שבירת שיא עולמי: מרעיון למציאות

מאז ומתמיד הייתי ילד של ים. אהבתי לגלוש בו, ליהנות מהיופי שיש לו להציע. ב־2018 התוודעתי לאיומים שאורבים מאחורי הפינה למשאב הימי שלנו. נחשפתי לבעיית השלכת הפסולת בישראל ולנתונים המטרידים של זיהום הפלסטיק בים, והבנתי שיש לפעול מהר כדי לשנות את המצב. אלא ששינוי תודעתי בציבור הרחב אינו עניין של מה בכך.

מתברר שאני לא לבד בדאגתי לנושא זה. לאחר דיונים רבים בישיבת קואליציית אנשי הים התיכון התקבלה החלטה להקדיש את מלוא המשאבים ליום האוקיינוסים, שמצוין מדי שנה בחודש יוני. באותה עת הגו כמה סטודנטים צעירים מהרצליה רעיון לשבור שיא עולמי בניקיון חופים הגדול בעולם, ולשם הגשמתו הם פנו לתנועה הסביבתית ולקואליציית אנשי הים התיכון. שני הרעיונות אוחדו לאחד: יום ניקיון מרכזי שיניב שיא עולמי, בדגש על האגן המזרחי של הים התיכון ולמען קידום שמורות הטבע הימיות בים התיכון. כך קם צוות עבודה ראשון בתמיכת ארגון חיים וסביבה. הרעיון תפס תאוצה והדביק עוד ארגונים בהתלהבות, והם הצטרפו ליוזמה. כל זה קרה בינואר 2020, כשקורונה ועטלפים עדיין היו חדשות רחוקות מסין.

ההכנות היו בעיצומן – הרעיון היה ליצור הפנינג מיוחד בכל הארץ ובו ייעשו פעולות הסברה ויהיו גם אומנות, מופעים, ועוד. צוותי עבודה החלו להתגבש: הפקה, צוות חינוך והסברה, שיווק ויחסי ציבור, תרגומים, עבודה עם רשויות, צוות גיוס משאבים. ואז פתאום, ללא הזמנה, הגיע נגיף קורונה.

האירוע נדחה מיוני לספטמבר ואחר כך לאוקטובר. רבים קראו לבטל את האירוע או לדחות אותו שוב ולבסוף התקבלה החלטה לצאת לדרך ב־30 באוקטובר במגבלות התו הסגול. שבועיים לפני התאריך המיוחל שוב עלו קולות מהוססים והביעו ספק אם יש לקיים את האירוע במגבלות ובקפסולות, אך ההחלטה הייתה לקיים את האירוע ויהי מה. מרגע זה ואילך החלו הצוותים לעבוד במרתון מטורף למימוש הרעיון.

18,000 אנשים יוצאים לחופים

ביום המיועד זה קרה: אלפי אנשים, ילדים, משפחות, בני נוער, חיילים ופעילי סביבה זרמו ליותר מ־100 נקודות בכל חופי הארץ – מראש הנקרה בצפון ועד זיקים בדרום וכן לחופי אילת ולחופי הכנרת. את החופים איישו קהילות מקומיות העוסקות בשמירה והגנה על הסביבה. יותר מ־18,000 אנשים נרתמו למבצע שכמותו לא היה בארץ, ובסיומו נאספו כ־62 טונות אשפה.

מניתוח הפסולת שנאספה מהחופים (בשימוש באפליקציה הייעודית trashtag) עלה שמוצרי עישון היוו יותר מ־50% מהפסולת. כ־7% היו פקקים, אריזות קרטון וקלקר, כלים חד־פעמיים, מוצרי היגיינה, בקבוקים ופחיות (ללא פיקדון), ובכמויות קטנות מ־7% נמצאו פריטים כגון מוצרי בניין, דיג, צעצועים, מסכות וכפפות, טקסטיל, ציוד רפואי, ומוצרי חשמל.

אולם לאירוע הייתה מטרה רחבה בהרבה מניקיון החופים והיא להעלות את מודעות הציבור ולהשפיע על מקבלי ההחלטות בשלושה נושאים חשובים ועיקריים שקשורים בסביבה הימית: אכיפה, הרחקת כלים חד־פעמיים בחופים (ומתברר שגם בדלי סיגריות), והצעת פתרון: הרחבה וקידום הקמה של שמורות טבע ימיות.

סוגיית ניקיון החופים על ידי אזרחים וארגוני סביבה הינה סוגיה שדנים בה רבות וניתן להקדיש לה מאמר שלם, אך כאן נאמר רק שתפקיד שמירת ניקיון החוף מוטל בראש ובראשונה על המבקרים בו. כל משתמשי הים צריכים להקפיד לאסוף את האשפה שהם משאירים ולהשאיר את האזור שבו ביקרו נקי יותר משהיה כשבאו אליו. דברים אלו אמורים לא רק לגבי חופים אלא גם לגבי נחלים, יערות וכל מקום אחר, כמו שנאמר בשלטים אזרחיים שהופצו לאחרונה: "אנא השאר אחריך רק את טביעות רגליך". גם לרשויות יש תפקיד חשוב: להקפיד לאכוף את החוק על משליכי הפסולת ולהקים תשתיות שיעזרו למבקרים לשמור על הסביבה נקייה. ניקיון החופים בידי מתנדבים לעולם לא יחליף את עבודת הממשלה ואין מנוס מביצוע חקיקה ואכיפה נכונה.

יום ניקיון החופים והים הגדול זכה לחשיפה גדולה בציבור – הן ברשתות החברתיות והן בתקשורת הרגילה.  בתקופה מרובת אירועים זו, שכותרותיה הן עניינים ברומו של עולם כמו קורונה, הפגנות והבחירות בארה"ב עניין זה ראוי לציון, וכבר ראינו את השפעת האירוע על מודעות הציבור: בעניין האיסור להכניס כלים חד־פעמיים לחופים, בעניין הגברת האכיפה בחופים ובעניין קידום השמורות הימיות. בעיניי דווקא הסיסמה הרווחת "חייבים לשמור ולהגן על הים" מוטעית מיסודה. אנו חייבים להבין שהים יישאר פה אחרינו, בין מזוהם בין לא, ואנו צריכים להגן ולשמור עליו בעיקר כי הוא שומר גם עלינו.