שמורת חולות סמר

שם כתב: אייל שפירא 28.06.2020

או: תן לשים ת'ראש על דיונה (אבל באמת. ממש לשים את הראש. עם הלחי והשיער והאוזן והכל)

דיונות שמורת טבע חולות סמר - עודד סהר רשות הטבע והגנים (1) צילום: עודד סהר

סבא: תעזוב כבר את המסך הארור הזה! אתה יודע, בצעירותי, כאשר שיעמם לנו, היינו הולכים להתגלגל על דיונה.

נכד: דיומא? אלכסנדר דיומא? הסופר הצרפתי? וואלה, למדנו עליו בכיתה. אבל למה התגלגלתם עליו? 

סבא: דיונה, דיונה. הגבעות האלה של החול הנודד.

נכד: חול? כן, שמעתי פעם על דבר כזה. דברים קטנים כאלה שנדבקים לך לגוף. חחח.

סבא: עברו 20 שנה, ועדיין נשארתם עם ה"חחח" המטופש הזה שלכם?

(מתוך: שיחה שאולי תתקיים בקיץ 2040, בימים שבהם אף אחד לא יזכור מהי דיונה)

צילום: עודד סהר

ביאסנו אתכם? לא התכוונו, אבל באמת שלא נשארו לנו הרבה דיונות בארץ. 

למעשה, באזור דרום הערבה, חולות סמר הם המקום האחרון שנותרו בו דיונות. וגם הן, ננגסו מכל עבר, לטובת תעשיית כריית החולות.

עם זאת, בעקבות מאבקים ממושכים, פסקה הכרייה, ואת הטרקטורים והשופלים החליפו ילדים חמודים שמתגלגלים ומשפריצים חול לכל עבר. שזה בהחלט עדיף.

חכו שתשמעו מה עשינו שם לאחרונה, לטובת שיפור חווית הטיול שלכם, אבל בל נקדים את המאוחר.

בפעם הבאה שאתם בדרך לאילת בחופשה בדרום הערבה, אתם חייבים לעצור בחולות סמר. למה? כדי לעשות צדק היסטורי.

או, אם להיות כנים יותר,  פשוט כדי לתת לילדים להתרוצץ בדיונות אחרי נסיעה בלתי נגמרת בכביש הערבה, רגע לפני שאתם מתפוצצים עליהם.

כאשר תגיעו, אנחנו ממליצים לכם לבצע אחת משלוש הפעולות הבאות:

 

  1. להעיף עפיפון

הדיונות הללו גבוהות, ורוח טובה מנשבת על ראשן. אז עפיפון. אפשר להביא עפיפון של מיליון דולר ואפשר גם עפיפון פושטי, מהסוג שקונים בדולר וחצי באיביי. או מכינים בבית. קחו בחשבון שאת הסוג האחרון לא בטוח שתצליחו להעיף אבל העיקר הכוונה.

וחוץ מזה, תהיו חייבים להודות שיש משהו מחתרתי בלהעיף עפיפון, במיוחד בימים שבהם כולם עסוקים עם הרחפנים המזמזמים והמנג'סים שלהם.

  1. להתגלגל בחול: גולת הכותרת.

לא פשוט לשחרר את הרסן ולתת לילדים להתגלגל חופשי בחול. אלא, שתוך שניה תגלו שמה שלא פשוט- פשוט לא רלוונטי פה כי עד שתצליחו לחשב את כמות החול בנעליים הילדים הם כבר יהיו בתחתית הדיונה, צוהלים בדרך למעלה לסיבוב גלגול נוסף. אבל מה שעוד יותר קשה הוא לעשות זאת בעצמכם. כבני אדם מבוגרים, ורציניים, שאולי אפילו נושאים במשרה מכובדת ולעולם לא יתגלגלו מראש דיונה. עם זאת, ברגע שתעשו זאת, תתמכרו. וזה בדוק. 

  1. למצוא מין חדש למדע של חרק או זוחל

חשבתם ש"חול חול ואין מה לאכול?". ובכן, מסתבר שיש מה לאכול, כי הדיונות הללו מאכלסות שפע של בעלי חיים, חלקם נדירים למדי. 

קחו למשל את מברישימון הערבה. זהו העכביש הגדול ביותר שהתגלה במזרח התיכון, וזה קרה בשנת 2003. מכל העולם כולו, החליט המברישימון להתגורר אך ורק באזור זה. מה שנקרא, מין אנדמי. אורכו כ-25 ס"מ, כאשר הנקבה מעט גדולה מהזכר. מסתבר שבדיונות יש חוקים אחרים. 

אז צאו עם הילדים למסע בעקבות העקבות של חרקים, זוחלים ויונקים, ואולי גם אתם תגלו אוצר.

 

ועכשיו, אחרי שקיבלתם רעיונות, כדאי שתדעו שלאחרונה עבר המקום שדרוג שיעיף את חווית הביקור שלכם למקום אחר לגמרי: ראשית, הוצב מעקה נמוך סביב אזור הדיונות כדי למנוע מרוכבי טרקטורונים, אופנועי שטח ושאר מרעישים לחתוך את הדיונות בפראות ולסכן את המבקרים ובעלי החיים בשמורה. זה שתדעו.

שנית, רשות הטבע והגנים בצעה פרוייקט הסדרה נרחב המאפשר כניסת רכבים פרטיים עד למבואת השמורה, כך שלא תצטרכו רכב שטח 

והשיא: כשתגיעו, תחת שני עצים מרשימים יחכו לכם ספסלי אבן מקסימים ורומנטיים, שבו שם. שתו מים. גשו ללוחות ההסבר המלמדים על ערכי הטבע המצויים בשמורה ועל התהליך שעברה ממכרה חול לשמורת טבע, שתפו גם את הילדים במידע הזה. 

אם הם עדיין לידכם כמובן. סביר להניח שהם כבר בראש הדיונה, מתגלגלים למטה ובמקרה הזה אין לכם מה לעשות חוץ- מלהצטרף אליהם.

 

כדי להגיע:

דרך כביש הערבה הישן, כ-2 ק"מ צפונית-מזרחית לקיבוץ אליפז. במיוחד בקיץ, מומלץ להגיע בשעת בוקר מוקדמת או בין ערביים, כאשר הכל נעים ויפה יותר. אין לרדת מדרכים סלולות, וכמובן, אין לנסוע על הדיונות ברכב שטח. הדרך המגיעה לדיונות טובה לכל רכב ובמקום נטועים שלטי מידע מעניינים.

צילום: עודד סהר

 

 

קטגוריות