חיות בר במרחב שקמה

חשיבות השטחים הפתוחים במרחב שקמה

באגן נחל שקמה מגוון גדול יחסית של בעלי חיים. מגוון בתי הגידול במרחב, על מאפייניהם האקלימיים, הגיאוגרפיים והשפעות האדם השונות, בנוסף למרחב הפתוח המהווה מסדרון אקולוגי המאפשר מעבר ונדידה של בעלי חיים וצמחים באופן רצוף, ומיעוט יחסי של גורמי קיטוע, משפיעים על המגוון הביולוגי במקום. אזורי גבול תפוצה אקולוגיים, כ"ספר המדבר", הם בעלי חשיבות רבה, מכיוון שבאזורים אלה קיימת אינטראקציה בין מיני בעלי חיים, שאינה מתרחשת בלב אזורי התפוצה שלהם. דוגמה לסוג כזה של מפגש מתקיים בין גבול התפוצה הצפון מערבי של הקרקל וגבול תפוצתו הדרומי של חתול הביצות, או נוכחות שני מינים שונים של אותו סוג, כקיפוד חולות וקיפוד מצוי, גירית דבש וגירית מצויה ועוד. תחרות כזו מחייבת התאמות גנטיות מיוחדות, המסייעות לשפר את שרידותו של כלל המין.

ההפרשים הקיצוניים בתנאי הקרקע ומשק המים, מגדילים אף הם את הלחץ הסביבתי בו בעלי החיים והצמחים נתונים, מה שמביא לשונות גנטית במין. לאור אלה, ליחסי הגומלין בין האדם ובעלי החיים במרחב משמעות קריטית. השפעות האדם עלולות להביא לדחיקת מינים, לפגיעה בתפקודם ואף להיעלמותם כליל. לעיתים, השפעות לא מכוונות כגון מזבלות לא מוסדרות, יכולות לגרום למינים שאינם בעלי התמחות אקולוגית לפלוש לאזור, להתחרות במינים המקומיים ואף לדחוק אותם או להכחידם (לדוגמא: חזירי בר). אופיו החקלאי ברובו של המרחב מגדיל עוד יותר את החיכוך בין האדם לחי. כאשר נפגעת פרנסתו של האדם, הוא נוקט פעולות מכוונות לפגיעה במזיקים לו (הרעלות, ציד וכד'). כדי למנוע פגיעה מיותרת באוכלוסיות בעלי החיים, יש חשיבות להכרת דרישותיהם השונות של המינים הרגישים, ולאזן ביניהם לצורך לצמצום ככל הניתן של ההשפעות המזיקות. מאידך, יחסי הגומלין שבין האדם לבעלי החיים במרחב שקמה יכולים להועיל לאדם. למשל, שימוש בעופות דורסים לצורך הדברה ביולוגית.

בעלי חיים בבר נחשבים "טבעיים" גם אם הם מבלים חלק ניכר מזמנם באזורים חקלאיים או נטועים. מינים רבים יושפעו חיובית מנוכחות שדות ומטעים ואף מזבלות, בעוד שאחרים יושפעו מכך באופן שלילי. מספר מיני ציפורים יושפעו חיובית מנטיעת יערות. עם זאת, יש להניח שלשטחי כורכר טבעיים המשולבים בפסיפס של אזורים חקלאיים, נטועים וטבעיים, יש חשיבות מיוחדת בשימור אוכלוסיות של בעלי חיים המשוטטים בין סוגי האזורים השונים. מצוקי כורכר טבעיים, ולעיתים גם מחצבות נטושות, מהווים סביבה מוצלחת לחפירת מחילות ע"י יונקים כמו שועל מצוי, גירית מצויה, דרבן ועוד, ואף מאפשרים קינון של עופות כמו אוח, כוס חורבות ושרקרק מצוי. האזורים הסלעיים יוצרים תת בית גידול מתחת לאבנים ובסדקים, ויכולים להוות בית או מסתור לבעלי חיים שונים.

המשמעות של שטח חקלאי או נטוע כמסדרון אקולוגי: שטחי מעבר / חיץ לבעלי החיים

איכות שטחי חקלאות כמסדרונות אקולוגיים תלויה במספר גורמים, בהם: סוג הגידול, שימוש בחומרי הדברה, שימוש בדשנים כימיים, מניפולציות מכאניות (חריש וכו') ועיתוי כל הגורמים הללו מול מקצבי החיים של בעלי החיים. איכות השטחים הנטועים כגון יער וחורשה כמסדרונות תלויה בצפיפות העצים וגובהם, בגיל הנטיעה, בסוג העצים כמובן ובקיומו או היעדרו של תת-יער. בעלי חיים גדולים (בעיקר יונקים, אך גם זוחלים) משתמשים בשטחי חיץ כמעברים בין שטחים טבעיים. לעתים ימצאו בשטח נטוע (מטעים, יערות, חורשות) "מקלט" מפני קרינת השמש ו/או פעילות אדם.

מכל הנאמר לעיל עולה, כי ישנה חשיבות מכרעת לרציפותם של השטחים הפתוחים, בין אם טבעיים ובין אם מעובדים או נטועים, לקיום מעבר פיזי וגנטי של בעלי חיים, אם לצורך שיחור מזון, מסתור ומנוחה, ואם לצורך התרבות, גידול צאצאים והמשך קיום.

בניגוד לצמחים שאותם ניתן לסקר ולהגדיר באופן מדויק, קשה להצביע על כמויות מדויקות של בעלי חיים. תצפיות נותנות אינדיקציה על נוכחות המין. איפיון בעלי החיים במרחב מתבצע ע"י שילוב של רישום תצפיות אקראיות וביצוע ספירות ממוקדות.

 

יונקים

ספירת יונקים: מדי שנה מבצע הפקח האזורי של רשות הטבע והגנים שני סבבים של ספירת יונקים במרחב שקמה, במטרה לאמוד את כמות ומגוון אוכלוסיית היונקים בשטח (סבב סתיו בנובמבר וסבב אביב במאי). אחד הדברים הנבדקים בספירו הוא האם קיימת פגיעה באוכלוסיות מסוימות (בעיקר עקב ציד לא חוקי).

המינים הנצפים ביותר הם צבאים, ארנבות, תנים ודורבנים, וגם חתולי ביצות וצבועים.

 

היונקים העיקריים שנצפו במרחב שקמה:

מכרסמים, אוכלי חרקים וצמחונים אחרים: קיפוד מצוי, קיפוד חולות, חדף קטן, גרביל חולות, מריון מצוי, מריון חולות, קוצן מצוי, עכבר מצוי, חולדה מצויה, ירבוע מצוי, חולד, חולדת חוף, נוטריה, דרבן, ארנבת מצויה וצבי ארצישראלי;

עטלפים: עטלף פירות, אשף מצוי, עטלפון לבן-שוליים, נשפון דק-אוזן, פרסף גמדי;

טורפים ודומיהם, ואוכלי כל: שועל מצוי, תן זהוב, גירית מצויה, גירית דבש, סמור, דלק, נמיה, צבוע מפוספס, חתול-בר, חתול ביצות, קרקל, זאב, חזיר-בר.

 

זוחלים

נחשים גדולים כמו: זעמן שחור, תלום-קשקשים מצוי וצפע מצוי ישתמשו בכל סוג של שטחי חיץ למעבר זמני, בשטחי חקלאות ישתמשו באפן עונתי בהתאם לכיסוי הצומח (לאחר הקציר והחריש, למשל, יש פחות מחסה על הקרקע החשופה ואז תרד משמעותית מידת השימוש שלהם בשדות חקלאיים. לטאות קטנות שוכנות קרקע, כגון חומט פסים, יעשו שימוש עונתי בשוליים של השדות ואולי אף יחצו בהדרגה את השדה כולו ויעברו כך בין תאי שטח טבעיים. לטאות מטפסות כגון חרדון מצוי ושממית עצים, ולטאות אילניות כגון זיקית, יעשו שימוש באזורים נטועים כולל מטעים חקלאיים. שממית עצים וחרדון מסתתרים בתוך חללים בגזע או תחת הקליפות בעצים ממינים שונים, כולל חרובים, שקמים, אקליפטוסים, זיתים ורבים אחרים. בסך הכל מרבית סוגי השטחים הפתוחים הנטועים והחקלאיים עשויים לשמש (לפחות באפן עונתי) כמסדרונות אקולוגיים עבור חלק מהמינים הקטנים, ובהם זוחלים.

 

מיני הזוחלים העיקריים במרחב שקמה:

לטאות: שממית בתים, שממית עצים, ישימונית מצויה, חרדון מצוי, חומט מנומר, נחושית עינונית, נחושית נחשונית, נחושית חולות, חומט גמד, קמטן, זיקית ים-תיכונית, כוח אפור;  כמו כן נצפתה במרחב שקמה שנונית שפלה – מין אנדמי לאדמות הקלות של השפלה ומישור החוף בישראל ולבנון, מין המוגדר בסכנת הכחדה חמורה בעולם.

נחשים: חנק, שלוון טלוא-ראש, שלוון קווים, שחור-ראש, נחש מים, נחש חולות, מטבעון מדבר, זעמן מטבעות, זעמן זיתני, זעמן שחור, תלום-קשקשים, ארבע-קו מובהק, עין-חתול חברבר, נחש כיפה, צפע מצוי;

צבים: צב יבשה מצוי. חופי הים של מרחב שקמה מהווים חופי הטלה חשובים לשני מיני צבי ים – צב ים חום וצב ים ירוק. מכיוון שזוויג הביצים מושפע מצבע החולות, החופים הדרומיים של ארץ ישראל (בעיקר חופי זיקים ושמורת ים שקמה) מהווים בית גידול עיקרי לזכרים משני המינים. במהלך מחזור חייהם אורבות לצבי הים סכנות שונות, טבעיות ומעשה ידי אדם, ולכן צבי הים נמצאים בסכנת הכחדה בעולם כולו.

 

עופות

מספר רב של מיני עופות מקננים באזור נחל שקמה. מספר גדול זה נובע כנראה ממגוון בתי הגידול לאורך הנחל.

שטחי הבתה קטנים יחסית ואינם מבודדים וטהורים, אלא לרוב מעורבים בשטחים נטועים או בצמחיית נחלים, לכן קיימים יחסי גומלין בין בתי גידול אלה. למרות זאת, נמצאו בבתה מספר מינים דוגרים כגון סלעית קיץ וחנקן אדום-ראש. לכן חשוב לשמור על שטחי בתה גדולים ככל שניתן, על מנת לאפשר קיום אוכלוסיות יציבות של מינים אלה, שזה גבול התפוצה הדרום מערבי שלהן בארץ ישראל. בשטחי בתה הסמוכים לשטחים נטועים בדלילות, עושר המינים גדול עוד יותר. רוב המינים בשטחים הנטועים הם מיני חורש ים-תיכוני שהגיעו לאזור בעקבות הנטיעות, כגון: בז עצים, קוקיה מצויצת ובזבוז אירופי. כמו כן, השטחים הנטועים יוצרים שטחי קינון לחיוויאים, שאוכלוסייה חשובה שלו מתקיימת לאורך נחל שקמה, ככל הנראה בשל הקרבה בין השטחים הנטועים לבין שטחי הבתה והשטחים החקלאיים. בשטחים אחידים רחבי-ידיים, כגון יערות נטועים ושדות חקלאיים גדולים, חלה ירידה במספר מיני העופות המקננים. לעומת זאת, בשטחים נטועים בדלילות מספר מיני העופות גדול יותר, ובשטחים חקלאיים הסמוכים לשטחים נטועים או לשטחי בתה מספר המינים עלה בצורה בולטת, כנראה בגלל אפקט שוליים ושימוש אפשרי של ציפורים בשני בתי הגידול. בתי הגידול הלחים נדירים במרחב שקמה ומהווים אזורי מפתח למספר מינים שדוגרים בבתי גידול לחים בצפון הארץ, כגון ברכיה, טבלן גמדי ואנפית גמדית, ונחל שקמה מהווה גבול תפוצה דרומי שלהם.

בסקרי עופות שנעשו במרחב שיקמה בשנים 2012 – 2013 זוהו בסה"כ 120 מיני עופות, מהם 51 מקננים (יציבים ומקייצים), 26 חורפים ו- 42 חולפים.

 

מיני העופות שנצפו במשארי מרחב שקמה:

דורסי-יום: המשארים (קישור) חשובים במיוחד עבור אוכלוסיית העופות הדורסים, שקיומה מותנה בשטחים טבעיים בלתי מופרים, בקווי מצוק ובעצים גבוהים המשמשים לקינון, למנוחה, ולעמדת תצפית בזמן ציד. הדורסים נעים בין שטחי הקינון והמנוחה במשארים, לבין שטחי הציד בשדות החקלאיים הפתוחים, וכך הם משמשים כמדבירים ביולוגיים בחקלאות. 24 מיני דורסי יום נצפו בסקר, לפי החלוקה הבאה:

דורסים מקננים במרחב שקמה (יציבים ומקייצים): חוויאי-הנחשים, עקב-עיטי, בז-מצוי, בז-עצים, נץ-מצוי.

דורסים חורפים וחולפים: המשארים משרתים במהלך החורף והנדידה מגוון יוצא דופן של עופות דורסים, חלקם ממינים המוכרים בסכנת הכחדה עולמית או אזורית. בסקר נצפו 19 מיני עופות דורסים חורפים וחולפים: עיט שמש, עיט צפרדעים, עיט חורש, עיט ערבות, עיט ניצי, עיט גמד, עקב חורף, עקב עיטי, זרון תכול, זרון סוף, זרון פס, זרון שדות, דיה שחורה, נץ מצוי, בז נודד, בז צוקים, בז גמד, בז ערב, בז אדום. מהם ארבעה מינים בסיכון עולמי: עיט שמש, עיט צפרדעים, זרון שדות ובז אדום; ושלושה בסיכון אזורי-ארצי: עיט ניצי, בז צוקים ובז אדום.

דורסי לילה: במרחב שקמה נצפו שישה מיני דורסי-לילה, מהם חמישה מקננים: כוס חורבות, תנשמת לבנה, שעיר מצוי, ינשוף עצים ואוח עיטי, ומין אחד חורף – ינשוף שדות. דורסי הלילה הם מדבירים ביולוגיים יעילים במיוחד, וקיומם במרחב מותנה במצוקים ובעצים (למעט התנשמת שמקננת גם בתיבות קינון שמותקנות עבורה בשדות החקלאיים, וכך היא מסייעת לחקלאים בהדברה ביולוגית).

ציפורי שיר: 33 מינים נצפו במרחב, ביניהם: גבתון, עפרוני, דוחל שחור גרון, דרור הבית, דרור ספרדי, נקר סורי, פשוש, צטיה, סבכי שחור-ראש, ירגזי, צופית, ירקון, חוחית, בזבוז אירופי, אדום חזה ועוד. המינים החשובים מבחינת שמירת טבע הם חמריה, חנקן אדום-ראש, חנקן גדול, סבכי קוצים ותפר. מינים אלה אופייניים לערבה עשבונית, בתה ויער-פארק, הנמצאים במגמת ירידה מתמשכת בארץ.

תור מצוי ותור צווארון: בסקר נצפו מספרים גדולים יחסית של תורים מצויים, הן בנדידה והן בקינון, לעומת מגמה מתמשכת בשנים האחרונות בכל הארץ של עלייה במספר תורי הצווארון לעומת ירידה במספרי התור המצוי.

קוקיה מצויצת וקוקיה אירופית: בסקר נצפו מספר קוקיות אירופיות החולפות באזור אגב נדידה. קוקיות מצויצות נצפו במספרים גדולים, נתון המצביע על צפיפות שיא של המין בארץ, המטיל את ביציו בקינים של עורב אפור. למרות צפיפות הקוקיות, לא נראה שהן משפיעות באופן משמעותי על מספר העורבים האפורים שבקניהם הן מטילות.

שרקרק וכחל: מקייצים בכל השטח ומקננים בקירות הכורכר. צפיפות הפרטים גבוהה מאוד יחסית לשאר חלקי הארץ.

דוגרי הקרקע הנפוצים ביותר במרחב הם חוגלה וכרוון.

עופות מים: בערוצים הלחים ובמאגרי המים שבמרחב שקמה מגוון רחב של עופות מים: ברכיה, תמירון, סיקסק, שלדג לבן-חזה, מרית, שרשיר ועוד.

 

ממשק ושמירת טבע של העופות המקננים לאורך נחל שקמה

שטחי המשארים מהווים מקום חיות מגוון המורכב מרכסי כורכר המכוסים בתה וגריגה נמוכה, קווי מצוק ארוכים ושטחי מחצבות ננטשות. שטחים אלה מהווים ניגוד לשטחים החקלאיים הנרחבים שסביבם, שבהם בית הגידול אחיד ודל.

שטחי המשארים המאפשרים קיום של חברת עופות מגוונת, כולל מיני עופות דורסים הנמצאים בסכנת הכחדה בארץ ובעולם וכן מינים רבים הניזונים במכרסמים ובחרקים, ומהווים מדבירים ביולוגיים עבור הגידולים מזיקים בחקלאות.

בערוצים לחים ובמקווי מים מתקיים עושר מינים וקינון של מספר מינים נדירים יחסית, כגון אנפית גמדית, ומינים שתפוצתם המקומית מקוטעת כמו קנית אפריקאית. זהו גם גבול התפוצה הדרומי של מינים נוספים כמו ברכיה, צטיה ועוד. לכן יש חשיבות גדולה לשימור קטעי הנחל הלחים, כולל הצמחייה שבהם, יחד עם קיומם של מקווי מים מלאכותיים עונתיים, כמו מאגר שקמה ומאגר פורה.

השטחים הערכיים ביותר מבחינת הרכב הציפורים הם רכסי הכורכר והמחצבות הננטשות, שבהם מקננים מינים שהפכו בשנים האחרונות לנדירים דוגמת חמריה, שרקרק מצוי, כחל, תור מצוי, סבכי קוצים וחנקן אדום ראש.

ערכיות גבוהה נמצאה לכל שטח מרחב שקמה בזכות העופות הדורסים הרבים החורפים בו, ובמיוחד הדורסים המוגדרים בסכנת הכחדה: עיט שמש, עיט צפרדעים, עיט ניצי, זרון שדות, בז צוקים ובז אדום.

באזורים נטועים באחידות מגוון הציפורים קטן יחסית. עם זאת, באזורים שבהם עצים מגוונים ובצפיפות נמוכה, מתפתח בית גידול המאפשר עלייה במגוון הציפורים גם בשטח הנטוע וגם בשטחים הסמוכים אליו (הטבעיים או החקלאיים). גם עצים בודדים במרחבי הבתה יוצרים תנאים דומים, ומינים מסוימים מוצאים מחסה על עצים, דוגמת חוויאי או חנקן אדום ראש. חקלאות אינטנסיבית והומוגנית מפחיתה מאד את מספר מיני העופות באזור. לכן חשוב לנקוט משנה זהירות בשינוי בתי הגידול, בעיקר ליד שטחים משמעותיים טבעיים, על מנת לא לעורר תהליך שיפר את האיזון בהרכב המינים ויביא לדחיקתם של מינים חשובים ונדירים.

מערכת אקולוגית מתפקדת היא יותר מסכום המינים שבה. היא יכולה להתקיים רק אם נשמר את השטחים הפתוחים כשטחים טבעיים וננהל נכון את השטחים החקלאיים והנטועים הגובלים בהם. במרחב שקמה העשיר במגוון בתי גידול כלולים שטחים טבעיים, חקלאיים ונטועים שביניהם מתנהלים יחסי גומלין מורכבים ומתקיימת מערכת אקולוגית חשובה ומשמעותית שיש לשמר כשטח פתוח ורצוף.

 

בעלי חיים בחולות

בעלי החיים צריכים להתמודד עם קשיים רבים אותם מציבים בפניהם תנאי הקיום בבית הגידול החולי. לכן רק בעלי חיים המצוידים בהתאמות מבניות, פיזיולוגיות או התנהגותיות יכולים לחיות, להתבסס ולשרוד בבית הגידול.

הבעיה: הפרש טמפרטורות גבוה בין היום ללילה (ביום חם ובלילה קריר).

דרכי התמודדות:

• שערות בכפות הרגליים, היוצרות שכבת בידוד המנתקת את הגוף מהקרקע (גרביל, מריון)
• צמצום המגע של הגוף עם החול החם ע"י רגליים ארוכות או התקדמות בקפיצות, ניתורים ודילוגים או הרמת הגחון (ירבוע, שנונית)
• צבע שחור לקליטת החום בשעות קרות (שחאורית)
• פעילות מתחת לפני הקרקע במחילות (נחושית, מכרסמים)
• פעילות בערב, בלילה ובבוקר מוקדם (כל היונקים)

 

הבעיה: מחסור במים זמינים

דרכי התמודדות:

• גללים יבשים ושתן סמיך (מכרסמים וזוחלים)
• עור אטום, מניעת הזעה (מכרסמים וזוחלים), הלחתה (יונקים)
• ניצול טל לשתייה (שחאורית)
• שימוש במים מטבולים (מים שנוצרו כתופעת לוואי מתהליכים בגוף), ספיגה חוזרת של מים בכליות (מכרסמים)

 

הבעיה: קושי בתנועה ובחפירת מחילות עקב תשתית בלתי יציבה.

דרכי התמודדות:

• הגדלת שטח הפנים של כף הרגל ע"י שערות או זיפים (מכרסמים, שנונית)
• גוף פחוס המותאם לתנועה בחול (זוחלים)
• חפירת מחילות סמוך לשורשי צמחים (מכרסמים, זוחלים, שועלים, ארנבות)

 

הבעיה: כניסת חול לפתחי הגוף בתנועה והתחפרות.

דרכי התמודדות:

• פתחי פנים קטנים ושעירים (מכרסמים)
• עפעפיים שקופים המגנים על העיניים ומאפשרים תנועה בעודם עצומים (זוחלים)

 

דוגמאות:

חיפושיות כגון השחאורית, בעלות רגלים ארוכות, המרחיקות את הגוף מפני השטח החמים. על גב החיפושיות ישנם חריצים כמעין "מרזבים". הן מרימות את רגליהן האחוריות, ומאפשרות לטל המתעבה על גבן לנטוף לכיוון פיהן וכך יכולות לשתות בהיעדר מים זמינים.

זוחלים: החולות מהווים בית גידול עיקרי למיני זוחלים חובבי חול:

נחש חולות: נחש לא ארסי ממשפחת הזעמנים. מהיר תנועה, מתחפר בחול, פעיל בעיקר בלילה. מתקדם תוך כדי זחילה לוליינית, כאשר כל פעם חלק מגופו נמצא באוויר, דבר המצמצם את החיכוך עם החול ואת החום.

נחושית החולות: לטאה ממשפחת החומטיים. בעלת רגליים קטנות ומנוונות, נעה בעיקר על הגחון. פעילה בלילה, וברוב שעות היום מחופרת בתוך הקרקע הקרירה. עורה החלק עוזר לה בהתחפרות.

שנונית החולות: לטאה פעילת יום, בעלת רגליים גדולות ומשוננות (מכאן שמה), דבר המגדיל את שטח הפנים של כף הרגל ועוזר לה לנוע בחולות. בעקבות שלה רואים פס מפותל של זנב וסימני רגליים בצדדים, אך כשהיא רצה היא מרימה את הזנב ולכן רואים רק סימני רגליים. השנונית מסוגלת להרים את גופה ולהרחיקו מפני השטח, וכך גופה מתחמם פחות. לשנונית פתחי עיניים ונחיריים קטנים ומכוסים קשקשים, המגנים עליהם מפני חדירת חול. עפעפיה שקופים למחצה, המאפשרים לה לעצום עיניים כדי להגן עליהן מפני החול בלי לפגוע ביכולת הראייה. לשלושת הזוחלים האלה צבעי הסוואה בהירים וגוף שטוח, לכן אינם בולטים בשטח.

 

עופות:

כרוון: עוף מדברי, דוגר קרקע, הניזון מבעלי חיים קטנים. פעיל לילה. גם לכרוון וגם לביצים שלו צבעי הסוואה. כפות רגליו, בעלות 3 אצבעות, רחבות יחסית, דבר המגדיל את שטח הפנים ומקל על התנועה בחול.

חוגלה: עוף המאכלס שדות, מישורים וחולות, דוגר קרקע ממשפחת התרנגולים, פעיל ביום, ניזון בעיקר מצמחים ומעט מתולעים וחרקים, חי בלהקות. בעבר היה יעד מועדף לצייד לצורך בשר.

דורסי יום כגון: חיוויאי הנחשים, עקב חורף, עיט צפרדעים, נץ מצוי ובז מצוי; ודורסי לילה כגון: תנשמת, ינשוף שדות ועוד.

 

יונקים:

גרביל, ירבוע ומריון חולות: מכרסמים צמחוניים, פעילי לילה, בעלי צבעי הסוואה, כפות רגליים גדולות ביחס לגודל הגוף ושעירות, דבר המגדיל את שטח הפנים ומונע שקיעה בחולות. הם מתקדמים בקפיצות, והירבוע אף קופץ על רגליו האחוריות בלבד (כמו קנגורו). הם חופרים מחילות מתחת לשיחים המייצבים את הקרקע, דבר המקטין את הסיכון של התמוטטות המחילות עקב תנועת החול. הנחיריים והפה קטנים ושעירים, דבר המגן עליהם מפני כניסת חול בעת כניסתם למחילות. המכרסמים אינם מזיעים, והפרשותיהם מוצקות, תכונות המסייעות להם להימנע מאיבוד מים.

הצבי הארצישראלי הוא יונק גדול החי במישורים ובעמקים, ואינו בעל חיים המותאם להליכה בחולות כמו בעלי החיים הפסמופילים (אוהבי החול). אולם הקיטוע בבתי הגידול דחק אוכלוסיות של צבאים לתוך שמורות. הצבאים חיים בעדרים, ניזונים מצמחים ומסמנים את הטריטוריה שלהם באמצעות "תחנות הרחה", שהן ערימות של גללים. הצבאים מתמודדים עם קשיי בית הגידול החולי בכך שהם פעילים בעיקר בשעות הבוקר המוקדמות ובשעות אחר הצהרים עד שקיעת השמש, והם בעלי צבעי הסוואה. הצבאים בחולות עברו התאמה לבית הגידול בכך שכאשר הם פוסעים, פרסותיהם נפתחות על מנת להגדיל את שטח הפנים של הרגל כדי למנוע שקיעה. לכן צבי הפוסע בחולות משאיר עקבה הנראית כשני חצאי לב בעלי רווח ביניהם, בניגוד לעקבה הקלאסית של הצבי באדמה, הנראית כמו לב אחד.

שועל: בעל חיים ממשפחת הכלביים, בגודל של כלב קטן עם זנב ארוך. קבותיו דומות לעקבות כלב. השועל ניזון מבעלי חיים קטנים, והוא פעיל בעיקר בלילה. בשנים האחרונות, בעקבות ריבוי הפסולת המושארת ע"י האדם, ישנה התרבות באוכלוסיית השועלים, ובקיץ טורף קני צבי ים.

 

בעלי חיים בחוף הים

בחוף הים ניתן לצפות בעופות מים שונים, כגון שחפים, חופמאים שונים, אנפות ועוד, שניזונים מדגים ומבעלי חיים ימיים קטנים. חלקם יציבים ומקננים לא רחוק מהחוף, וחלקם חורפים בארץ. מלבד העופות, חוף הים מהווה בית גידול יחיד עבור סרטני החולות (חולון החוף), ואתר התרבות יחיד לצבי הים.

חולון החוף: סרטן קצר בטן באורך 3-4 ס"מ. העיניים ארוכות, נשענות על גבעולים. הם פעילים בעיקר בלילה ובבוקר. צבעם צהוב, יש להם שתי צבתות שונות בגודלן. חולון החוף חופר מחילות מעל קו המים, שם הוא מסתתר מחום, יובש וטורפים. הסרטן אינו נושם אוויר אטמוספרי אלא מסנן את החמצן מהמים בעזרת הזימים, כמו הדגים. מכיוון שכך, הוא חייב להיות כל הזמן קרוב למים, וקרקעית המחילה תמיד מוצפת במעט מים. הוא אוכל כל, החל מאצות, בעלי חיים ימיים כגון אבקועי צבי ים שזה עתה בקעו מהביצים, וכלה בשאריות מזון שנשארו בחוף.

צבי הים: אלה זוחלים שעברו הסתגלות לחיי הים. נקבת צב הים עולה לחוף כדי להטיל ביצים. היא חופרת גומה, מטילה לתוכה את הביצים, מכסה את הגומה, לאחר כחודשיים מגיחים האבקועים ונעים לכיוון הים. בחופי ישראל מטילות נקבות של שני מינים: צב הים הירוק וצב הים החום. במהלך מחזור חייהם אורבות לצבי הים סכנות שונות, טבעיות ומעשה ידי אדם, ולכן צבי הים נמצאים בסכנת הכחדה בעולם כולו. בחוף זיקים ישנה חוות הדגרה של צבי ים.

 

מקורות לקריאה נוספת:

• דוח סיכום צבי הים 2021 >>
• נחל שקמה אגן מרכזי. סקר ניתוח והערכה של משאבי טבע נוף ומורשת האדם מכון דשא
• סקר עופות במשארי השקמה מאת אסף מרוז
• סקר עופות דורסים, גלעד פרידמן 2017

 

להלן עזרים והפעלות לטיול ולהדרכה בנושא בעלי חיים במרחב שקמה:

• התאמת בעלי חיים לחולות בעיות ופתרונות
• חידות בציורים בעלי חיים בחולות
• חידת הגרביל אמת או שקר
• חידת הדרבן אמת או שקר
• חידת חולון החוף אמת או שקר
• אשפה מסכנת את בעלי החיים
• כדי שחיות הבר יהיו פה גם מחר – מערך הדרכה
• על ראש הברוש שבחצר – מערך הדרכה בנושא ציפורים