שמורת טבע החולה

מוקדי עניין מרכזיים

• האגם – האגם המשוחזר הוא שריד זעיר מאגם החולה ההיסטורי. האגם הוא מוקד משיכה חשוב לעופות מים, ואפשר להשקיף לעברו מהגשר הצף.
• הביצה – אזור רדוד בשולי האגם, ובו שפע צמחי גומא הפפירוס וקנה מצוי. אזור הביצה משמש מקום מסתור למגוון בעלי חיים.
• מגדל תצפית – מגדל בן שלוש קומות הוא אחת האטרקציות העיקריות במסלול ההליכה בשמורה. המגדל צופה אל הביצה והאגם, ומאפשר להתרשם מפעילות העופות הנודדים והחורפים באזור.
• הגשר הצף – קטע שאורכו כ-600 מ' הבנוי כגשר ארוך, ובו תצפית מוסתרת על האגם.
• עדר התאואים – בתחום השמורה רועה עדר של תאואים (ג'מוסים). עדר התאואים בשמורת הטבע החולה הוא העדר הגדול ביותר בישראל כיום.
• עדר היחמורים – תצפית לחלקה מגודרת, שבה רועה עדר קטן של יחמורים.
• מרכז המבקרים "עופוריה" – מרכז מבקרים חדיש ומשוכלל שנחנך בשנת 2006. המרכז הוא מייצג אינטראקטיבי החושף בפני המטיילים את סיפורה המרתק של שמורת הטבע החולה ושל החי והצומח שבה, ובמיוחד את סיפורן של הציפורים הנודדות. המייצג משלב סרטון תלת-ממד, שהצפייה בו היא חוויה רב-חושית ייחודית.
• גן מקלט לצמחי מים נדירים – בתחום השמורה נמצא גן מקלט לצמחי מים נדירים שאפיינו את אזור החולה בטרם הייבוש. כמה מהמינים שבאתר הם מינים בסכנת הכחדה בישראל, וגן המקלט מאפשר אישוש אוכלוסיות לשם החזרתם לטבע.
• ציון גובה פני המים של אגם החולה טרם הייבוש – ציון זה נמצא בקרבת קופת האתר, והוא ומסמן את השוליים המערביים של האגם ההיסטורי.
• דוברה – מפעל ייבוש החולה היה אחד הפרוייקטים ההנדסיים הגדולים ביותר בעשור הראשון לקיומה של מדינת ישראל. ליד הכניסה לשמורה מונצח מפעל הייבוש, ובמסגרת זו מוצגת דוברה שהייתה בשימוש בעבודות הייבוש.
• חורשת המייסדים – חורשה גדולה של אקליפטוסים עתיקים, הנמצאת בכניסה לשמורה. בסמוך לה חורשה של עצים צעירים יותר שהוסדרה לביקורי קהל, והיא משמשת חניון יום ומקום להבערת אש. בחלק זה של החורשה דוללו עצי האיקליפטוס כדי למנוע מפגעים בטיחותיים.
• האגם – האגם המשוחזר הוא שריד זעיר מאגם החולה ההיסטורי. האגם הוא מוקד משיכה מרכזי לעופות מים, ואפשר להשקיף לעברו מ"הגשר הצף". החולה נזכרת בפעם הראשונה בכתבי יוסף בן-מתתיהו, המציין חבל ארץ בין הגליל לבין הטרכון (אזור ממזרח לגולן), שם החבל oulata, ובו ביצות ואגמים. השם "חולתא" מופיע גם בתלמוד הירושלמי, והוא אחד משבעת הימים הסובבים את ארץ ישראל, אולם ככל הנראה שם זה אינו מציין את החולה המוכרת לנו. שם היסטורי נוסף לחולה הוא "סומכי". גם השם הזה נזכר בפעם הראשונה בתלמוד הירושלמי בצורה "ימא סמכו". יש הסבורים כי "מי מירום" המוזכרים בתנ"ך, בקרב של יהושע בן-נון נגד מלכי הצפון (ובראשם מלך חצור הסמוכה לחולה), הם למעשה החולה. כמה פרשנויות ניתנו למקור השם הארמי "חולתא", ובהן המילה "חילתה", שמשמעותה בארמית גיא או בקעה, והמילה "חילת", המשמשת בערבית לכינוי גומא הפפירוס הנפוץ בביצות החולה.
• הביצה – אזור רדוד בשולי האגם, ובו שפע צמחי גומא הפפירוס וקנה מצוי. האזור משמש מקום מסתור לבעלי חיים רבים. שלא כמו האגם, שתשתית הקרקע בו היא חווארית, תשתית הקרקע באזור הביצות המקורי הייתה תשתית כבול – חומר אורגני שכיח בביצות בעולם, הנוצר משקיעת צמחייה במים.
• מגדל תצפית – מגדל בן שלוש קומות, שהוא אחת האטרקציות העיקריות במסלול ההליכה בשמורה. המגדל צופה אל הביצה ואל האגם, ומאפשר להתרשם מפעילות העופות הנודדים והחורפים באזור.
• הגשר הצף – קטע שאורכו כ-600 מ' הבנוי כגשר ארוך, ובו מסתור תצפית אל חוף האגם.
• עדר התאואים – בתחום השמורה רועה עדר של תאואים (ג'מוסים). התאו הוא בהמה גדולה דמוית פרה, בעלת קרניים מעוקלות, החיה באזורים ביצתיים. יש עדויות לגידולה בארץ מהמאה השמינית לסה"נ ועד ימינו. עם קום מדינת ישראל הופסק גידול התאואים בארץ, ומקורו של העדר שבשמורה בפרטים שאותרו לאחר מלחמת ששת הימים בבקעת בית ציידה (הבטחה) בצפון-מזרח הכינרת. עדר התאואים בשמורת הטבע החולה הוא העדר הגדול ביותר בישראל כיום.
• עדר היחמורים – עדר נוסף הרועה בשמורה הוא עדר של יחמורים פרסיים. היחמור הוא אחד מאוכלי העשב שאפיינו את החורשים ואת היערות בארצנו עד המאה ה-19. עשרות שנים לאחר שנכחד המין מהארץ ובראשית המהפכה החומייניסטית באיראן, הובאו לארץ במצא נועז, לשמורת החי-בר בכרמל, כמה יחמורים, ובמהלך השנים הם שוחררו משם לטבע, בגליל המערבי ובהרי ירושלים. מלבד החי-בר בכרמל הקימה רשות הטבע והגנים כמה עדרים נוספים של יחמורים, ואחד מהם בשמורת הטבע החולה.
  מרכז המבקרים "עופוריה" – בשנת 2006 נחנך בכניסה לשמורה מרכז מבקרים חדש ומשוכלל. המבקרים במרכז עוברים סיור חווייתי שאורכו כ-40 דקות. בסיור שש תחנות:

1. האגם הנעלם – עמק החולה בעבר ובהווה. סיפור היווצרותו של אגם החולה, מלווה בדגם גאומורפולוגי של אגם החולה.
2. ציפורי החולה – במקום דגמים של מיני עופות אופייניים לאזור, ובהם עופות קבועים, עופות נודדים ומינים שנכחדו.
3. בעלי החיים בעמק החולה – בעלי החיים האופייניים לשמורה, ובהם יונקים, כגון חזיר הבר, התאו (ג'מוס) והלוטרה, דגים, דו-חיים וחסרי חוליות.
4. טריוויה החולה – השתתפות בחידון ידע אינטראקטיבי רב-משתתפים.
5. מפת הנדידה – מפת מסלולי נדידת הציפורים בעולם, ובהם נתיבי נדידה מרכזיים באזורנו.
6. העופוריה – מיצג רב-חושי ייחודי המאפשר לצופים "לעוף" עם הציפורים מצפון אירופה לאפריקה ובחזרה. החוויה כוללת צפייה בסרט תלת-ממד על גבי כיסאות נעים ובליווי אפקטים מיוחדים.

מרכז המבקרים ממוזג ומתאים לביקורים כל השנה. הכניסה למרכז נעשית בקבוצות בנות 50 איש לכל היותר. סיור מודרך למשפחות יוצא בכל שעה עגולה, ובכל עשרים דקות יוצא סיור לקבוצות. בחגים יוצאים סיורים בכל 20 דקות.

• גן מקלט לצמחי מים נדירים – בתחום השמורה נמצא גן מקלט לצמחי מים נדירים שאפיינו את אזור החולה לפני הייבוש. חלק מהמינים שבאתר נמצאים בסכנת הכחדה בישראל, וגן המקלט מאפשר אישוש אוכלוסיות לשם שתילה מחודשת בטבע.
• ציון גובה פני המים של אגם החולה טרם הייבוש – ציון זה נמצא בקרבת קופת האתר, והוא מסמן את מקום החוף המערבי של האגם ההיסטורי. עומקו המרבי של האגם כיום הוא שני מטרים, אולם ברוב המקומות הוא מגיע לעומק 70 ס"מ בלבד.
• דוברה – מפעל ייבוש החולה היה אחד המפעלים ההנדסיים הגדולים ביותר בעשור הראשון לקיומה של מדינת ישראל. הייבוש נועד להכשיר שטחים נרחבים לחקלאות. המאבק נגד ייבוש החולה הביא להקמת גופי שמירת הטבע בישראל. בקרבת הכניסה לשמורה מונצח מפעל הייבוש, ובמרכז התצוגה דוברה שהייתה פעילה בעבודות הניקוז.
• חורשת המייסדים – חורשת איקליפטוסים עתיקים, הקרויה על שם מייסדי המושבה הסמוכה – יסוד המעלה. ראשיתה של החורשה בשנת 1890 לערך, וחלקה ניטע לאחר ייבוש החולה בשנות ה-50. החורשה מאופיינת בעצים גבוהים ומרשימים, והם בית גידול ייחודי, המושך מגוון ציפורים ועטלפים. תועדו כאן מגוון מינים של עטלפי חרקים, ומקננים כאן דורסי יום ולילה (כגון תנשמת, שעיר ובז עצים), וציפורי שיר, לרבות זהבן ושרקרק. בעבר הייתה החורשה האתר היחיד בישראל שבו קינן כחל (בחורים שבגזעי עצים). בחורשה זו נעשית גם פעילות השבה לטבע של עיטם לבן-זנב – גדול הדורסים ששכנו בעמק החולה לפני ייבוש האגם והביצות. חלק מהחורשה משמש חניון בכניסה לשמורה. באזור זה דוללו עצי האקליפטוס למניעת מפגעים בטיחותיים. שאר החורשה אינו מיועד למבקרים, הן בגלל החשש מקריסת עצים וענפים, הן כדי לשמור על המגוון הביולוגי העשיר.