספו גנים לאומיים שתכליתם הגנה על ערי החוף העתיקות, על נמליהן ועל אתרי מורשת נוספים בסביבת החוף או הים.

מה מאפיין את השמורות הקיימות והעתידיות? חלק משמורות אלה יגנו על שטחים מבתי הגידול המייצגים של קרקעית הים ברצף העומקים שמחוף הים ועד כקילומטר עומק. שמורות גדולות מתוכננות לקום מול ניצנים – בין אשקלון ואשדוד, מול חופי השרון והכרמל ובראש הנקרה.

באזורים שבהם לבית הגידול של הקרקעית יש מאפיינים ייחודיים וראויים לשימור, מתוכננות שמורות ייחודיות, כגון בראש הכרמל וברכס בוסתן הגליל. בנוסף, שמורות "קו חוף" חדשות יתווספו לאלו המוכרזות כבר כיום.

נעים להכיר: מרכז המידע הארצי בנושאי החופים והים

לאחר מספר שנות מאמץ לאיסוף נתונים, הוקם מרכז המידע והמחקר לסביבה הימית והחופית של רשות הטבע והגנים. המרכז נתמך על ידי מערכת מידע גיאוגרפי (GIS) באופן המאפשר תרומה משמעותית לשימור הסביבה הימית והחופית. מרכז המידע נגיש לכל בעלי העניין, וככזה, מהווה כלי חשוב עבור מתכננים, יזמים, חוקרים וכל מי שתחום עיסוקו נוגע לסביבה החופית והימית בישראל, על רבדיה השונים.

המרכז כולל מידע רב בתחומי תכנון ואקולוגיה, נושאים נוספים שבטיפול רשות הטבע והגנים כמו חינוך, הסברה ואכיפה וכן מיפוי של הסביבה הימית והחופית באמצעות מערכת המידע הגיאוגרפי.

המידע עצמו מתעדכן כל העת ומתווספים לו נושאים ונתונים באופן תדיר. מדובר במערכת רחבת יריעה שהשימוש בה ידידותי וללא תשלום.

במרכז המידע שבאתר האינטרנט שלנו (הקישו כאן) ניתן למצוא ייצוג של רבות משכבות אלו:

  • שמורות טבע וגנים לאומיים בסביבה החופית הימית.
  • אתרים ארכיאולוגיים חופיים וימיים חשובים.
  • מקטעי התייחסות של מסמכי מידע שונים ששולבו במערכת.
  • שימושים נקודתיים בחוף ובים.

הים ואני: כיצד אני יכול לשמור על הסביבה החופית והימית?

גם אנו עצמנו יכול לסייע בשמירה על הסביבה הימית והחופית. נכון, בכל הקשור לקידוחי גז, הקמת מתקני התפלה, או הרס המצוק לאורך החוף – יכולתנו כפרטים בודדים מוגבלת, ומצטמצמת להגברת המודעות בנושא. אך מעבר לכך, ישנן כמה פעולות שאם כל אחד מאתנו יקפיד להימנע מהן – תירשם השפעה חיובית מצטברת על הסביבה החופית והימית.

כך למשל, הימנעות מנהיגה בחוף (האסורה על-פי חוק) או השלכת פסולת בחוף, פסולת שעשויה להיסחף אל הים ולפגוע בחיים המאכלסים אותו יטיבו עם הסובב הימי. נוכל לעזור אם בכל פעם שאנו מבקרים בחוף נעשה לעצמינו הרגל ובסוף הביקור נקדיש רק שתי דקות לאיסוף פסולת בחוף ולזריקתו בפח. אל אלה מצטרפים כמובן, הימנעות משהייה בלילות או הבערת אש בשמורות טבע חופיות או ברצועות חוף המשמשות בעלי חיים שונים (למשל, אתרי הטלה של צבי הים). ובכל מקרה, בכל פעולה שנעשה או נמנע ממנה – אין תחליף להיגיון הבריא.

מהו "שבוע אדם וים" ומהי חשיבותו?

"שבוע אדם וים" יצוין זו השנה הרביעית ברציפות – שבוע פעילויות מיוחד לציבור הרחב, שמטרתו הגברת המודעות לסביבה הימית ולחופיה.

אז רשמו ביומן: בין ה-3 – 11 ביוני, בשבוע שבו יצוין יום האוקיינוסים הבינלאומי (8 ביוני), יתקיימו בשמורת הטבע חוף דור הבונים ובגנים הלאומיים תל אשקלון, חוף בית ינאי וחוף פלמחים מגוון פעילויות שבבסיסן לא רק הנאה ולמידה, אלא גם ההכרה בכוחה של האחריות האישית של כל אחד ואחת מאתנו. ואין ספק כי האחריות האישית היא המפתח לשמירה על אוצרות הטבע שמציעים החופים והים.

בין הפעילויות ב"שבוע אדם וים": סיורים מודרכים, הרצאות וסדנאות יצירה והפעלות לכל המשפחה

הגופים השותפים:

רשות הטבע והגנים
המשרד להגנת הסביבה
עמותת אקואושן