סיפורי דגים - מי הכוכבת העולה של העשור הבא?

שם כתב: אורי פריד 01.01.2020
גממית ים תיכונית Pomadasys incises על שוברי הגלים בשכונת בת גלים שבחיפה.   צילום: שרה אוחיון גממית ים תיכונית Pomadasys incises על שוברי הגלים בשכונת בת גלים שבחיפה. צילום: שרה אוחיון

סוף השנה ולמעשה סוף העשור הנוכחי, הוא זמן להתבונן בתקופה האחרונה בים. אני חושבת שאנחנו מסתכלים עליו היום כמו שלא הסתכלנו עליו מעולם. הים הפך לעיניין מרכזי בחיינו ולא עוד קו רחוק באופק שאנו מרגישים רק את קצותיו השוליים ביותר. הליכה לאורך החוף, המים שנוגעים לנו באצבעות הרגליים. פתאום אנחנו מבינים שיש שם משהו גדול הרבה יותר. הזנחנו אותו במשך הרבה שנים אבל פתאום התגלו בו אוצרות שאי אפשר להתכחש אליהם, מצבורי הגז. מצד אחד מאיימים עלינו ועל בריאותינו ומצד שני תרמו רבות להתעוררות שלנו בנוגע למה שקורה בסביבתינו. קמו קהילות ימיות, שומרי הים, משמר הים, שומרי המפרץ, אנשי הים התיכון ועוד ציבור של אנשים שאכפית להם. עיניים בים. לא עוד מרחב פרוץ רחוק מהלב. יום שבת יפה בים, כולם שם: שחיינים, צוללים, משנרקלים, גולשים, יאכטות, סאפים  ודייגים. גילינו עולם חדש ומופלא.

לפני עשר שנים הים היה מנותק, פרט לדייגים וימאים שהכירו את הים לעומק, לאף אחד לא היה מושג מה קורה שם. היה קשה לדמיין תקנות דייג עדכניות, תוכניות לשמורות טבע ענקיות, מינים מוגנים אסורים לדיג ויחידה ימית שגם מפקחת על הכל. אין ספק שהמרחב הימי הפך לססגוני במיוחד ולא רק בגלל המינים הפולשים שממשיכים להגיע אלינו מים סוף והופכים לחלק בלתי נפרד מהנוף, כמו הזהרון ההדור למשל שהתבסס בשנים האחרונות. גם כשאנחנו מסתכלים על המפה הצבע השולט בה הוא כבר פחות הצבע הכחול המאפיין שאנחנו רגילים לראות. המפה מלאה בסימונים צבעוניים, פתאום כולם רוצים חלק ואפילו הכי קטן של הכחול הגדול הזה

שימושים קיימים ומוצעים במרחב הימי  מתוך התוכנית הימית לישראל.

מניחים קוים ומקוים לטוב. ואיפה הדגים נכנסים לתמונה המורכבת הזאת? הם שם בכל מקום, מתחת לכל צינור גז נמצא לוקוס שמנמן מסתתר, מסביב לכל מבנה ואפילו סביב בלוק אחד קטן נראה להקה של דגיגים סקרנים. אין ספק שהם מרויחים במיוחד מהשמורות הימיות שם הם מוגנים מדייג ויכולים להסתובב חופשי ללא חשש ולהשמין מנחת. אבל בסוף נמצא אותם גם סביב שוברי הגלים בחוף מציצים בתל אביב או בבת גלים בחיפה. ממשק דיג מנוהל מחושב ומנוטר, מעלה את הסיכויים שלנו להיתקל בשנים הקרובות בלהקות דגים גדולות  או במינים של דגים שחשבנו שקיימים רק בסיפורים הנוסטלגים של הדייגים.

להקה של אספירנה פסוסה Sphyraena viridensis בשמורת הטבע הימית שקמונה.
צילום: שרה אוחיון

העתיד נראה מבטיח. היום אנחנו והדגים נהנים מאותו בית גידול. הם מכירים אותו כבר מיליוני שנים ואנחנו מגלים ממנו כל פעם עוד קצת. אבל יבוא זמן שגם ממשקי הדיג לא יעזרו יותר ואפילו עבודתן של שמורות הטבע הנפלאות שלנו כבר לא תספיק. אנחנו נכנסים לעשור חדש מלא באיומים שיותר קשה לנו להתייחס אליהם. איומים אקלימיים שהולכים ומחמירים, ואיומים זהומיים שאת סדרי הגודל שלהם עוד קשה לנו להעריך. אנחנו צריכים לחשוב על הצעד הבא. בעוד בריאות הדגים מעידה על הבריאות שלנו, אנחנו צריכים לחשוב על המימד בו הם נמצאים ומה הוא מכיל. במילים אחרות, איכות המים. היא מצטלמת פחות טוב אומנם וקשה לספר עליה סיפורים בערגה, אבל היא עוטפת אותנו בכל פעם שאנחנו נכנסים למים, בכל פעם שאנחנו נושמים את האויר בחוף הים. היא בלתי נראית והיא בכל מקום. אחרי שענינו על כל כך הרבה שאלות אחת נשארת פתוחה, איך אנחנו שומרים על איכות המים? ואיך אנחנו בעשור הקרוב מפנים אליה את הזרקור, בלי לשכוח את כל השאר כמובן (אף אחד לא אמר שהולך להיות קל).

למאמר באנגלית: Fish stories

תגיות