נא לא להפריע

הנושא הוא מים כמקור לקונפליקט בין בני אדם לחיות בר. זהביאן בוחנת את השפעתה של התיירות המדברית על פעילות חיות הבר סביב מקורות מים טבעיים בנגב. השאלות הבסיסיות ביותר הן איזו הפרעה גורמים מטיילים לבעלי החיים ואיך אפשר לגרום לבעלי החיים ולבני האדם ליהנות מאותם מקורות מים נדירים, בהפרעה מינימלית.

במשך כמה שנים בחנה זהביאן איך משפיעה נוכחות מבקרים לצד מקורות מים בנגב על הפעילות והתנהגות של יונקים וציפורים, כאשר המטרה היא לספק לרשות הטבע והגנים כלים לניהול האתרים בהם יש מים. האתגר הגדול הוא לצמצם את הקונפליקט בין אדם לחיות הבר בסביבת מקורות מים.

צפו בסרטון שצילמה עינת זהביאן, המכונים לחקר במדבר, אוניברסיטת בן גוריון בנגב:

עוד לפני שמגיעים לפרטי המחקר עצמו כדאי להתייחס לסרטונים של זהביאן. הסרטונים שצולמו ביום צבעוניים ואלה שצולמו בלילה הם בגוני שחור־לבן. בעלי החיים חוששים, אבל מתקדמים. הם באים ביחידים או בקבוצות. חלקם נראים מתוחים מאוד, אחרים רגועים. יש כאלה שמגיעים עם בני משפחה צעירים, אחדים עדיין יונקים. יש יעלים שמתבוננים הישר אל העדשה, אחרים מתעלמים ממנה לחלוטין. בזמן הצפייה ניתן לראות את חיות הבר כפי שהן חיות באמת, בלעדינו, בהיעדרנו. יש המון חיים בנגב, לא תמיד אנחנו מודעים להם.

במסגרת המחקר הציבה זהביאן בעשרה אתרי מים בנגב 20 מצלמות־שטח, שמופעלות על ידי חיישן תנועה. כאשר זיהו תנועה הופעלו המצלמות וצילמו סרטונים באורך 20 שניות.

על כל מצלמה הודבק פתק עליו כתוב בעברית ובערבית "מצלמת מחקר של בעלי חיים וציפורים. בבקשה לא לגעת".

מבין 46 אלף סרטונים שצולמו נדגמו שבועיים מייצגים בעונת האביב ושבועיים בעונת הקיץ. בסך הכל נותחו במסגרת המחקר 15 אלף סרטונים באורך 20 שניות כל סרטון. עורכי המחקר תכנתו מנגנון השהייה של עשר דקות עד שהמצלמה יכלה לצלם שוב לאחר תנועת החיה, על מנת ליצור דגימה מהשטח.

"אין לנו הרבה מקורות מים בנגב", אומרת זהביאן. "זה משאב מוגבל. מעבדת המחקר שלנו קיבלה את המשימה לבחון איך לחץ של תיירות מדברית סביב מקורות מים משפיע על חיות בר. אנחנו מחפשים דרכים לאסוף נתונים, לכמת את הקונפליקט ולמצוא פתרונות לאיזון בין בני האדם לחיות. כל ממשק אקולוגי חייב לקחת את בני האדם בחשבון".

זהבה סיגל, אקולוגית אזור הר הנגב ברשות הטבע והגנים, הוסיפה: "אנחנו רוצים שאנשים יטיילו. אין שמירת טבע בלי אהבת טבע. יש לנו שני סוגי טיילות, האחד מתנהל בגנים לאומיים עם הרבה פעילויות אדם והשני בשטח הטבעי. בחלק השני יש מסלולי טיול אינטנסיביים ויש אזורים שבהם אנחנו מפחיתים נוכחות אדם בעזרת שבילים ומסלולים ארוכים. ברור לנו שמספר הפעמים שאנחנו נוכחים בשטח משפיע על התנהגות בעלי חיים, אבל חשוב לעבוד עם בסיס נתונים מסודר ולכן המחקר של עינת חשוב".

ומהן תוצאות המחקר המדובר?

"מצאנו שנוכחות מבקרים גבוהה מפחיתה מאוד את שכיחות היונקים והציפורים בסביבת מקורות המים גם בעונת האביב וגם בקיץ", מסבירה זהביאן. "בקרבת מקורות מים פופולריים בקרב המטיילים יש מעט מאוד חפיפה בין פעילות יונקים לבני האדם. היונקים מגיעים לפני ואחרי שעות פעילות בני האדם והם גם נדחקים לפעילות לילית לא אופיינית, כך ששעות הפעילות של חיות הבר מתמעטות. שינוי שעות הפעילות לליליות מסכן מינים פעילי יום כיעלים וצבאים. הם חשופים ללחץ טריפה גבוה יותר בלילה".

המעקב אחר יונקים על פי מינם העלה את הנתונים הבאים (ממוצע תצפיות באביב): באתרים עם תיירות נמוכה הופיעו 67 צבאים, 12 צבועים, 4,711 יעלים, 25 ראמים, 16 דורבנים, 20 שועלים, 556 פראים, 34 זאבים ושמונה שועלי צוקים.

באותה עונה, באתרים עם לחץ מבקרים גבוה נרשמו התצפיות הבאות, כולן נמוכות בהרבה: צבאים, ראמים ופראים לא נראו כלל. צבוע אחד, 126 יעלים, 31 שועלים, שמונה תנים, שבעה דורבנים וזאב אחד. בין הציפורים ראו באתר עם לחץ גבוה 20 חוגלות סלעים לעומת 187 באתר לחץ נמוך. שישה עפרוני מדבר לעומת 798, 380 טריסטרמיות (לחץ גבוה), לעומת 670 (לחץ נמוך).

ומה לגבי בגעת בעלי חיים למקורות מים לצורך שתיה? מלבד הצבת מצלמה לצד מקור המים הציבה זהביאן מצלמה נוספת במרחק 500 מטרים ממקור המים ולדבריה גם מצלמה זו הראתה דפוס דומה, למרות שבמרחק זה לא היתה נוכחות של בני אדם. תוצאה זו מעידה לדבריה שהשפעת נוכחות המטיילים מגיעה גם למרחק חצי קילומטר ממקור המים ולא רק בסמוך אליו.

"מדדנו כמה זמן בעל החיים שתה", מסבירה זהביאן. "כמה פעמים הוא הרים ראש בלחץ, אילו מינים הגיעו, באילו שעות הם פעילים, ספרנו את בעלי החיים ובחנו אם יש כאלה שנמשכים יותר לבני אדם. מדדנו גם כמה זמן אחרי עזיבת בני האדם העזו החיות להגיע למים. יש שועלים שהגיעו יחד עם האנשים. קרקל לעומת זאת יגיע רק באמצע הלילה. חיות מגיבות להפרעות באופן שונה. זאבים, למשל, הם פעילי לילה אבל ראינו אותם פעילים גם בדמדומים. באתרים שאין בהם הרבה אנשים, עין שרב למשל באזור הצין, שהוא אתר מרוחק מאוד, ראינו זאבים בשעות רבות יותר".

האם יש שוני רב בין עונות המטיילים להיקף נוכחות בעלי החיים בשטח?

"גם כאשר פחת מספר המבקרים, בעונות שממעטים להגיע לאתרים אלה, אפשר היה לראות שבעלי החיים המשיכו להגיע מחוץ לשעות הפעילות. אחת התובנות של המחקר היא שלמעשה אין ירידה במספר המבקרים באתרים האינטנסיביים. הציפייה שבסוף האביב תהיה ירידה במספר המבקרים לא התממשה. גב ימין ועין ירקעם זכו למספרי מבקרים גבוהים מאוד גם במהלך הקיץ. "אנחנו לא נותנים להם מנוחה גם בעונות הכביכול חלשות", מסכמת זהביאן.

ומה לגבי פתרונות, כמענה על השינוי הנגרם לבעלי החיים כתוצאה מנוכחות אדם בשטח?

כחלק מחיפוש הפתרונות הוצעו במסגרת המחקר כלים מעשיים. זהביאן הציבה בכמה מקומות שקתות שיאפשרו לבעלי החיים לשתות מהן. השקתות הוצבו במרחק 500 מטרים מן המעיינות שבהם יש פעילות מטיילים גבוהה, כדי שישרתו את אוכלוסיית בעלי חיים שנדחקה בידי המטיילים.

"הצבנו שוקת סגורה, מכל של 60 ליטרים ויצרנו אותן מאוד לא מפתות לבני האדם. לכל שוקת היתה קערת חרס עם טפטוף תמידי כדי שהמים יזוזו. חשוב היה בשביל בדיקות המים שהמים יזרמו. בכל שבוע מלאנו את המים בשקתות. ראינו איך מינים שונים התקרבו למים. הכי שמחנו כאשר ראינו פעילי יום שמגיעים בשעות הרגילות שלהם. ראינו את היעלים באים, וצבאים ושועלים מצויים ושועלי צוקים, שזה מין נדיר שאומרים שלא שותה הרבה ופתאום ראינו אותו שותה וראינו פראים מתקרבים ושותים".

האקולוגית זהבה סיגל מסבירה במקביל שהעמדת השקתות מציבה בפני רשות הטבע והגנים שאלות כבדות משקל. "הטבע לא יכול להיות תלוי בנו. אסור לנו להגדיל את ההפרעה האנושית. מצד שני אם נחליט לא להציב שוקת ובמקום נסגור את עין ירקעם בפני מטיילים שלוש פעמים בשבוע, כדי לאפשר לבעלי החיים לשתות, זה לא ריאלי ולא מעשי. לחץ המטיילים פה גדול וחשוב לנו לאפשר להם להגיע. יש פה הפרעה שאיננו מצליחים למנוע והמערכת האקולוגית נפגעת, כי יש הפרעה מהותית למקור מים קבוע כל השנה. זה מקור מים שהיעלים סומכים עליו. אם לא נאפשר להם לשתות נגרום לשינוי התנהגותי ארוך טווח. הרבייה שלהם עלולה לרדת באופן משמעותי. אם נתערב נעשה זאת כדי לפצות ולו במעט על הנוכחות במקור המים".

זהבה מוסיפה ומחדדת:

"לגבי פתרון השקתות צריך לראות האם זה בר קיימא. האם אנחנו בכלל יכולים לתחזק את זה. זו גם שאלה של ניהול כוח אדם והיא לא טריוויאלית. האם רשות הטבע מסוגלת לטפל עכשיו ברשת של שקתות במרחבי הנגב הגדולים? פתרון טוב בעיני הוא להגביל את נוכחות המטיילים עד שעה לפני השקיעה ושעה אחרי הזריחה. זה מותיר לחיות מרחב מחייה סביר".

צפו בכתבה באתר YNET >>