שביל המגילות: סיור בין מערות, מגילות וחורבת קומראן

31/08/2022

לזכרו של פרופ' חנן אשל

שביל המגילות- צילם צבי פיש, מתנדב רשות הטבע והגנים
שביל המגילות בקומראן - צילם צבי פיש, מתנדב רשות הטבע והגנים

בשנת 1947 גילו רועי צאן באקראי קנקנים, שברי קנקנים וקטעים של שבע מגילות במצוק ההעתקים שלפנינו. כך נחשפו מגילות קומראן והיו ל"תגלית החשובה ביותר שנתגלתה בארץ ישראל בתחומי המקרא, ההיסטוריה ותולדות היהדות והנצרות", במילותיו של יגאל ידין. היום יש בידי החוקרים יותר מ-900 מגילות מ-11 מערות – כולן כאן, סמוך לחורבת קומראן. בעקבות הגילוי נעשתה בדיקה שיטתית של המערות במצוק ולמרגלותיו והחלו חפירות באתר קומראן. הממצאים שפכו אור חדש על תולדות החברה והכיתות ביהודה בימי הבית השני, והראו שלכותבי המגילות הייתה זיקה למרכז הקהילתי שלהם בחורבת קומראן.

המגילות הגנוזות בגן לאומי קומראן. צילום: תמי קרן רותם

 

תיאור המסלול בשביל המגילות

המסלול שלפנינו מתחיל בסמוך לחורבת קומראן מתוך חורשת עצים דלילה שניטעה בשנות החמישים של המאה העשרים על ידי חופרי קומראן והמערות, על מנת לסמן לעצמם את מיקומה של מערה מס' 1, שעליה נספר בהמשך. בשולי החורשה ניצב קיר המבוא לשביל ובו מפת איתור ודברי מבוא כלליים. מכאן נצא עם השביל הסלול מערבה אל עבר מצוק ההעתקים עד שנגיע אל הנקודה שבה מסתעף השביל מערבה.

מבט למצוק הנישא מעלינו יגלה את שתי המערות הראשונות שבהן נמצאו מגילות. כאמור, זה קרה ב-1947. שני בדווים טיפסו במצוק בחיפוש אחר עז תועה וראו תחתם מערה, שפתחה התחתון חסום בקיר אבנים. הם זרקו אבן למערה והופתעו לשמוע צליל של  פגיעת אבן בכלי חרס. יומיים לאחר מכן עלה אחד מהם אל המערה מצויד במנורת נפט. הוא מצא בה שמונה קנקנים גליליים. לפי עדותו בקנקן אחד היו שלוש מגילות – שתיים מהן עטופות בבד. לימים התברר ששלוש המגילות הן מגילת ישעיהו השלמה, מגילת הסרכים ומגילת פשר חבקוק. אחר כך הוציאו הבדווים מן המערה עוד ארבע מגילות: את מגילת ישעיהו השנייה, מגילת מלחמת בני אור בבני חושך ('מגילת המלחמה'), מגילת ההודיות והמגילה החיצונית לבראשית.

לאחר שבועות מספר לקחו הבדווים את המגילות לבית לחם כדי לנסות למכור אותן, אך סוחרי העתיקות דחו אותם. הבדווים פנו לחליל איסכנדר שאהין, שכונה קנדו – נוצרי מבני העדה הסורית ורצען בעל בית מלאכה לחפצי עור, והוא קנה מהם את המגילות. איסכנדר שאהין הציע את המגילות למכירה למטרופוליט אתנסיוס שמואל, ראש הכנסייה של בני העדה הסורית שישבו בירושלים ובבית לחם, והכומר קנה ממנו ארבע מגילות תמורת 24 לירות ארץ ישראליות (110 דולר). את שלוש המגילות הנותרות רכש פרופ' אליעזר ליפא סוקניק (אביו של יגאל ידין) בכספי האוניברסיטה העברית. סוקניק נסע לבית לחם בשבת, 29 בנובמבר 1947, וקנה את מגילת המלחמה ואת מגילת ההודיות תמורת 35 לירות ארץ ישראליות. חודש לאחר מכן הוא רכש גם את מגילת ישעיהו השנייה.

שבע המגילות שמצאו הבדווים במערה הראשונה (ומכאן כינויה מערה מס' 1) משקפות את אופי הספרייה שהייתה בקומראן, שנחלקה לשלושה סוגי מגילות: מגילות מקראיות, מגילות כיתתיות ומגילות חיצוניות. להלן פירוט של מגילות מערה מס' 1 לפי סיווגן:

מקבוצת המגילות המקראיות נמצאו במערה שני עותקים של ספר ישעיהו: מגילת ישעיהו השלמה ומגילת ישעיהו השנייה. אורכה של מגילת ישעיהו השלמה 7.34 מטרים והיא מכילה את כל ספר ישעיהו, מפרק א עד פרק סו. מגילת ישעיהו השנייה השתמרה פחות. שתי המגילות שונות זו מזו בנוסחן. הנוסח של מגילת ישעיהו השלמה מכונה נוסח עממי בגלל הבדלים קטנים אך רבים בינו לבין נוסח המסורה, בעיקר בכתיב ובדקדוק; ואילו נוסח מגילת ישעיהו השנייה מדויק, וניכר שהסופר הקפיד להיצמד לנוסח המסורה.

מקבוצת המגילות הכיתתיות נמצאו פשר חבקוק, מגילת הסרכים (סרך היחד), מגילת המלחמה ומגילת ההודיות. פשר חבקוק מציג שיטת פירוש מיוחדת לבני כת קומראן, שבמגילות כינתה את עצמה 'היחד'. בפשרים הסבירו מחברי המגילות את פסוקי המקרא על סמך אירועים בני זמנם. אנשי הכת סברו שהם חיים באחרית הימים, ועל מנת לבסס תפיסה זו הם ניסו להוכיח בפשרים שרוב דברי הנביאים התגשמו בדור האחרון, חוץ מיום ה' הממשמש ובא.

מחברי הפשרים נמנעו מלציין את שמותיהם המפורשים של מתנגדיהם – שהיו דמויות היסטוריות בני זמנם – אם מפאת חשש מפגיעתם של מושלי יהודה שהושמצו בפשרים, אם מתוך כוונה להסתיר את תוכן הרמזים ממי שאינו מוסמך להבינם. מנהיג היחד כונה בפשרים מורה הצדק. מתנגדו, שאף הוא היה מנהיג דתי, כונה איש הכזב, ואילו המנהיג הפוליטי שניסה להרוג את מורה הצדק כונה הכוהן הרשע. מגילת פשר חבקוק היא הפשר השלם ביותר שנמצא בקומראן, ומכאן חשיבותה לחקר ההיסטוריה של הכת.

חלקה הראשון והעיקרי של מגילת הסרכים הוא סרך היחד, שבו מפורטים החוקים שקיבלו על עצמם תלמידיו של מורה הצדק כשהצטרפו ל'עדת היחד' ונשבעו שבועת נאמנות. למעשה זהו ספר התקנות של הכת. מתוארים בו הכללים המורכבים לקבלת חברים לקבוצה, עונשי הרחקה שיש להטיל על כל המפר את חוקי הקבוצה, התפקידים של חברי הכת ופרטים הנוגעים לחיי היומיום שלה. יש דמיון רב בין חוקי סרך היחד לתיאורי אורח חייהם של האיסיים בכתבי פילון האלכסנדרוני ויוסף בן מתתיהו, ומכיוון שפליניוס הזקן ציין שהאיסיים חיו ממערב לים המלח, מקובל על רוב החוקרים שיש לראות בכת קומראן קבוצה מחוגי האיסיים.

מגילת המלחמה, המכונה גם מלחמת בני אור בבני חושך, מתארת את המלחמה שאחריה יבוא יום ה'. לפי המגילה המלחמה תימשך 49 שנים במחזורים של שבע שנים. שנות השמיטה יהיו שנים של אי-לוחמה ולקראת סיומה של המלחמה יצטרפו המלאכים אל בני האור ויסייעו בידם לגבור על בני החושך. לעומת מגילת המלחמה, מגילת ההודיות מורכבת ממזמורים, ויש בה ארבעים מזמורים שלא היו מוכרים קודם לגילויה. המזמורים פותחים במילים "אודך אדוני" או "אודך אלי". חלקם בעלי אופי אישי והם נקראים מזמורי המורֶה, אולי כי מחברם הוא מורה הצדק, ואחרים הם מזמורים בעלי אופי ציבורי ומכונים מזמורי העדה. מבחינת יכולת הביטוי הפואטית והלשונית אין ספק שמגילת ההודיות היא היפה בחיבורים שנמצאו בקומראן.

מקבוצת המגילות החיצוניות נמצאה המגילה החיצונית לבראשית, שהיא חלק מכלל היצירה הספרותית של היהודים בימי הבית השני. המגילה כתובה בארמית והדעה המקובלת היא שבדומה לחיבורים הארמיים האחרים מקומראן, גם היא לא נכתבה על ידי סופר מכת היחד. המגילה מרחיבה ומעבה את דמויותיהן המקראיות של חנוך, נח ואברהם ואת קורותיהם, והיא עושה את זה במעין מדרש סיפורי שרובו מסופר בגוף ראשון.

רק בשנת 1949, בתום מלחמת השחרור, התחדש המחקר הארכיאולוגי בקומראן והחלו חפירות ארכיאולוגיות מסודרות באזור. מערה מס' 1 אותרה ונחפרה שוב, ונמצאו בה  קטעים משבעים מגילות.

 

מן הנקודה שבה אנו עומדים קשה לראות את פתחה של מערה מס' 1 מכיוון שהוא אינו פונה מזרחה לעבר ים המלח. לעומת זאת אם נביט על המצוק שמעל לסככה הנמצאת מולנו, נזהה פתח אנכי צר ולמרגלותיו סימני שפכי עפר שהוצאו מן המערה. זוהי מערה מס' 2.

 

בתחילת 1952 מצאו בדווים את מערה מס' 2. במערה התגלו קטעים מ-33 מגילות שונות זו מזו, וראוי לציין קטע קטן ששרד מספר בן סירא. ישוע בן סירא היה סופר ירושלמי. בערך בשנת 180 לפסה"נ הוא כתב חיבור חוכמתי של חמישים פרקים, הדומה לספר משלי.

 

מצומת השבילים ניגש מערבה אל הסככה שבבסיס המצוק. סמוך לה מצפון ניתן לראות המחשה של קידוח המים שנחצב כאן בשנות השלושים, ולידה לוח הנצחה לארבעת קודחי המים.

                                                                                                                                                       באביב 1938 החלו לקדוח כאן בסלע כדי לאתר מקורות מים להתיישבות של יהודים באזור בעתיד, וליד הקידוח הוקם מחנה עובדים. ביום כ"ב בתמוז תרצ"ח, 21.7.1938, תקפו בדווים את המחנה והרגו ארבעה מיושביו – חברי "ההגנה" אברהם זליקוביץ', חיים יוסילביץ', אברהם עבדי צדק ושלמה שוילי ז"ל. אחד הניצולים, משה עדקי, חזר למקום לאחר מלחמת ששת הימים כדי להנציח את חבריו. לוח הזיכרון שליד הסככה הוא גלגול בן זמננו של הסלע שהציב עדקי לזכרם.

מכאן נשוב על עקבותינו אל השביל הראשי ונצעד בו צפונה, מהלך כקילומטר בתוואי הסלול. בדרך נחלוף על פני סככת צל נוספת ולאחר מכן על פני ערוץ החוצה את המישור ממערב למזרח. בסמוך לערוץ ולמרגלות המצוק ישנן שתי גדרות צאן, ששימשו ככל הנראה את אנשי קומראן ביושבם כאן. נגיע אל הסככה הצפונית ביותר בשביל והסמוכה לכביש הגישה לקיבוץ קליה. מכאן כשנביט לכיוון מצוק ההעתקים ההולך ומתקרב מזרחה, נבחין בפתחיהן של מספר מערות בולטות.

במצוק בולטים יותר מכול שני פתחים גדולים מאוד של מערה טבעית. זוהי מערה מס' 3, שגם היא התגלתה ב-1952. למרגלות הפתחים נראית כמות עצומה של שפכי עפר שהוצאו מן המערות בעבר. חללי המערה נחפרו על ידי פסח בר אדון. הוא כינה אותה מערת התאומות וקיווה למצוא בה אוצר מן האוצרות שהוזכרו במגילת הנחושת, שעליה נרחיב בהמשך.

מימין למערת התאומות נוכל להבחין בפתחיהן של שלוש מערות. האמצעית, בעלת הפתח בעל צורת הטרפז ההפוך, היא מערה מס' 11, והיא נחשבת לאחת המערות החשובות בממצאיה בין מערות קומראן.

בתחילת 1956 גילו בדווים את מערה מס' 11. במערה זו נמצאו כ-30 כתבי יד במצב השתמרות טוב יחסית, חלקם ארוכים למדיי, ובהם מגילת ויקרא, מגילת המזמורים, תרגום ארמי לספר איוב ומגילת המקדש. מגילת ויקרא היא אחת החשובות בהן מפני שהיא כתובה בכתב עברי קדום. ממגילה זו נותרו 12 טורים מקוטעים, ובכל זאת תרומתה לחקר נוסח המקרא גדולה במיוחד, שכן היא מייצגת נוסח עצמאי שאינו זהה לשום נוסח מנוסחי המקרא הידועים לנו, כגון נוסח המסורה ואחרים. יש להניח שבימי הבית השני היו בקרב יהודי ארץ ישראל יותר משלושה נוסחים של התורה.

מגילת המזמורים השתמרה היטב. למגילה הועתקו 36 מזמורים מספר תהילים, אך בסדר שונה מסדר הופעתם בנוסח המסורה, וגם סדר הפרקים במגילה שונה מהסדר המוכר היום. לצד מזמורי תהילים יש במגילה שמונה מזמורים שאינם כלולים בנוסח המקרא, ולפיכך הם עוררו עניין רב. ארבעה מהם היו מוכרים בתרגום יווני או בתרגום סורי, והינה נמצא נוסחם העברי המקורי. מזמור יפה במיוחד הוא 'תהילה לציון', שבו הפסוקים מסודרים בסדר האל"ף-בי"ת. מזמור אחר במגילת המזמורים מונה את יצירותיו של דוד המלך, ומציין כי דוד חיבר 364 שירים – אחד לכל יום בשנה – לשורר לפני המזבח. הסופר שכתב את מגילת המזמורים הקפיד לכתוב את שם האל בכתב העברי הקדום, והמגילה נכתבה על עור של עגל. זוהי תופעה נדירה מאוד במגילות קומראן. רוב המגילות נכתבו על עורות של כבשים, עיזים ויעלים.

גם התרגום הארמי לספר איוב הוא מגילה ארוכה. ממגילה זו נותרו 38 טורים ובהם קטעים מתרגום פרקים יז–מב בספר איוב. בספרות חז"ל מובא סיפור ולפיו בימי הבית השני היה תרגום ארמי לספר איוב, אך הוא לא היה מוכר לחוקרים עד שנתגלה כאן במערה מס' 11. אולם המגילה הארוכה ביותר בקומראן שהתגלתה במערה זו היא מגילת המקדש. אורכה 8.30 מטרים והיא נבדלת מן המגילות הכיתתיות האחרות שנמצאו בקומראן. אומנם גם בהן מובעת ציפייה שאנשי היחד הם שינהלו את סדרי המקדש, אך לא פורטו בהן הלכותיו, ואילו מגילת המקדש עוסקת בעבודת המקדש לפרטיה. ובעוד שבמגילות הכיתתיות המלכים החשמונאים מתוארים באור שלילי, מגילת המקדש מתארת חוקים הקשורים למלך באופן נטול ביקורת על מוסד המלוכה. מסיבה זו היו חוקרים שפקפקו באפשרות שמחברה של מגילת המקדש היה סופר מכת קומראן.

בשלב זה נלך מן הסככה אל הכביש הסמוך לנו ממזרח. לפני סיום נסטה מעט צפונה על מנת להשקיף על מערה מס' 3. לשם כך נמשיך צפונה מנקודה זו בכביש. הכביש הופך לשביל עפר כבוש היטב. נעקוב אחרי עמודי החשמל הניצבים משמאל לשביל עד העמוד השני. מעליו נמצאת המערה.

מערה מס' 3 (מערת התאומות) היא הצפונית ביותר שבה נמצאו קטעי מגילות. הקטעים הם מ-14 מגילות, והידועה בהן היא מגילת הנחושת. מגילת הנחושת נמצאה שלמה ומחולקת לשני גלילים, ונכתבה על שלושה ריקועי נחושת. המגילה התגלתה ב-1952, אבל עברו ארבע שנים עד שחוקרים הצליחו לפותחה באנגליה בעזרת מסור דק ששימש לניתוחי ראש. במגילה נחקק תיאור של אוצרות – 63 במספר – ונאמר בה שהם הוטמנו באזור ירושלים וצפון מדבר יהודה. לפי פירוט תכולתם כמות הכסף והזהב בהם עוצרת נשימה אף במונחים של ימינו: 4,630 כיכרות כסף וזהב (שמשקלם יותר מ-115,750 ק"ג), 65 מטילי זהב, 619 כלים עשויים כסף וזהב, 608 כלי חרס ובהם מטבעות, ועוד. בטור השישי של המגילה יש תיאור של אוצר שהוטמן "במערת העמוד של שני הפתחים… בפתח הצפוני", וכן הוטמנו בה עוד עותק שלה, 22 כיכרות כסף וקלל – כלי אבן דמוי גביע גדול שבו נשמר במקדש אפר הפרה האדומה. חופר המערה פסח בר אדון סבר שאיתר כאן את מערת העמוד והחל לחפור, אך אף על פי  שהוצאו משתי המערות כמויות עצומות של עפר גם אחרי מותו, לא התגלה בהן המטמון שנזכר במגילה.

החיפושים לא נעצרו במערה. ממגילת הנחושת עולה שבימי הבית הראשון והשני חורבת קומראן נקראה סככה והוטמנו לידה כמה אוצרות. לא זו אף זו – במגילה מצוינים הדרך שהוליכה מיריחו לסככה והסכר שנבנה בנחל הסמוך לקומראן. על רקע תיאורים אלו התירה ממשלת ירדן לחוקר המגילות הבריטי ג'ון אלגרו לנסות למצוא את אוצרותיה מייד לאחר שהיא נפתחה. אלגרו ומשלחתו חפרו בכמה אתרים שנזכרים במגילה, אך לא מצאו דבר. עד היום יש ויכוח בין החוקרים בשאלה אם המגילה מתעדת אוצרות אמיתיים או אגדיים, וזאב ספראי וחנן אשל הציעו שמדובר באגדה על מקום הטמנתם של אוצרות המשכן. כך או כך החידה הציתה את דמיונם של הרפתקנים למיניהם. חלקם חפרו בקומראן ואף באתרים אחרים במדבר יהודה בניסיון למצוא את אוצרות המגילה, אך העלו חרס בידם.

 

פרופ' חנן אשל ז"ל נמנה עם גדולי חוקרי קומראן ומגילות קומראן. בשנת 2008, בעודו עסוק בכתיבת מדריך כרטא למסייר בקומראן, הוא כתב גם טיוטת מדריך למסייר במערות קומראן. בעיני רוחו הוא ראה את המטיילים הולכים ממערה למערה ובכל אחת לומדים על המגילות שנתגלו בה, אלא שמקומן בתחומי שמורת הטבע והיעדר שביל מסומן מנעו באותם ימים כל גישה למערות שהניבו ממצאים כה חשובים, ואף להתקרב אליהן לא ניתן. חנן סבר כי יש להתוות שביל ממערה מס' 3, הצפונית ביותר, עד חורבת קומראן דרך מערות מס' 11, 1 ו-2.

חנן לא זכה לראות את שביל המגילות. השביל תוכנן וסומן רק לאחר מותו ולזכרו, ביוזמת משפחתו, תלמידיו ומוקירי זכרו, ובשיתוף רשות הטבע והגנים ובביצועה, אך חזונו  התממש. לא פחות מחוויית הביקור במערות היה חשוב לחנן הקשר הרגלי בין המערות לאתר בקומראן, שכן קשר זה ממחיש את הזיקה המהותית של המגילות וכותביהן לחורבת קומראן.

קטעי תיאור המסלול כאן לקוחים מהתיאור המקורי של חנן. תהא דפדפת זו – על המסלול שעליו חלם – עוד נדבך בהנצחתו.