החתירה כהרפתקה שלא נגמרת

מאת: יאיר זר אביב, בעליו של "קפטן ג'ק" ומדריך ראשי במועדון החתירה בחוף דור 24.11.2021

אני מניח שלרוב הקוראים המילה חתירה נשמעת כמו עוד סוג של ספורט ימי. יש בזה מן האמת, אבל מבחינתי חתירה היא קודם כול הרפתקה.

חתירה - צילםיאיר זר אביב חתירה - צילם יאיר זר אביב

מאז שאני זוכר את עצמי נמשכתי לים, אולי בזכות ספרים כמו אי המטמון, רובינזון קרוזו, מובי דיק ואחרים. בגיל 12 רכשתי את ה"ספינה" הראשונה שלי – סירת מפרש מתנפחת מסוג אטלנטיס שהוצגה  לראווה בחנות לציוד ימי סמוך לפסז' הוד בתל אביב, לא רחוק מבית סבתי. אני זוכר שפשוט נדבקתי לחלון הראווה. דמיינתי הפלגות למרחקים, גילוי יבשות, מלחמה בשודדי ים, ורקימת קשרים חברתיים עם יצורי ים.

כעבור שנה של עבודות מזדמנות מסוגים שונים ומשונים רכשתי את ספינת חלומותיי ומשם הדרך להרפתקאות ים של קיץ וחורף הייתה קצרה. מדי שבוע שמתי פעמיי לים. עם חבילה כפולה ממני בגודלה נסעתי בקו 29 מרעננה לסידני עלי ואחרי עבודת ניפוח ארוכה יצאתי אל לב ים, לבד או עם חבר מהכיתה. להורים כמובן לא היה שום מושג היכן אנחנו (לא רוצה לחשוב כיצד הייתי אני מגיב אילו בנותיי היו נוהגות כך).

חתירה – צילם יאיר זר אביב

הסירה הזאת שרדה כ-11 שנים. שירת הברבור שלה הייתה בירח הדבש שלי, כשרעייתי הטרייה ואנוכי מצאנו את עצמנו בלב הכנרת על "ספינה" מפונצ'רת, ורק הרוח המערבית שנשבה באותו בוקר החזירה אותנו (בקושי) לחוף מבטחים.

יצר הרפתקאות הוא שהחזיר אותי עשרים שנה מאוחר יותר אל הים ואל עולם החתירה, רק שהפעם מצאתי דרך מהנה, מרגשת, מהירה יותר ובריאה בהרבה ליהנות ממנו והיא קיאק הסרפסקי. הסרפסקי הוא הקיאק הימי המהיר ביותר. הוא צר וארוך ומצויד במערכת הגה רגישה המופעלת באצבעות הרגליים. שמו מרמז על ייעודו, שכן לקיאק זה ישנן יכולות גלישה על גלי הגיבוע, המאפשרות בתנאים המתאימים לחתור ולגלוש במהירות 20 קמ"ש, 30 קמ"ש ולפעמים אף יותר, כמעט כמו סירת מנוע. חותר מיומן יודע לנצל את גלי הים ואת האדוות בכל כיוון שיחתור, כך שלמעשה אנרגיית הים מייצרת אחוזים ניכרים ממהירותו. היכולת לעשות סקי ולכל כיוון נגזרת ממיומנות החותר ומניסיונו המצטבר.

רובנו חושבים שספורט החתירה הוא בעיקר עבודת ידיים, וכאן אולי אפתיע חלק ניכר מהקוראים: עד כמה שזה יישמע לכם מוזר, אנו חותרים בעיקר ברגליים, והסיבה היא שהרגליים הן האיבר החזק בגוף. חתירה נכונה מתחילה ברגליים ומהן אנו מעבירים את הכוח אל שרירי הליבה. כששרירי הליבה פועלים כמקשה אחת ובתנועה סיבובית ניתן להעביר כוח אדיר אל להב המשוט. תפקידן של הידיים הוא לאחוז בקלילות במשוט ולסייע בנעיצת הלהב במים ובשליפתו חזרה ברגע הנכון. למעשה בכל שלבי החתירה הפעלת הכוח בידיים היא מזערית, בין בחתירה איטית בין בחתירה מהירה. הפעלת כוח רב מדיי  בידיים תביא לתוצאה הפוכה: הקיאק יאט, יציבותו תיפגע והחותר יתעייף במהירות.

אחד הדברים היפים בספורט החתירה הוא שאין לספורט הזה גיל. את הגיל אנחנו נוהגים להשאיר על החוף. יעילותו ומהירותו של החותר תלויה בעיקר בטכניקה ובדיוק, וכששני גורמים אלו מתקיימים חותר מבוגר יכול להיות מהיר מחותר צעיר, שכן טכניקת חתירה נכונה מאפילה על חוזק וכושר גופני.

חתירה – צילם יאיר זר אביב

מבחינה ארגונומית קיאק הסרפסקי מושלם ומאפשר הפעלה נכונה ומאוזנת של הגוף, לכן בחתירה נכונה מרוויחים כמה דברים: חיזוק שרירי הרגליים, חיזוק שרירי הליבה (התרופה הטובה ביותר לכאבי גב תחתון), עבודת לב-ריאות, שרפת כאלף קלוריות בשעת חתירה ומרגוע ומנוחה לנפש. חתירה היא פעילות מדיטטיבית. החיבור בין פעילות גופנית לניחוחות הים, לכחול הבלתי נגמר ולמרחבים ולטבע משרה עלינו תחושות של אושר כל פעם מחדש.

בתנועת החתירה קדימה יש ארבעה שלבים. הראשון נקרא CATCH. מדובר בנעיצת להב המשוט במים, אבל אני רואה בפעולה זו מעין הפעלה של מטה קסמים. ברגע ביצוע ה-CATCH החותרים הופכים  לילדים, הים הופך ללונה פארק ענקי וההרפתקה מתחילה! גולשים מגל לגל ומחפשים את הגל הבא בחתירת Downwind , ומרחוק שומעים את שאגות הכיף של החותרים. הם טסים אל תוך עולם ומלואו – לגונות קסומות ומפרצים יפהפיים, אוניות טבועות, קווי חוף עם נוף משתנה, צבי ים ענקיים שמנידים ראשיהם לשלום, דגים קופצים, דורדואים, טוניות, דגים מעופפים, זינוקים לגובה של טונות כחולות, שחפים שטסים מעל הראש, פליקנים וקורמורנים. כן, כל זה כאן בישראל. הדובדבן על הקצפת הוא מפגשים עם להקות דולפינים, שבשנים האחרונות נעשים שכיחים יותר ויותר. לפני כשנתיים נתקלנו בלהקה של כשנים-עשר דולפינים מול חופי ג'יסר א אזרקה. הם החלו להשתעשע איתנו ובתום המשחקים ליוו אותנו חזרה עד לחוף דור ממש מתחת לחרטומי הסרפסקי.

לפני כארבע שנים, בגיל 53, הביאה אותי המשיכה להרפתקאות ים לקחת חלק באליפות העולם בהוואי. הגעתי לשם לא מתוך יצר התחרות אלא מתוך יצר ההרפתקנות הילדותי שהזכרתי. החוויה של חתירה בלב ים 52 ק"מ מהאי מולוקיי אל חופי הונלולו, נראתה לי קסומה ומרתקת ובנוסף רצה הגורל  וזכיתי עם החבר הישראלי שהצטרף אליי במקום הראשון בקטגוריית הזוגיים. (בתחרות זו אין קטגוריה של גיל וזו שוב דוגמא לכך שחותרים מבוגרים מסוגלים לנצח צעירים מהם בעשרות שנים).

הרפתקאות הים שלי אינן מסתיימות, הן נמשכות כמעט יום יום. לשמחתי, כמוני כך גם אצל רוב חברי החותרים, זוהי חוויה שאיננה נמאסת, חוויה ששומרת אותנו חזקים יותר, בריאים יותר, מאושרים יותר, אבל מי מכם ששוקל עכשיו להצטרף להרפתקה הזו, גם חשוב שיידע : חווית החתירה – ממכרת!!!

תגיות

קטגוריות