גן לאומי בית גוברין-מערות מרשה הוכרז כאתר מורשת עולמי

ייחודו של המקום

הגן הלאומי בית גוברין – מערות מרשה

מיוחד במערות שבו, שכולן נחפרו בידי אדם. מאז המאה התשיעית לפסה"נ ידע האדם לנצל את המסלע הקירטוני המאפיין את שפלת יהודה ולחפור בו חללים תת-קרקעיים לשימושו.
הקירטון הוא סלע רך ונוח לחציבה מצד אחד, ועמיד בפגעי הזמן מצד שני. במשך כ-2,000 שנה, עד התקופה המוסלמית הקדומה (מאה 10), נחפרו באזור מערות רבות. בתחום הגן הלאומי התגלו כ-500 מערות, המייצגות נאמנה את אלפי המערות הפזורות ברחבי שפלת יהודה.

בין השאר, שימשו המערות בורות מים, מחצבות אבן, בתי בד, מערכות קבורה ומחסנים. יש מערות ששימשו לגידול יונים (מערות קולומבריה) ואורוות סוסים, ואחרות היו אתרי פולחן.
הסלע הרך נוצל גם לחפירת מערכות מסתור מסועפות, ובהן חללים ומנהרות המקשרות ביניהם. במערכות אלו השתמשו המורדים היהודים ברומים בימי בר כוכבא. המערות היו מעין עיר תחתית, אך רוב הזמן העדיפו התושבים להתגורר מעל פני הקרקע.
נמצא בלבה של שפלת יהודה ומשתרע על פני כ-5,000 דונמים. בתחומי הגן הלאומי נמצאים שרידי העיר מרשה, המייצגת תרבות יהודאית מימי המקרא ותרבות אדומית מהתקופה ההלניסטית. בחלק אחר של הגן נמצאים שרידי העיר הרומית החשובה אלותרופוליס, מהערים החשובות של הפרובינציה "פרימה פלשתינה".

בתחומי העיר הרומית, שנחפרה אך מעט, נחשפו מונומנטים מרשימים, כגון

• אמפיתאטרון
• בית מרחץ
• וחלק מחומות העיר
• בגן הלאומי נמצאים גם שרידי המבצר הצלבני החצוב ג'יבלין