פינת המושג הימי

07.01.2020

כיצד מדדו ימאים את מהירותם בים בימים עברו?

פינת המושג הימי

בעבר נאלצו מגלי ארצות, נוודים ושאר יורדי ים לנווט במרחב הימי מבלי שראו יבשה באופק ימים רבים, ובמרוצת השנים הם פיתחו דרכי ניווט מגוונות: הפרחת יונים לאיתור יבשה, שימוש במפות אסטרולוגיה בעזרת מיקום הכוכבים, מדידת זווית השמש ביחס לקו הרוחב, ועוד. ככל שהתפתחו כלי השיט התאפשרה הפלגה למרחקים ארוכים יותר, ועימה הצורך לתכנן נתיב שיט מדויק ולהתמצא בו, שאם לא כן מלאי האוכל, התרופות והציוד עלול להיגמר בלב ים ולדון את הימאים לכליה.

ובכן, כדי לשפר את יכולות הניווט הומצא מד הדרך הפשוט, הלוא הוא הלוג הימי. הלוג היה מורכב מלוח עץ קטן מחובר ליחידת עופרת, והעופרת איזנה אותו כשהוא ניצב על פני המים. אל הלוח נקשר חבל ארוך בעל קשרים (knots) במרחקים קבועים. בתחילת המדידה הימאים הטילו את לוח העץ למים.

כשהקשר הראשון היה במים הופעל שעון חול שהיה על הסיפון וכך, לפי אורך החבל שהשתחרר בהדרגה למים עד להתרוקנות השעון, חושבה מהירותו היחסית של כלי השיט. את ספירת הקשרים היו כותבים על לוח מיוחד הנקרא לוג (log). עד היום לוג הוא כינוי ליומן כלי השיט וקשר (knot) הוא כינויה של יחידת המהירות בים.

מאז התפתח תחום הניווט הימי לאין שיעור, והיום מערכת לוויינים ממחושבת יודעת לעקוב אחר מקום כלי השיט בכל זמן נתון. אבל אם אי פעם תמצאו את עצמכם אבודים בלב ים ללא קליטה לוויינית, תמיד תוכלו לאלתר מד מהירות מפיסת עץ קטנה, חבל ושעון עצר, וכך תוכלו לתכנן את הניווט אל יעדכם.