מה קרה ב-COP25?

שנת 2019 הייתה עבורי ועבור פעילי סביבה רבים שנה משמעותית מאוד. בשנה זו הרגשנו שהעולם מתעורר והתרגשנו למראה מיליוני אזרחים ואזרחיות מכל העולם שיצאו לרחובות ודרשו צדק אקלימי ופעולה עכשיו. אולם למרבה הצער ועידת האקלים העולמית COP25, שהסתיימה בחודש שעבר, נכשלה בתפקידה לקבל החלטות אמיצות ולטפל במשבר האקלים ולפתור אותו.

השתתפתי בוועידת האקלים של האו"ם COP25 כחלק מקבוצת פעילות מארגון "מגמה ירוקה". את ועידת האקלים מארגנת ה-– UNFCCC יחידה באו"ם הממונה על נושא משבר האקלים – והשנה היא התכנסה במדריד מ-2 עד 13 בדצמבר. מטרתה להוביל ולקבל החלטות בפתרון ובהתמודדות עם משבר האקלים, ומשתתפים בה נציגי ממשלות, ארגוני חברה אזרחית, מכוני מחקר, אקדמיה, עיתונאים וחברות פרטיות. השנה השתתפו בה כ-26,000 איש ואישה.

לצערי האנרגיה והתקווה שאפפה את רחובות העולם ב-2019 לא הורגשה במסדרונות הוועידה. האכזבה שלי ממקבלי ההחלטות גדלה מיום ליום במהלך המעקב הצמוד שלי אחר הדיונים הרשמיים, ולכן האפשרות היחידה לעורר את מקבלי ההחלטות ולהשמיע את הקול האזרחי הייתה לעשות פעולות מחאה בתוך הוועידה ולשבשה, וכך עשינו.

אז למה אני אומרת שמקבלי ההחלטות אכזבו? ועל מה הם בעצם דיברו שבועיים? הנושא החם ביותר בוועידה היה ללא ספק סחר בפליטוֹת פחמן (Carbon Market). אם נפשט את המנגנון ניתן לומר שסחר בפליטוֹת פחמן הוא מנגנון שיקבע שכל מדינה תקבל מכסה של פחמן, ומדינות העולם יוכלו לסחור בהן. לדוגמה ישראל תוכל להמשיך לזהם בדיוק כמו היום ותוכל לקנות מכסת פליטוֹת ממדינות מזהמות פחות, וכך להמשיך לזהם באותה עצימות. יש לדעת שהמטרה העיקרית של COP25 הייתה להסדיר את מנגנון הסחר בפליטוֹת פחמן. כיוון שהיו אי-הסכמות מהותיות ובלתי ניתנות לגישור בין מדינות, בעיקר בין ברזיל לאוסטרליה, נדחו ההחלטה והמשך הדיון לשנה הבאה –  לוועידה שתתכנס בגלזגו. ההבנה שסחר בפליטוֹת פחמן יהיה נושא מרכזי כל כך גם ב-COP26 ושאין באופק עוד מנגנונים מאכזבת מאוד.

לצד הדיון הסוער בנושא סחר בפליטוֹת פחמן הייתה הוועידה השנה מחויבת לדון גם בנושא הכסף והפיצויים – אובדן ונזק (Loss and Damage). מדובר במנגנון כלכלי שמטרתו להעניק כסף למדינות הנפגעות ממשבר האקלים, ויממנו אותו המדינות שהכניסו את האנושות למשבר הזה. כיוון שאף מדינה לא ממהרת להקצות כסף למטרה זו, אחרי דיונים רבים ובלחץ מדינות כמו ארצות הברית, שמנסות להתנער מאחראיות, גם הנושא הזה נדחה באלגנטיות לשנה הבאה.

עוד יש לדעת שוועידת האקלים עלתה כ-80 מיליון אירו, ושמימונה בא מחסויות שהצליח לגייס ראש ממשלת ספרד מחברות המושקעות עמוק בתעשיית האנרגיה המזהמת. כן, קראתם נכון, ועידת האקלים העולמית בכבודה ובעצמה ממומנת על ידי חברות של דלקים מזהמים. בנוסף לפשעי האקלים של אותן חברות ניתן גם לקשור את רובן להפרות זכויות אדם ברחבי העולם. בעלי חסות אלה לא רק מממנים את הוועידה, הם גם הורשו להיכנס עם קבוצות גדולות של שדלנים ולהשפיע על הדיונים מבפנים. המצב הזה הוא אבסורדי ונורא.

כל בעלי החסויות, השדלנים, נציגי המדינות שבאו להיטיב רק עם עצמן היו בולטים, והחליאו אותי. התקווה הקטנה שלי באה משיתוף הפעולה המרגש שנרקם בין מדינות שנפגעות ממשבר האקלים לבין החברה האזרחית, שזכיתי להיות חלק ממנה. הפגנו, התראיינו, כתבנו ושיבשנו את הסדר כדי להציב מראה מול מקבלי ההחלטות. ישבנו בכל דיון ובכל הצבעה כדי להשמיע את הקול האזרחי ודרשנו מהפוליטיקאים להסתכל על האנושות כולה בעיניים ולקבל את ההחלטות הנכונות.

למאמר באנגלית: What happened during COP25?