צומח במרחב שקמה

25.05.2022

מרחב שקמה נמצא בשולי החבל הים תיכוני ובגבול המדבר. עקב כך, נפגשים בו צמחים המשתייכים בחלקם לאזור האקלים הים תיכוני, לאזור הערבתי (אירנו-טורני) ולאזור המדברי (סהרו-ערבי). תצורת הצומח היא בעיקרה בַתַת- ספַר (טיפוס צומח המיוחד לאזורי המעבר בין האזור הים תיכוני לבין המדבר).

תלתן פלישתי בשמורת כרמיה. צילום רחל עברון תלתן פלישתי בשמורת כרמיה. צילום רחל עברון

מספר גורמים חוברים יחדיו ליצירת מגוון גדול של בתי גידול וטיפוסי צומח:

  1. מגוון גדול של סוגי קרקעות: החל מחולות חוף הים וקרקעות חוליות וקלות ועד קרקעות חרסיתיות וכבדות; מקרקעות חסרות גיר כמו חמרה ועד קרקעות עשירות בגיר כמו פרא-רנדזינה;
  2. השתנות ניכרת של האקלים בין צפון המרחב לדרומו, צירוף היוצר מגוון גדול של בתי גידול;
  3. הטופוגרפיה, ממישורים רחבי ידיים ועד גבעות וביניהם ערוצים, מחילות ובתרונות.
  4. עובי הקרקע: מחול עמוק שבו רוב המים יחלחלו לעומק בו אינם זמינים לצמחים, ועד לשכבה מחלחלת דקה יחסית של חול או כורכר, שמתחתיה חרסית וקירטון, ובה המים זמינים;
  5. הקרבה לים: לאזור הקרוב ביותר לים מגיע רסס טיפות מי ים מלוחות המשפיעות על הצמחים הגדלים במקום. ככל שמתרחקים מהים, גורם זה הולך ונחלש. בנוסף, משפיעה הקרבה לים על לחות האוויר ועל הטמפרטורות: קרוב לים הלחות גבוהה יותר מאשר בחלקים המזרחיים הרחוקים מן הים, והטמפרטורה מתונה יותר בשל האפקט הממזג של הים;
  6. נוכחות האדם ופעילותו בעבר ובהווה: בתי גידול רבים הצטמצמו, בעיקר ע"י עיבוד חקלאי ונטיעות. איתם הצטמצמה תפוצת צמחית הבר האופיינית. גם בתי גידול שהצטמצמו פחות, נתונים להשפעה של רעייה, רמיסה ע"י רכבי שטח, חדירת מינים זרים ועוד.
כלנית מצויה. צילום הדס עברון

 

בתי גידול המאפיינים את מרחב שקמה:

נחל שקמה מתנקז מהרי יהודה, דרך השפלה עד שנשפך לים התיכון מצפון לרצועת עזה. לאורך נתיב זרימתו, חוצה נחל שקמה מגוון בתי גידול, חלקם טבעיים וחלקם נטועים וכן שטחים חקלאיים. חלקים רבים של הנחל לחים לאורך השנה, בשל מספר מעיינות הנובעים לאורכו. באזורים אלה נוצרו בתי גידול לחים ייחודיים.

בנוסף, מצדי הנחל נשתמרו אזורי בתה נמוכה נרחבים, בשל היותם שטחי מרעה מוגנים. הסמיכות של בתי גידול אלה הופכת את נחל שקמה לאזור טבעי חשוב וייחודי.

למעשה, ניתן לחלק את תוואי זרימת הנחל ממערב לכביש 40 לשלושה מכלולי נוף עיקריים עיקריים:

  • גבעות רוחמה ופורה עם נחל שקמה ביניהן
  • רכסי הכורכר המרכזיים
  • חולות החוף.

בשל גיוון בתי הגידול לאורך הנחל, מתקיימים יחסי גומלין אקולוגיים רבים וסבוכים בין האורגניזמים השונים.

מיקום מרחב שקמה באזור מעבר אקלימי, בעל מגוון קרקעות רב ותופעות גיאומורפולוגיות ייחודיות, יוצר מגוון ועושר מיני צומח וחי במרחב. אזורי החולות והכורכרים והמערכות האקולוגיות הקשורות בהם נמצאים בסכנת העלמות, ויחד עמם נמצאים בסכנת הכחדה מינים אנדמיים המתקיימים בהם. זאת, בעיקר מכיוון שהם נמצאים לאורך החוף, שהוא אזור הביקוש העיקרי למגורים ופיתוח בארץ. ברכסי הכורכר במרחב שקמה מתקיים מגוון המינים הגדול ביותר בין בתי הגידול בארץ, בעיקר מיני צומח עשבוניים, שיחים ובני שיח. זהו גם האזור המשמעותי ביותר בארץ בו נותרו רכסי כורכר רציפים ופתוחים, ומכאן החשיבות האקולוגית של שמירתם.

זהבית השלוחות. צילום הדס עברון

 

טיפוסי הצומח מסווגים על פי בתי הגידול העיקריים:

צומח טבעי, שרידי בוסתנים וחורבות.

צומח טבעי: מרחב שקמה מתאפיין בכך שגם בתוך יחידות הצומח הבסיסיות יש מגוון צומח גדול שמופיע לעתים ביחידות שטח קטנות (במיוחד באזורי כורכר). לדוגמה: אזור רכסי הכורכר מורכב משטחי כורכר קשה שבהם שולטות קורנית מקורקפת ולוטמית דביקה, שטחים חוליים בשליטת רותם המדבר ושמשון סגלגל, ועוד.

שרידי בוסתנים וחורבות: חלק גדול מרכסי הכורכר הפנימיים נטוע, בסוגים שונים של נטיעות, ביניהם אקליפטוסים ותיקים, מחטניים צעירים ברובם, ורחבי עלים, כגון: שקמה, תות, חרוב ושיזף, בחלקות מצומצמות יחסית. סוג העצים הנטועים קובעים במידה רבה את התנאים בהם מתפתח הצומח הטבעי: במרבית החורשות הנטועות אקליפטוסים נהרס הצומח הטבעי. במקרים רבים, הדלדלותם מאפשרת חזרה חלקית של צומח כורכרים מקורי. בעמקים השוכנים בשולי רכסי הכורכר ישנם שטחים טבעיים שעובדו בעבר.

בחלק הדרומי מזרחי של המרחב, בעיקר מדרום לנחל שקמה ישנו בית גידול מגוון, המשלב בתוכו שטחי כורכר, חול ובתרונות לס. באזור זה צומח טבעי של בתי גידול יובשניים, בשליטת צמחים מדבריים כמו רותם המדבר, קזוח עקום ושמשון סגלגל, ושטחי בתה ים-תיכונית המשתנה בהתאם לשינוי בקרקע: בכורכר הקשה שולטת הקורנית המקורקפת ובקרקעות חמרה וחוסמס שולטים סירה קוצנית או לוטם שעיר ולוטם מרווני, בשילוב עם מגוון בני שיח, גיאופיטים ועשבוניים. טיפוסי צומח נוספים בשטח זה כוללים שטחי בוסתנים נטושים וחורבות.

בערוצים היבשים הטבעיים שרידים לצומח הטבעי, פה ושם עצי שיזף מצוי ובעיקר שרידי בתה, על פי סוג הקרקע. בערוצים הנטועים צומחים אקליפטוסים, מחטניים ורחבי עלים. באזורים מסוימים נמצאת שיטה כחלחלה, עץ פולש שפגיעתו רעה ביותר.

במרחב נדירים הערוצים הלחים, בהם הצומח הטבעי השולט הוא קנה מצוי. מספר קטעים בנחל שקמה ובערוצים נוספים, עברו טיפול של רשות הניקוז, אשר שינה את דמות הנחל הטבעי והפכו למעין תעלה. בערוצים מופרים אלה, גדלים בעיקר צומח מעזבות וצומח שדות ושולי שדות. רובן הגדול של קרקעות הסחף מעובד או עובד בעבר, ולכן הצומח בהן כולל צמחי שדות ומעזבות, כשהנפוצים שבהם הם ינבוט השדה וחוח עקוד.

המסלע בחלק המזרחי של המרחב הוא קירטון, המשך המסע של שפלת יהודה שנמשך מזרחה, עד למרגלות הרי חברון. באזור זה ישנה חלוקה בסיסית בין צומח הגבעות (שרובן מעובדות ולא נותר עליהן כמעט צומח טבעי), וצומח הערוצים שנשארו כפסים צרים המכונים "משארים" (לחצו כאן)  בין השטחים המעובדים או הנטועים. חלק מצומח הגבעות והערוצים טבעי (בתת-ספר ים תיכונית בשליטת סירה קוצנית, שלהבית קצרת שיניים ובני שיח אחרים) וחלקו נטוע באקליפטוסים, מחטניים או רחבי עלים.

אטד החוף. צילום שירה בלוך

 

מינים נדירים, אנדמיים ו"אדומים"

בבית הגידול החולי שבמערב המרחב, ישנם מינים רבים שהם אנדמיים (נמצאים באזור גיאוגרפי מצומצם בלבד) ו/או נדירים. בבתי הגידול של חמרה וכורכר, אחוז המינים האנדמיים אינו כה גדול כמו בחולות ואולם ישנם בהם מינים נדירים רבים שחלקם בסכנת הכחדה. סקרי הצומח שנעשו מצביעים גם על הבדלים בהרכב המינים בין שטחי חולות ושטחי כורכר סמוכים יחסית ומדגישים את הצורך בשימור כתמי החולות והכורכר שנותרו.

באביב 2012 ביצע ד"ר עוז גולן סקר במשארים באזור כרמיה, גברעם ורוחמה. בסקר נמצאו 546 מיני צמחים, מתוכם 11 מינים אדומים; 54 מינים אנדמיים או תת-אנדמיים; 73 מינים שמרחב שקמה מהווה קצה גבול התפוצה שלהם, הדרומי או הצפוני; 26 מינים נדירים; 48 מיני גיאופיטים; 85 מיני צמחים פסמופיליים (אוהבי חול). קישור לסקר המלא

דוגמאות לצמחים אדומים: היפוכריס קרח, מקור חסידה תמים, בלוטה פלישתית, דבקת פלשת, ציפורנית שרונית, קחוון פלישתי, תלתן דגול, זהבית שרונית, זמזומית ורבורג, קדד לביד, חוחן קרדני.

דוגמאות לצמחים נדירים: געדה קוצנית, דרדר אשקלון, פשתנית משולשת, קצח זעיר פרחים ועוד.

דוגמאות לצמחים אנדמיים: תלתן פלישתי ושום תל-אביבי.

דוגמאות לצמחים שעבורם מרחב שקמה מהווה גבול תפוצה: וינקה עשבונית, כלך מצוי, תורמוס ארצישראלי, פשתנית ססגונית, מלענן ריסני, חורשף קטן קרקפות ועוד.

דוגמאות למינים פסמופיליים: אטד החוף, אלקנת הצבעים, ארכובית ארצישראלית, בלוטה פלישתית, גומא הקרקפת, דרדר הקורים, זהבית שרונית, חבלבל החוף,  חוחן קרדני, חומעה מגוידת, חילף החולות, חלבלוב החוף, כפתור החולות, לענה חד-זרעית, מקור החסידה המפוצל, קחוון החוף, רותם המדבר, רב פרי בשרני, שברק משונן, תורמוס ארצישראלי, ציפורנית ארצישראלית, רכפה מזרחית, שום תל אביבי, תלתן פלישתי ועוד.

דוגמאות לגיאופיטים: אגמון הכדורים, אירוס ארצישראלי, גומא הקרקפת, דבורנית דינסמור, שפתן מצוי, סחלב פרפרני, הרדופנין הציצית, עירית גדולה, נץ החלב הצרפתי, סתוונית היורה, עלקת מצרית, צהרון מצוי, צבעוני ההרים, ערטנית השדות, שום משולש ועוד.

דוגמאות לעצים נטועים: שקמה, תאנה, תות, שיזף מצוי, חרוב, אקליפטוס, דקל התמר, שקד, גפן, זית, רימון ועוד.

וינקה עשבונית. צילום שירה בלוך

 

עץ השקמה

השקמה היא עץ ירוק עד ועגול-צמרת ממוצא טרופי. הגזע היחיד עבה ומרשים במיוחד, ובגובה מסוים מסתעף העץ ויוצר צמרת עגולה. כלפי מטה מתרחב הגזע לקראת מערכת השורשים, וזאת עוד מעל לפני הקרקע. השקמה פורחת בקיץ, בתפרחת המכונה פגה: הפרחים יושבים בצידה הפנימי של מצעית קעורה ככדור חלול. בסוף הקיץ ובתחילת הסתיו מתפתחים על העצים פירות ללא זרעים. פרי השקמה אכיל אך טעמו אינו משובח, ומרגע שנושר הוא נוטה להירקב במהירות.

מקור השקמה במזרח אפריקה, שם היא מואבקת על ידי צרעות המטילות את ביציהן לתוך פרי השקמה, וגורמות להפרייתם. מכיוון שצרעות אלו אינן נמצאות בארץ, השקמה אינה יכולה להתרבות באופן טבעי בישראל אלא רק מייחורים. לכן כל עצי השקמה שאנו מכירים בארץ ניטעו בידי האדם. עצי השקמה הראשונים הובאו לארץ לפני אלפי שנים דרך מצרים, והם ניטעו בעיקר בשל הקורות הישרות והחזקות שלהם.

השקמה גדלה בארץ בעיקר במקומות שבהם מי-תהום גבוהים. עצי השקמה עשויים להעמיק שורש, ולהגיע אל אופקים לחים שאינם מנוצלים על-ידי צמחים אחרים. על כך נאמר בתלמוד: "מרחיקין את האילן מן הבור עשרים וחמש אמה, ובחרוב ובשקמה חמישים אמה" (בבא מציעא דף קי"ז ע"א). זאת, מכיוון שהשורשים הארוכים עלולים למוטט את דופן בור המים.

על חשיבותה הכלכלית של השקמה ניתן ללמוד מן המקורות: דוד המלך מינה מפקח על השקמים: "על הזיתים והשקמים אשר בשפלה בעל חנן הגדרי…" (דברי הימים א כז, כח). הנביא עמוס מעיד על עצמו: "בוקר אנוכי ובולס שקמים" (עמוס ז, יד). מפרשים כי בליסת השקמים היא פעולת פציעה של הפגה, כדי לזרז את הבשלתה. חריצת הקליפה גורמת להפרשת הגז אתילן, המזרז הבשלת פירות.

עץ שקמה. צילום שירה בלוך

 

צמחיית החולות

בשל החלחול הגבוה בחולות, השכבה העליונה של החול יבשה, בעוד מספר סנטימטרים מתחתיה שוררת לחות.

תנועת החולות ע"י הרוח גורמת לכיסוי צמחים, לחשיפת השורשים וגורמת לנזק פיזי לצמחים. מאפיינים אלה גורמים לכך שרק צמחים המצוידים בתכונות מיוחדות, מסוגלים להתמודד איתם בהצלחה, להתבסס ולהתרבות בחולות:

  1. תכונות המסייעות להתמודדות עם חוסר מים או איבוד מים, או מאפשרות קליטת מים יעילה:
  • בשרניות, כלומר אגירת מים בעלים ו/או בגבעולים.
  • כיסוי שערות, המחזירות קרינת שמש ומונעת מהעלה להתחמם ובכך מקטינות את שיעור ההתאיידות.
  • שורשים ארוכים או מסועפים, הקולטים מי תהום או אוספים ביעילות מים מיד אחרי הגשם.
  • "שלכת קיץ" – החלפת עלי חורף גדולים בעלי קיץ קטנים.
  • "רותמיות" – העדר עלים וביצוע פוטוסינטזה ע"י גבעולים ירוקים
  1. תכונות המסייעות להתמודדות עם חשיפת שורשים, כיסוי ע"י חול ורסס ים ברצועת החוף הקרובה לים:
  • כיסוי העלה בשערות או בשעווה, המרחיקות את רסס הים המלוח מהעלה ומונעות ממנו להיאחז בעלה.
  • צמחים שרועים, המגלים פחות התנגדות לרוחות, לחולות הנישאים ברוח ולרסס הים.
  • צמיחה בשקעים ובערוצים, להגנה מפני הרוח והחול.
שום תל אביב. צילום רחל עברון

 

צמחים שולטים בבית הגידול החולי

לענה חד זרעית: בן-שיח ממשפחת המורכבים. צמח ריחני, מסועף לענפים זקופים רבים, בעל  הופעה כדורית, בקוטר עד 1 מ'. הלענה החד-זרעית פורחת בסתיו, מספטמבר עד אוקטובר. הפרחים צהובים, ערוכים בקרקפות בקוטר כ- 3 מ"מ, ובה לרוב רק פרח פורה אחד, המייצר זרע אחד בלבד, מכאן שמה. ההאבקה ע"י הרוח ודבורים.
התאמות לבית הגידול: הלענה מגלה הסתגלות מיוחדת לבית-הגידול של חולות נודדים-למחצה, בכך שהיא עמידה הן לחשיפה והן להתכסות: כשנחשפים שורשיה הם מוגנים בשכבת שעם; כשמתכסים ענפיה בחול הם מכים שורש. התאמה נוספת מתבטאת החלפת עלי החורף הגדולים יחסית בעלי קיץ קטנים, המונעת מהצמח איבוד מים בקיץ, אך מאפשרת קליטת יותר אור הדרוש לצורך ביצוע פוטוסינטזה בחורף.
רותם המדבר: שיח רב שנתי, הגדל בעיקר על חולות במדבר ובחוף, בעל ענפים דקים בצבע ירוק. השיח מגיע לגובה של 1.5 – 2 מ' והוא מרשים בעיקר בפריחתו. פורח בחודשים ינואר פברואר בצבע לבן עם גביע בצבע בורדו סגול. הפרח ריחני ומושך אליו חרקים בעיקר דבורים. הזרעים מופצים ע"י ארנבות, שאוכלות את התרמילים ומפרישות את הזרעים. נקרא כך מפני ששורשיו "רותמים את החולות".

התאמות לבית הגידול: הרותם מותאם לתנאי יובש קיצוני. שורשיו חודרים לעומק ניכר בקרקע, עד 15 מטר. באמצעות היכולת לחדור לעומק הקרקע הצמח מנצל מי תהום הגבעולים הירוקים חסרי העלים הם אלה המבצעים פוטוסינטזה. היתרון בכך הוא שהצמח מקטין את התנדפות המים בצורה זאת. תופעה זו נקראת בשם רותמיות.

בסוף החורף ובראשית האביב ניתן לראות פריחה מגוונת ועשירה בחולות: תורמוס ארץ ישראלי, כלנית מצויה, נורית אסיה, קידה שעירה, שום תל אביב, קחוון, מרגנית השדה, חומעה מגויידת, עירית גדולה, מרסיה יפהפיה, תלתן פלישתי, מקור החסידה, עכנאי שרוע, אלקנת הצבעים, לשון פר סמורה ולשון פר מגובבת.

צמחיית חוף בדיונה. חולות זיקים. צילום שירה בלוך

 

צמחיית חוף הים

ברצועה הקרובה ביותר לים שוררים תנאי אקלים ייחודיים, ביניהם לחות גבוהה, יחד עם רוחות חזקות, הנושאות איתן רסס מלוח של מי ים. הרוחות והמלח מגבירים את רמת ההתאיידות. הקרבה לים משפיעה על סוגי הצמחים ובעלי החיים המתקיימים בחוף, כך שרק צמחים ובעלי חיים המסוגלים להתמודד עם קשיים אלה, יכולים להתקיים, להתבסס ולהתרבות באזור זה. ככל שמתקרבים לחוף, ניתן להבחין בצמחים כגון: ידיד החולות, חבצלת החוף, נר הלילה החופי, לפופית החוף, דו-פרק חופי, זוגן לבן, גומא הקרקפות ועוד. הצמחים ברצועה זו עמידים בפני רסס מי ים, רוח וחול.

ידיד החולות: דגן רב שנתי, הגדל בחולות נודדים. במקומות שהחול מצטבר בהם. ממפרקי הגבעולים שכוסו בחול צומחים שורשים. הצמח מסתעף מתחת לפני האדמה ויוצר קני שורש אופקיים. העלים מקטינים את מהירות הרוח בסביבתם המיידית, וגורמים להצטברות גרגרי חול קטנים יחסית בצד שאין הרוח מגיעה אליו (צל הרוח). צמיחת ידיד-החולות והסתעפותו מביאות לבניית תלולית חול הגדלה סביבו, וזו יוצרת צל רוח ממזרח לה. במקום המוגן יחסית מהרוח, ככל שמצטבר חול דק, משתפר משטר המים במקום. בתנאים אלה מתחילות לגדול על פני הקרקע אצות כחוליות חוטיות, היוצרות קרום על החול ויכולים לנבוט גם מיני צמחים אחרים. למעשה, ידיד החולות מהווה צמח "חלוץ" בחול הנודד, והוא ממש תלוי בנדידת חולות המצע שלו (דיונות), ומתנוון עם עצירת החולות, שהוא גרם לה. ידיד החולות עמיד ברסס מי ים, בזכות עליו הגלולים, שבהם הרקמה הפעילה נמצאת בצדו הפנימי של העלה. הרקמה החיצונית היא רקמה מתה, דבר המקטין את עצמת ההתאיידות ואת שיעור קליטת המלח, ומגינה על העלה מפני שיוף ע"י גרגירי החול. הצמח פורח באביב, סביב אפריל – מאי, בתפרחת דמוית שיבולת. ידיד החולות מסייע להתייצבות החולות, שומר על הלחות, מעודד צמיחת אצות כחוליות חוטיות ותוך כדי כך גם מסייע לקיום צמחים נוספים.

חבצלת החוף: גיאופיט – צמח בעל בצל רב-שנתי גדול בקרקע. לעלים הסרגליים והבשרניים מעט (בשל אגירת מים), גוון מכחיל, בגלל ציפוי שעוותי, המגן עליהם בפני רסיסי המלח הנישאים ברוח הבאה מן הים. השם חבצלת נגזר כנראה מלשון בצל, ונזכר בתנ"ך: "אני חבצלת השרון, שושנת העמקים" (שיר השירים), "תגל ערבה ותפרח כחבצלת" (ישעיהו), אך לא בטוח שהכוונה היא לסוג זה. חבצלת החוף, השייכת למשפחת הנרקיסיים, פורחת מיולי עד אוקטובר, בעונה שמעטים בה הפרחים האחרים. הפרח לבן גדול ובולט לעין, שופע צוף ומדיף ריח חזק. הכותרת משפכית בת 6 עלים מאוחים לצינור ארוך בחלקם התחתון, ומפורדים לאונות צרות בחלקם העליון. הפרח נפתח לעת ערב ונובל למחרת בשעות הבוקר המאוחרות. פרח לבן גדול הפתוח בעיקר בלילה מואבק בעיקר ע"י חרקים ליליים כגון רפרפים. הפריחה הלילית מאפשרת האבקה, כאשר שוקטות הרוחות. בפרי כעשרים זרעים שחורים דמויי פחם, כאשר כל זרע עטוף בקליפת שעם עבה, המאפשרת לו לצוף במי הים בלי להיפגע.
נר הלילה החופי: עשבוני רב שנתי, המשתרע על הקרקע. הצמח מאפיר, מכוסה שערות, שאליהן נדבקים גרגרי החול. הפרח צהוב וגדול, בעל 4 עלי כותרת, פורח בשעות בין הערביים ונובל למחרת בצהריים, ומואבק ע"י חרקים ליליים כגון רפרפים, כאשר הרוח נחלשת. נר הלילה אינו מין מקומי, אלא הובא לארץ מאמריקה בסוף המאה ה-19.

נר הלילה החופי, חולות זיקים. צילום דליה דותן

 

מקורות לקריאה נוספת:

  • נחל שקמה – אגן מרכזי. סקר, ניתוח והערכה של משאבי טבע, נוף ומורשת האדם. מכון דש"א, יחידת הסקרים. 2004
  • סקירה אקולוגית בוטנית של משארים במרחב כרמיה – גברעם – רוחמה. ד"ר עוז גולן 2012