שדות השדמיות

בסוף חודש מרץ, כשהארץ ירוקה ורווית גשמי חורף, מגיעות אלינו השדמיות אדומות הכנף ממעון החורף שלהן באפריקה. לפני כמה עשורים הן שוטטו בלהקות גדולות, בחרו להן ברחבי הארץ שטחים פתוחים או שדות ריקים בתום גידולי החורף, והקימו קהילות קינון לתפארת. כמאה זוגות יכלו לקנן בשדה אחד במישור החוף, בעמק מעמקי הצפון או במישורי הגולן. אך שנים חלפו ומרבית שטחי המישור והאדמות הכבדות הפכו לשטחי חקלאות אינטנסיביים עם השקיה המאפשרת מחזור גידול גם בקיץ, המעובדים במיכון מתקדם ומרוססים תדיר בקוטלי חרקים. כתוצאה מכך, השדמיות, שהיו עד אז מין שכיח וללא סכנת קיום, נותרו ללא בית הגידול שלהן – שדות לא מעובדים ושטחי אחו פתוחים ולחים, מכוסי צמחיה נמוכה ודלילה, בסמיכות לגופי מים. מושבות הקינון התמעטו עד כדי הכרזה על השדמיות כמין בסכנת הכחדה בישראל. רק זוגות מעטים מאוד הצליחו לקנן בשנים האחרונות, בין להבי טרקטור חורש למטר של חומרי הדברה.

אולם לפני כשש שנים, חלה תפנית בחשיבה ובחיפוש הפתרון להיעלמות הציפור היפה הזו מנופינו. באותו יום נגלה לעיני חקלאים ואנשי טבע מחזה מחריד בשדות עמק החולה: עשרות אפרוחים צעירים מוטלים בגיבוב של אספסת. איך ניתן להגן על מי שבחר לבנות ביתו מתחת לגלגלי טרקטור?

תכנית הפעולה שנבנתה להגנת השדמיות, מתבררת כדרך הטובה ביותר לשימור המין בישראל. הגנה על מושבות השדמיות מתקיים גם מושבות קינון בדרום רמת הגולן ובעמק המעיינות, בו רוב עבודת השטח נעשית על ידי מתנדבים, בגיבוי של פקח רשות הטבע והגנים ונדב ישראלי ממרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע. לעומת זוגות בודדים שקיננו בארץ בשנות ה- 90, השנה קיננו בה כ- 80 זוגות בשלוש המושבות – עמק החולה, עמק המעיינות ודרום רמת הגולן. בארץ כה צפופה, עם פיתוח כה מהיר, נראה שהדרך היחידה לשמור על מינים ובתי גידול בסכנה היא הקשבה ושיתוף פעולה הדוק בין חקלאים, יזמים ואנשי טבע. שיתוף פעולה המושתת על אמון, רצון טוב ופיצוי כספי ריאלי.