פותחים עשור בים התיכון

שם כתב: רותי יהל, אייל מילר, אריק רוזנבלום, יונתן בלמקר, אלון רוטשילד, עודד רהב 01.01.2020

תחזית המומחים: מה צפוי בים התיכון בעשור הקרוב?


אנשי מפתח בסביבה הימית
רותי יהל

רותי יהל ruthy yahel
אקולוגית ימית marine acologist

שמירת טבע בים התיכון: מאין באנו, איפה אנחנו עומדים כיום, ובעיקר – לאן ממשיכים מכאן?

העשור האחרון היה מרגש מאוד עבור הים התיכון הישראלי! לאחר שנים רבות, בהן "הוזנח" הים הן על ידי הציבור והן על ידי מוסדות המדינה, ההכרה בערכי הטבע הרבים המצויים בים, בתועלת שהים מעניק לנו ובמשאבים הכלכליים המצויים בו, שינתה את הגישה לים במהלך העשור שחלף.

לאחרונה "זכה" הים התיכון הישראלי למסמך מדיניות ממשלתי מקיף משלו. המסמך מכיר בצורך להכריז ולנהל שמורות טבע גדולות במרחב הימי, לנהל את הדיג באופן בר-קיימא, לאפשר שימושים מרובים בים, ולבקר את כלל הפעילויות המתקיימות בו לטובת הציבור והסביבה.

בעשור האחרון קידמנו רבות את שמירת הטבע הימי: מחקרים הנעזרים בטכנולוגיות חדישות משלימים במהירות את הכרותנו עם המתרחש מתחת לפני "הכחול הגדול", סוקרים בתי גידול מיוחדים שלא היו מוכרים בקרקעית הים, לומדים את המינים בים הפתוח ואת אלו המצויים בקרבת החוף, ובוחנים את השפעותיהן של שמורות טבע ימיות על החי והצומח בשטחן ומחוץ לגבולותיהן. מידע זה משמש אותנו כבסיס לתכנונן וקידומן של שמורות טבע חדשות, שישמרו בעתיד על חלקים מכל בתי הגידול הימיים ועל מגוון המינים המצויים בהם. וכמובן – ההגדלה המשמעותית של יכולות הפיקוח, האכיפה והניטור של רשות הטבע והגנים בים מאפשרת לנהל את השמורות ולפקח על הדיג מחוץ להן, והתוצאות לא מאחרות להגיע! ומה הלאה? העשור הבא עומד להיות סוער ומאתגר לא פחות, עם שימושים ולחצים אנושיים הולכים וגוברים על הים, אבל גם הרבה יותר מודעות ופעילות לשימורו – שמורות חדשות ופיקוח יעיל שיאפשרו לטבע להמשיך ולהתאושש. יהיה מעניין – יש למה לצפות!

 

 

אייל מילר Eyal Miller
Manager of the north marine rangers team

האתגרים שעומדים בפני הפיקוח הימי ברשות הטבע והגנים הוא קידום ואכרזת השמורות הימיות על פי מסמך המדיניות הימי הארצי

  1. שיפור הניטור והפיקוח על שלל הדייג הנוחת בנמלי הדיג – עכו, קישון, יפו, אשקלון
  2. צמצום היקף דיג המכמורתנים
  3. יכולת עבודה הרחק מהחוף עד גבול המים הטריטוריאלים
  4. עדכון פקודת הדיג על פי המינים המבוקשים והשיטות הרלוונטיות לדיג
  5. הכנסת דייגי החכות מהחוף לפקודת הדיג
  6. צמצום המינים הפולשים הקטלניים לדיג – כדוגמת הזהרון ההדור ואולי מינים נוספים
  7. פיקוח תכנוני ומעשי על תכניות הבנייה בים (מרינות, אסדות, שוברי גלים, צנרות, תשתיות תקשורת ועוד..)
  8. הגדלת כח אדם ימי וכלים ימיים על מנת לעמוד במשימות אלו

בנימה אישית, אני חש שאנחנו בתחילתו של שינוי אדיר שעובר על הים התיכון הישראלי ואני שמח מאד להיות חלק משמעותי בשינוי הזה, גם אם זה מלווה הרבה פעמים בחיכוכים לא פשוטים, ברור לי שאנחנו עושים משהו מאד נכון.

לשנה החדשה אני מאחל לכל הפקחים שלא ישתו מי ים ולכל הדייגים, שציוד הדיג שלהם יסריח מדגים אבל בגודל ובמין המתאים. שנהנה משמורות גדולות וים עשיר.

 

 

 אריק רוזנבלום, מנכ"ל אקואושן
Arik Rosenblum, CEO of ecoocean

בחזון שלנו בראייה הציבורית והמדינית הים הוא חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל

על כל המשתמע מכך מבחינת השמירה על הסביבה, הגנה על ערכי טבע ושטחים פתוחים, ופיתוח זהיר ובר קיימא. חינוך ימי מקיים מהווה נדבך משמעותי וקבוע במערכת החינוך במדינה. הדור הצעיר שאנו מחנכים היום יוביל את המדינה בעוד 10 שנים להיות מובילה בתחום השמירה על הסביבה והחדשנות הסביבתית באזור ובכלל.

בנוסף קידום המחקר הימי בישראל ובאזור באמצעות כלי המחקר החדשניים ביותר ובנגישות וזמינות גבוהה לחוקרים, סטודנטים ואנשי חינוך.

בעוד 10 שנים כ-20% משטח המים בטיריטוריאליים של המדינה מוגן בשמורות ימיות מנוהלות היטב על ידי רשות הטבע והגנים בשיתוף פעיל של נציגי הציבור, ובהן טבע שוקק ומערכת אקולוגית ימית בריאה.

משק האנרגיה במדינת ישראל יהיה מבוסס על אנרגיה מתחדשת. עם זאת, המדינה ערוכה ומוכנה לתרחיש של אירוע זיהום מכל מקור, עם תוכנית חירום מפורטת ומתוקצבת הכוללת גם רשת ארצית של מתנדבים בעלי הכשרה מתאימה.

רשויות מקומיות מתנהלות באופן מקיים, תוך שימוש נרחב בכלים כתכנית 'הדגל הכחול' לחופים ומרינות ו'המפתח הירוק' למלונאות, תקני בניה ירוקה, שימוש נרחב באנרגיה מתחדשת ועוד.

כמות הפסולת בחופי ישראל ובים צומצמה מאוד. אחוזי המחזור דומים לאלו המקובלים במדינות המתקדמות בנושא בעולם המערבי. הציבור שינה את מנהגיו והשלכת פסולת במרחב הציבורי ובחופים זניחה.

 

יונתן בלמקר
Jonathan Belmaker School of Zoology and the Steinhardt Museum of Natural History, Tel Aviv University

מה צפוי להיות בעשור הקרוב?

בעזרת חישה מרחוק, זיהוי תמונות אוטומטי ושיטות של מטה-גנומיקה נקבל מידע אמין ורציף על שינויים בשכיחויות ובהרכב מינים

מערכת של שמורות טבע מתפקדות בארץ תשפר מאוד את תפקוד המערכות הימיות ותאפשר ניצול בר קיימא. דייג ישאר תחביב נפוץ, אבל עיקר החלבון הימי יגיע מחקלאות ימית.

האתגר של התמודדות עם מספר גדל והולך של מינים פולשים והתחממות גלובלית תמשיך להעסיק את המדענים וגופי התכנון. ישראל נמצאת בחוד החנית של מאבק זה והצלחות כאן ישפיעו רבות על ההתמודדות בארצות אחרות.

 

אלון רוטשילד, מנהל תחום המגוון הביולוגי ו"החצי הכחול" החברה להגנת הטבע
Alon Rothschild Biodiversity Policy Manager Society for the Protection of Nature in Israel (SPNI)

האתגר יהיה מורכב וקשה יותר, ובלי להעלות הילוך – לא נוכל לו

העשור החולף התאפיין בפריצת דרך בשימור הסביבה הימית בישראל: העדכון ההיסטורי של תקנות הדיג והגדרת 40% מהים כאסור לדיג מכמורת, העברת אחריות האכיפה על הדיג לרט"ג והקמת היחידה הימית, והנעת האישור וההכרזה של שמורות ימיות בגודל משמעותי.

אולם, העשור הקרוב יהיה מאתגר הרבה יותר עבור הטבע הימי שלנו, ואם לא נעלה הילוך ונקדם מהלכים נועזים ומערכתיים – התוצאה בשטח לא תהיה התאוששות של המערכת האקולוגית, וימשך הערעור של החוסן והעמידות שלה בפני שינוי האקלים והפלישות הביולוגיות.

המהלכים המרכזיים אותם יש לקדם בעשור הקרוב הם האצת האישור וההכרזה של שמורות טבע ימיות, תוך הרחבת היקף השמורות עד ל-20% לפחות משטח המים הריבוניים, והכרזה של שמורה גדולה ב"הפרעת פלמחים" שבמים הכלכליים. בעולם כבר מדברים על 30% שמורות ימיות, כך שאנחנו לא עומדים בקצב.

את ענף המכמורת, שהורס ללא תקנה את הים שלנו, יש להשבית, תוך פיצוי כספי. הגיע הזמן להפרד משיטת הדיג הפרימיטיבית הזו.

עוד יש לקדם את האכרזה על טורפי-העל של הים שלנו – הדקרים והטונה, כערכי טבע מוגנים, כדי לאפשר את השבת האיזון למערכת האקולוגית הימית. האתגר הוא לשכנע את הדרג הפוליטי לפעול לטובת הים, ולא לטובת קבוצת אינטרס צרה שצדה ואוכלת את טורפי-העל ששומרים על האיזון בים של כולנו.

ולבסוף, יש להסדיר אחת ולתמיד את פעילות תעשיית הגז והנפט בים. קודם כל, להכפיף את פעילותם למוסדות התכנון ולהטמעת היבטי סביבה, ולא כפי שמשרד האנרגיה כיום מהווה בפועל "שר הים" במים הכלכליים. ובהמשך – לצמצם למינימום את הפקת הגז בים – כדי למזער את פליטות הפחמן המזיקות לאקלים שלנו.

מה שחשוב, הוא להבין שבזמנים קשים, נדרש לנקוט באמצעים קשים. מהלכים חלקיים ופשרות אולי מהוות "סימון וי" עבור חלק מקובעי המדיניות, אך תוצאות בשטח נוכל לראות רק כשנצליח ליישם מהלכים מערכתיים, בקנה מידה גדול, וללא "עיגולי פינות".

 

 

עודד רהב, מומחה לספורט ימי
Oded Rahav

שינוי גישה

כמי ששוחה בים התיכון שלנו כשני עשורים אני בעיקר יכול לומר מה היה ופחות מה יהיה. הנבואה לא ניתנה בידי. אני לא יודע למשל לומר בוודאות מה היתה כמות הדגה כשהתחלתי לשחות לעומת מצבה כעת. אני כן יודע לומר שדברים השתנו, דגים מסויימים נעלמו מהעין ואחרים, חדשים, הופיעו. אני יודע לומר שמדוזות חדשות וגדולות הופיעו ואילו הכחולות של פעם נעלמו. ומעל לכל אני יודע לומר בוודאות שהים שלנו הפך להיות מטונף ורוב הלכלוך מגיע מהחוף בו המתרחצים משאירים פסולת. זה בעיקר מעציב אותי ומאידך לא נותן לי שום פריוויליגיה לנוח או לא לעשות. כששחינו מקפריסין לישראל, 5 מחבריי ואני, חרטנו על דגלנו (בגד ימינו..) כי נדאג לספר את הסיפור של הפלסטיק שחונק אותנו ונעלה את המודעות. עד שיהיה כאן נקי.

חופי ישראל והים שלה הם מהיפים בעולם. ניתן לשחות בו כמעט בכל יום בשנה. זה לא מובן מאליו. בתנאים הללו המתקיימים כאן ישראל יכולה בקלות רבה להפוך להיות אבן שואבת לספורט הימי על כל גווניו. עובדה היא כי מספר השחיינים ששוחים היום בים עלתה במאות אחוזים בעשור האחרון. כמות המשחים והתחרויות עלתה גם כן וכך גם בתחומי השייט, SUP, קיאקים, גלישה, צלילה ועוד. זה מחמם את הלב בעיקר כיוון שזו הדרך לקרב אנשים אל הדבר המופלא הזה והבלתי נתפס שנקרא- ים. אני הייתי שמח כי בעשור הקרוב יחול שינוי בגישה שלנו אל הים. שלא נראה אותו כמובן מאליו, שנכבד את מרחב הטבע המדהים הזה ונבוא אליו בחרדת קודש. בספורטאים נעריך את הזכות שניתנה לנו להיות אורחים של הים, וכמו כל אורח נקפיד לומר תודה ולהשאיר אחרינו את המקום נקי יותר מאשר קיבלנו אותו כשהגענו. זו זכות שהיא חובה.

>>> למאמר באנגלית: Forecasts for the Coming Decade