במת ההר בגן לאומי מצדה

על במת ההר תוכלו לבקר במכלולים ארכאולוגיים מרתקים מתקופת הורדוס, מתקופת המורדים ומהתקופה הביזאנטית.

להזמנת תיאום ביקור – לחצו כאן >>

להלן תיאור חלק מהמכלולים:

הארמון הצפוני

שרידי ארמונו הפרטי המפואר של הורדוס, על שלושת מפלסיו, רצפות פסיפס וציורי קיר משוחזרים.

הארמון הצפוני הוא מבנה נועז, הבנוי בראש ההר, על פי תהום. הארמון בנוי על שלוש מדרגות סלע, בהפרש גובה כולל של כ־30 מטר, ולהקמתו נדרשו קירות תמך חזקים. הארמון בנוי בהשפעת האדריכלות ההלניסטית והרומית. המדרגה העליונה שימשה מעונו הפרטי של הורדוס. באגף המגורים היו ארבעה חדרים ואולם מרכזי. החדרים רוצפו ברצפת פסיפס בדגמים גאומטריים, והקירות עוטרו בציורי קיר. בחדר הדרומי־מערבי השתמרה רצפת פסיפס בדגמי משושים בצבעי שחור־לבן, דגם מקובל ברומא ובסביבתה, וייתכן שיש בהימצאותו כאן כדי להעיד על כור מחצבתם של האומנים שיצרו אותו. מבחוץ נבנתה מרפסת חצי עגולה, שבעבר הייתה מוקפת עמודים. המרפסת משקיפה על מצוק ההעתקים של מדבר יהודה, על ים המלח ועל מערך המצור הרומי. במרכז המדרגה התיכונה היה אולם עגול, מוקף עמודים, שמהם שרדו רק היסודות. אולם זה יועד לאירוח ולמשתאות. גם במרכזה של המדרגה התחתונה היה אולם מוקף סְטָווים. הקירות החיצוניים של האולם עוטרו בדגמים מכוירים (סטוקו), והקירות הפנימיים – בפרסקאות (ציורי קיר שצוירו על טיח לח) בדמות לוחות שיש צבעוניים ובדגמים גאומטריים. לארמון היה גם בית מרחץ קטן, ובו התגלו שרידים של שלושה שלדי אדם, כנראה של המורדים. בבית המרחץ התגלו צמות של אישה, שהשתמרו להפליא.

פרסקו שהועבר מהמדרגה התחתונה בארמון הצפוני במצדה, צילם חנן שפיר

בית הכנסת

שרידי אחד מבתי הכנסת היחידים מימי בית שני שהשתמרו. מבנה ששימש בימי הורדוס אורווה הפך בידי המורדים לבית כנסת. שני בורות שנכרו ברצפת החדר, ובהם נמצאו קטעי גווילים מקראיים, שימשו כנראה גניזה. לקירות הוצמדו ספסלים בנויים. זהו אחד מבתי הכנסת הקדומים המעטים שפעלו בסוף ימי בית המקדש השני. מדרום לבית הכנסת, ב"סוגר המגילות", התגלה אוסף נדיר של ממצאים מימי המרד, ובהם קטעי מגילות ופפירוסים.

חדר הגורלות

במקום זה נחשפו שברי חרס נושאי כתובות, בעיקר שמות של אנשים, ובהם "בניאיר", שמו של מנהיג הסיקריים, הקבוצה הדומיננטית במורדי מצדה. ייתכן שאלה הם הגורלות שהטילו המורדים בלילה שבו בחרו לשים קץ לחייהם. ייתכן גם שהשמות קשורים במערך ניהול החיים של קהילת המורדים.

הכנסייה הביזנטית

הכנסייה הייתה מקום התכנסות של נזירים מתבודדים. האולם המרכזי של הכנסייה רוצף בפסיפס צבעוני והקירות עוטרו בדגמים שעוצבו בעזרת חרסים ובאבנים ששוקעו בטיח. האפסיס שבקצה האולם השתמר במלואו. זגוגיות החלון שבקיר האפסיס התגלו בחצר, וכן נמצאו עשרות מהרעפים שכיסו את הגג. בחדר המערבי של הכנסייה נמצאה רצפת פסיפס, ובה דגמים צמחיים ומדליונים, המתארים פֵּרות וסל של לחם הקודש.

הארמון המערבי

ארמון זה הוא המבנה הגדול במצדה, הוא נבנה במימיו של הורדוס, וגודלו 3,700 מ"ר. בחדר הכניסה נבנו ספסלים, והקירות מעוטרים בדגמים מכוירים (סטוקו). בקומה הראשונה נמצא גם אולם. על שום ארבעה שקעים שברצפתו, שבהם ננעצו אולי רגלי כיסא המלך, משערים שהיה זה "חדר הכס". גרם מדרגות מוביל לקומה שנייה, וממנה אפשר להשקיף על מכלול רחצה, ובו רצפת פסיפס מפוארת.

בית המרחץ

בית המרחץ בנוי בסגנון רומי, וכל חדריו השתמרו היטב. במבוא חצר מוקפת עמודים, שנועדה לתרגילי התעמלות. חדר ההלבשה (אפודיטריום) מעוטר בציורי קיר ובמרצפות אבן מיוחדות. בזמן המרד נבנה במקום מתקן טבילה. בחדר הפושר (טפידריום) השתמרו להפליא ציורי הקיר. פתח בקיר החדר מוביל לברֵכה המדורגת של החדר הקר (פריג'ידריום), ומהחדר הפושר מוביל פתח מזרחי לחדר החם (קלדריום), ובו רצפה הנשענת על עמודונים. אוויר חם זרם בצינורות חרס ששולבו בקירות וחימם את החדר. מגג בית המרחץ נפרשים נופי במת מצדה כולה.

לשכת המפקד

מערכת חדרים מעוטרים בציורי קיר משוחזרים. לשכת המפקד, הסמוכה ל"שער שביל הנחש", בנויה מסדרה של חדרים מעוטרים בפרסקו (ציורי קיר שצוירו על טיח לח). רוב העיטורים הם דגמים גאומטריים וחיקויי שיש. עיטורים אחרים מתארים צמחים.

בור המים הדרומי

בור גדול ממדים לאגירת מים על במת ההר. מדובר בבור מים גדול, שלקרקעיתו יורד גרם מדרגות בן 64 מדרגות. בקיר שליד המדרגות חרותה כתובת שהינה שריד מביקור של תנועת נוער במצדה בשנת 1941.

תולדות המחקר הארכאולוגי במצדה

גן לאומי מצדה זוהה לראשונה בשנת 1838 בידי החוקרים האמריקאים אדוארד רובינסון ואלי סמית. השניים השקיפו על מצדה בטלסקופ מעין גדי וזיהו את המבנה במצוק הצפוני של מצדה כארמונו של הורדוס.

ארבע שנים אחר כך כבר טיפסו לפסגה המיסיונר האמריקאי סמואל וולקוט והצייר הבריטי ויליאם טיפינג. הם הביאו שרטוטים וציורים מדויקים של האתר. בשנת 1848 ביקרו באתר קציני צי אמריקאים וזיהו את בורות המים. בעקבותיהם הגיע למצדה החוקר פליסיאן דה סוסי, שחפר בכנסייה הביזנטית וסקר את מערך המצור הרומי.

צ'ארלס וורן וקלוד קונדר, אנשי הקרן הבריטית לחקירת ארץ ישראל (PEF), סקרו בשנת 1865 את מצדה והכינו שרטוטים ומפות מדויקות של מצדה והמחנות הרומאיים. הם אף איתרו את שביל הנחש.

בשנת 1932 בילה באתר הארכאולוג הגרמני אדולף שולטן במשך חודש. עבודתו שימשה בסיס למחקר שבא אחר כך, אף על פי שהוא זיהה בטעות את הארמון הצפוני כמערכת ביצורים שנבנתה בקצה העליון של שביל הנחש.

הארכאולוג שמריה גוטמן הוביל בשנות הארבעים של המאה העשרים את תנועות הנוער והפך את מצדה לסמל. הוא היה המנוע שהוביל בשנת 1953 לחפירה הישראלית הראשונה במצדה, אשר זיהתה את מערכת אספקת המים, גילתה את התוואי המלא של שביל הנחש וזיהתה את הארמון הצפוני כארמונו של הורדוס. המשלחת גם חפרה את המחנות הרומאיים A ו־C. משלחת של בכירי הארכאולוגים הישראליים שבה למצדה בשנת 1956 לעשרה ימים. עם החוקרים נמנו נחמן אביגד, מיכאל אבי־יונה, יוסף אבירם, יוחנן אהרוני ושמריה גוטמן.

בשנת 1963 החלה לחפור במצדה משלחת החפירות של יגאל ידין. במהלך שתי עונות נחפרה מצדה בשלמותה כמעט. חפירת חלקים במצדה נמשכה גם מאוחר יותר על ידי אהוד נצר וגיא שטיבל.

הזמנת תיאום מועד ביקור