פסיפס המונה ליזה של ציפורי

מכירים את הדמויות האלה שאתם מסתכלים עליהן והן לא עוזבות אתכם?

אז המונה ליזה.

לא, לא זו ממוזיאון הלובר שבפאריז, זו שבגליל.

ליתר דיוק- בגן הלאומי ציפורי.

אתם מטיילים לכם בגן הלאומי, נהנים מהאוויר, מהנוף, מהעתיקות פתאום על רצפת "בית דיוניסוס" מסתכלת בכם גברת יפייפיה ואי אפשר לברוח מהמבט שלה.

מי זו. מה היא עושה שם. ולמה היא מסתכלת עליכם.

בחפירות שנערכו בציפורי העתיקה בשנות ה-80 נחשף בראש הגבעה מבנה של וילה רומאית שבנייתה מתוארכת לתחילת המאה השלישית לספירה. במרכז הוילה, בחדר הטרקלין, התגלתה רצפת פסיפס גדולה ובה סצינות המתארות את פולחנו וחייו של אל היין דיוניסוס, ולצידן דמות אישה מרשימה.

"המונה ליזה של הגליל", כך קראו לה.

למתבונן נוצר גם הרושם שהיא מתבוננת בו, מכל זווית שבה יביט וזאת בשל הקומפוזיציה המיוחדת שבה פני האישה פונים שמאלה אך מבטה מופנה ימינה, בדיוק כמו המונה ליזה של דה וינצ'י ומכאן הכינוי המיוחד.

צפיפות הקוביות הקטנות המעידות על פסיפס איכותי בעל מניפת צבעים של 23 גוונים (ומליון וחצי אבנים!) המאפשר משחק אור וצל וירידה לפרטים קטנטנים ונותן תמונה ברמת גימור גבוהה במיוחד.

הפסיפס בכללותו עוסק בחיי משתה והוללות ושפע.

מצידה השמאלי של "מונה ליזה" ניתן להבחין בדמות קופידון יורה חץ אהבה. האם היתה זו אשתו של בעל הבית או הפנטזיה שלו? קשה לדעת. ככל הנראה, דמות נשית נוספת השלימה את הקומפוזיציה הסימטרית מצד מקביל.

מה שבטוח, איכות הפסיפס ויפיו מעידים על רמתו הכלכלית של בעל הבית.

ציפורי העתיקה הייתה כבר מיושבת מתקופת הברזל ועד התקופה הצלבנית כאשר ישוב יהודי התקיים בה כבר בתקופה החשמונאית ואף הסנהדרין- בית הדין היהודי העליון בימי קדם, קבע בה את משכנו.

כשמתבוננים בפסיפסים, אפשר ממש לדמיין את החיים השוקקים בעיר המיוחדת הזאת ובתוכה גברת אחת, מסתורית ויפה במיוחד.