ההצפה המחודשת בשמורת טבע החולה

האגם וביצת החולה היוו מערכת אקולוגית ייחודית בכל המזרח התיכון, מפגש נדיר בין צמחים ובעלי חיים ממוצא אפריקאי שזה היה גבול תפוצתם הצפוני לבין צמחים ובעלי חיים ממוצא אירופי שזה היה גבול תפוצתם הדרומי. באגם, בביצות ובמעיינות היו כ-16 מיני דגים בניהם אנדמיים לאזור, בעלי חיים ודו-חיים ובניהם עגולשון שחור גחון. האגם שימש גם תחנה חשובה לנדידת עופות.

במהלך העבודות לשיקום שמורת החולה התחדדה התובנה ששמורת החולה אינה עומדת בפני עצמה והראיה הכוללת של עמק החולה על פני שטחים נרחבים היא זו שיכולה להשיב את המערכת האקולוגית הייחודית לתפקוד בריא. השבת מקורות המים הטבעיים לשיקום המערכות האקולוגיות, והסתמכות ככל האפשר על זרימת מים ללא שאיבה, היוו את הבסיס לשיקום.

במהלך השנים גדלה מאוד אספקת המים לשמורת החולה. ההקצאה גדלה מ-9 מלמ"ק בשנת 2001 ל-12 מלמ"ק בשנת 2012 ואילך. איכות המים השתפרה ובמקום מי בריכות דיג השמורה מקבלת מי ירדן צלולים. בתהליכי השיקום נוספים בתי גידול לחים לשמורה, ובשנת 2015 הוצף שטח נוסף בשמורה בשטח של כ-400 דונם.

אולם זו רק ההתחלה. התכניות הן להגדיל את הקצאת המים ל-18 מלמ"ק לשנה. להגדיל את השפיעה הטבעית ממעיינות העינן והפיכת נחל עינן לנחל איתן. חיבור מעיינות הדופן בצד המזרחי של עמק החולה למערכת המים בעמק, וגולת הכותרת תהיה הצפת שטח "משולש התעלות" ממזרח לשמורה וחיבורו לשמורה הקיימת. הצפת "משולש התעלות" תשפר את שמירת הטבע בעמק כולו, תקטין בעיות ניקוז שהעמק ותושביו סובלים מהן ותגדיל את התיירות בעמק.

השינוי הזה מטיפול פרטני כתגובה לבעיות שעולות מהשטח, להסתכלות כוללת על השמורה וגם להסתכלות כוללת על השמורה בהקשר האזורי הרחב מאפיין את השינוי שחל ברט"ג לטיפול בחולה בפרט ובבתי גידול לחים בכלל, ושמורה החולה משמשת כמודל לחיקוי לאתרים אחרים.