מכירים את שמורת הבטיחה –  מגלים את הקסם בשבילי הכנרת  

זהו המקום היחיד בישראל שבו נשתמרו נופי ביצה טבעיים, כמעט בלתי מופרעים. תמצאו כאן פלגי מים זורמים בכל ימות השנה, פלגים עונתיים, בריכות מים, מעיינות, שטחי הצפה ונסיגה של הכנרת ודלתא של הנהר הגדול בארץ והמפורסם בעולם כולו – הירדן. נופי מים אלה הם שמורת טבע המשתרעת על פני שטח של כ־7,000 דונם (שבו נמצאים גם שטחים חקלאיים), מה שהופך אותה לשמורת הטבע הגדולה בארץ של נופי מים מתוקים.

בבקעת הבטיחה התפתח מגוון עשיר של מיני צמחים ובעלי חיים הקשורים למים. הלגונות שבבקעה וסבכי הצמחייה הטבולה במים הם בית גידול חשוב לדגי הכנרת בעונת ההטלה (בעיקר לאמנון הגליל), התורם תרומה חשובה לאיזון האקולוגי של הכנרת.

היסטוריה

שמה של הבקעה מקורו בשם העיר הקדומה בית צידא (כך נכתב השם בצורתו הארמית), אשר שרידיה הולכים ונחשפים באחרונה מצפון לכנרת. יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלביוס) כותב כי הורדוס פיליפוס (בנו של הורדוס הגדול) בנה בבית ציידה עיר מפוארת ושינה את שמה ליוליאס.

בעת המרד הגדול נגד הרומאים התחולל בבקעת בית ציידה קרב בין המורדים לצבא אגריפס. יוסף בן מתתיהו, שהיה מפקד צבא המורדים, כותב: "סוסי אשר עליו רכבתי שקע במקום ביצות והשליכני ארצה" .

בית ציידה נזכרת במשנה כמה פעמים בשם "צידן". בתקופה שלפני מלחמת ששת הימים שלטה באדמות הבקעה הפוריות שושלת בית הבק.

בבקעה התקיימו בעת החדשה כמה כפרים קטנים, שהתפרנסו מחקלאות ומדיג, ובין השאר גידלו עדרי ג'מוסים.

גיאו־מורפולוגיה

היווצרות בקעת הבטיחה היא תוצאה של תהליכים גיאולוגיים, שהתרחשו בבקע הירדן וברמת הגולן לפני כשלושה מיליון שנה ונמשכו עד 100,000 שנים לפני זמננו. תהליכים אלה קשורים בשינוי כיוונו של קו השבר המזרחי של בקע הירדן באזור הכנרת. קו זה, שנמשך מצפון לדרום בצידה המזרחי של הכנרת, פונה לכיוון צפון־מזרח בקצה הצפוני שלה (שבר "שיח' עלי"), ומנמיך את אזור יער יהודיה. כתוצאה מכך מוטים נחלי מרכז הגולן –  משושים, יהודיה, זוויתן ודליות – יוצרים מעין דלתא ונשפכים לכנרת ברצועת חוף קצרה של כחמישה ק"מ בלבד. באמצעות הסחף שסוחפים עימם הנחלים הם יוצרים את תשתית הבקעה.

המים בשמורת הטבע 

בקעת הבטיחה נוצרה על ידי הנחלים משושים, זוויתן, יהודיה, דליות ושפמנון ונהר הירדן. נחלים אלה יוצרים בבקעה נופי מים המשתנים בהתאם לשיפוע הקרקע ולסוג התשתית, מאבנים גדולות ועד לטין דק.

הבקעה היא אחד המקומות היחידים בארץ שנופם משתנה עד לבלי הכר מעונה לעונה ומשנה לשנה. השינוי במפלס הכנרת גורם לשינוי משמעותי בגודלן של הלגונות הנוצרות בשפכי הנחלים ושל האיים שנוצרו בשפך הירדן. בתוך כ־30 שנה השתנתה צורתם כליל, ונוצרו שתי לשונות יבשה החודרות לתוך הכנרת.

בחלקה הצפון־מערבי של הבקעה נשפך אליה נהר הירדן, הנהר הגדול בארץ, שהוא גם מקור המים העיקרי של הכנרת. מדי שנה מזרים הירדן לכנרת כ־500 מיליון מטר מעוקב מים. כמות זו שווה פחות או יותר לכמות המים שנשאבה ממנה מדי שנה עד לפני עשור, אז היוו מי הכנרת כשליש מ"המים של המדינה". בעשור האחרון השתנה השימוש במקורות המים. במרכז הארץ משתמשים במים מותפלים, ומי הכנרת מהווים רק 10% ממי השתייה בארץ.

במסגרת הסכמי השלום עם ירדן, מדינת ישראל מעבירה למדינת ירדן כ־100 מיליון מטר מעוקב מים בשנה. למעשה, מדינת ירדן היא הצרכן העיקרי של מי הכנרת.

הנחלים האחרים המזרימים מים לכנרת יצרו בקרבת השפך שלהם לכנרת לגונות, תופעת טבע המיוחדת לבקעת הבטיחה. הלגונות הן בריכות מים גדולות, שגודלן משתנה בהתאם לעונה, לכמות המים בנחל ולמפלס הכנרת. הלגונה הגדולה ביותר היא לגונת המשושים (או בשמה הערבי, זאכי), והיא ניזונה ממימיהם של הנחלים משושים ויהודיה. רוחבה מגיע לכ־1,000 מטר, אורכה לכ־1,200 מטר ועומקה עד כדי שני מטרים בשנים גשומות. בשנים שחונות מצטמצם שטח הלגונה עד לכדי נחל צר.

הלגונה הדרומית יותר נקראת בערבית המג'רסה, והיא למעשה חלק מנחל דליות. פירוש המילה מג'רסה בערבית הוא מגרסת אבנים, אך ייתכן שמקור השם ביישוב הקדום גרסה, הנזכר בברית החדשה כמקום נס החזירים ומזוהה היום עם כורסי. יש המזהים את המג'רסה עם "גרגשתא של מזרח הים של טבריה" (שיר השירים רבה).

הנחלים היוצרים את לגונת המשושים – יהודיה ודליות – מתפצלים לפני היכנסם ללגונות ל־15 יובלים, חלקם יבשים בקיץ, חלקם זורמים כל השנה וחלקם נוקזו לצינורות ולתעלות. אולם האפיקים העיקריים נשמרו זורמים בזכות מאבקם של גופי שמירת הטבע, בעיקר רשות הטבע והגנים. שניים מהם הפכו, כאמור, למסלולי טיול מוכרים ואהובים, והם מכונים בשמם הערבי – הזאכי והמג'רסה.

שישה מקווי מים קטנים יותר משתרעים מדרום למג'רסה, והם נקראים בשם לגונות שפמנון (על שם דג מדגי הכנרת) ועקביא (על שם יישוב עתיק ששכן כנראה בקרבת מקום).

מסלולי הטיול בשמורה

מסלול טיול בשמורת המג'רסה 

בחודש יוני 2004 הפך נחל המג'רסה לשמורת טבע קולטת קהל. עד אז היה הנחל אתר טיולים מבוקש,  ומספר המטיילים הגדול פגע קשות בטבע:  שבילים חדשים נפרצו תוך כדי רמיסת צמחיית הנחל ופגיעה בציפורים המקננות במקום ובבעלי חיים אחרים החיים בערוץ הנחל ובסביבתו הקרובה; מצבורי אשפה הושארו בכל מקום, קנקלים עזובים נראו משייטים לאורך הנחל וחיתולים חד־פעמיים הפכו לנוף קבוע, רגיל ומכוער של המקום; דייגים דגו במקומות אסורים ופגעו בבתי הגידול השונים; ולעיתים קרובות פרצו בשמורה שרפות שנגרמו מרשלנות המטיילים.

עבודות הפיתוח במקום נעשו על פי מדיניות רשות הטבע והגנים וכחלק מהתוכנית "מצפים ומצפורים בגולן" של המועצה האזורית גולן. הסדרת השמורה למטיילים בעזרת צוות פקחים שפועל במקום באופן קבוע ומסודר, והסדרת מבני שירותים, פחי אשפה, מלתחות ושאר השירותים הניתנים במקום,  הביאה לשמירה על האתר ולהתאוששות בית הגידול להנאת המטיילים והמבקרים במקום ולטובת בעלי החיים וצמחיית הנחל.

למידע על מסלולי טיול בשמורת המג'רסה היכנסו לקישור >>

מג'רסה, צילום: אבירם שני

מסלול טיול בשביל סובב כנרת

אורכו של שביל סובב כנרת כ־60 ק"מ. הוא מקיף את כל הכנרת ומגלה למטייל בו עולם קסום ונסתר של טבע מרגש. השביל מסומן בצבעים כחול־לבן־סגול, ומאפשר טיול טבע ללא צורך בתשלום דמי כניסה לחופי הרחצה. כל מי שמעונין לטייל סביב הכנרת מוזמן להצטייד בתרמיל על הגב, כובע על הראש ומי שתייה וליהנות מכמה שעות של הליכה על קו החוף של הכנרת.

בשמורת בית ציידא עובר קטע מספר 5 של שביל סובב כנרת, מגשר אריק לחוף כינר. המסלול דורש הליכה קצרה במים, בגובה משתנה לפי העונה.

נקודות בדרך: גשר אריק – שפך משושים – שמורת הבטיחה – שפך דליות – חוף כינר

נקודת חניה בתחילת המסלול: בדרך העפר הצמודה לגשר אריק

נקודת חניה בסוף המסלול: חוף כינר

אורך המסלול: 9 ק"מ

אתרי עניין סמוכים לשביל: בית הבק, הזאכי, המג'רסה, פארק הירדן, תל בית ציידא. רוב המסלול מתאים לנסיעה בג'יפים.

לעוד מידע על מקטע 5 בשביל סובב כנרת, מגשר אריק לחוף כינר היכנסו לקישור >>

צבי בבטיחה. צילום: עומר טלקר, צילום: עומר טלקר