הסיפור שאינו נגמר

בימי בית שני, היתה יודפת, השוכנת בגליל התחתון, עיר יהודית חשובה שאף הוזכרה בהרחבה בספר "תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים" של יוסף בן מתתיהו. בשנת 67 לספירה צר הצבא הרומי על יודפת במשך 47 ימים, עד לסוף המר. גם כיום, סיפור המרד ותוצאותיו ניכרים היטב בשרידים העתיקים שבאתר.

בתחילת 2016 הוכרז האתר הארכיאולוגי תל יודפת השוכן בגליל התחתון כגן לאומי יודפת העתיקה. בשנים האחרונות נעשתה באתר הארכיאולוגי עבודת שימור רבה המציגה וממחישה את הסיפור ההיסטורי, בסיועם של המועצה האזורית משגב, האגף לתוכנית מורשת במשרד ראש הממשלה, רשות העתיקות, רשות הטבע והגנים ומכון כנרת לארכיאולוגיה גלילית במכללת כנרת. חלק מהאתר הונגש לאנשים עם מוגבלות בתנועה, ובמקום הוצבו אמצעי המחשה ושילוט מקוריים, ביניהם איל ברזל ומגנים ורומחים המדמים לגיון רומי המטפס אל חומות העיר. כמו כן, נסללו מגרשי חניה למרגלות הגבעה הנישאה.

צילום: יעקב שקולניק

טיול ביודפת העתיקה

התל היפה מציע מסלול מעגלי מרוכז עם תצפיות נוף נהדרות.

איך מגיעים: נוסעים בכביש 784, ופונים ממנו מזרחה לכביש 7955. לאחר כשני קילומטרים פונים ימינה לכביש הכניסה ליישוב יודפת, וממנו מסתעף שמאלה לאחר כ-300 מטר כביש נופי המגיע עד למגרשי החניה למרגלות יודפת העתיקה. המסלול הרגלי מתאים למשפחות ואורכו כשעה.

צילום יעקב שקולניק

תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים

מצפון ליודפת העתיקה, התמקם בשנת 67 לספירה (לפני כ-1,950 שנה) אחד הלגיונות הרומיים שצרו על העיר. יודפת – אז עיירה גלילית, שהתפרשה על שטח של כ-45 דונם – הייתה אחד מ-18 יישובים יהודיים מבוצרים בגליל, וישבו בה כ-6,000 מגִנים-לוחמים. יוסף בן מתתיהו היהודי היה אז מושל האזור. יודפת הייתה אחד מהיישובים הראשונים שביצר כשמונה למפקד הגליל, וכאן התחולל, למעשה, הקרב הראשון במסגרת המרד הגדול של היהודים ברומאים. משהגיעה לאוזניו של אספסיאנוס, הקיסר הרומי, הידיעה כי מורדים יהודים רבים מתרכזים ביודפת, ‏הוא החליט להפנות את עיקר כוחותיו לכיבושה.

במשך 47 ימים עמדו לוחמי יודפת במצור הרומי. לקחו בו חלק 60 אלף חיילים, והוא כלל הקמת סוללות מעצים ומאבנים, במטרה לעלות על החומה הצפונית ולהיכנס אל העיר, וירי אבנים מבליסטראות וחצים. משניסיון זה נכשל, עקב הגבהת החומה על ידי המגִנים, ניסו הרומאים לפרוץ אותה באמצעות איל ברזל. אלעזר בן שמי מן הכפר שאב (כיום שעב(, הצליח במעשה גבורה עילאי להתיז את ראשו של איל הברזל, ולהיכנס עמו אל העיר מעל החומה. הרומאים המשיכו להגביה את הסוללה הצפונית ולנסות לפרוץ את החומה, אל מול התנגדות עזה, שכללה שפיכת שמן רותח על ידי מגני יודפת. תושב שנמלט מן העיר ונתפס מסר לרומאים כי היהודים תשושים ועייפים, וכי מגני העיר נוהגים לישון באשמורת הלילה האחרונה. אספסיאנוס ניצל מידע רב-ערך זה והעלה כוח רומי מובחר על החומה כאשר נמו השומרים העייפים את שנתם. כוח זה הכניע אותם ופתח את שערי העיר בפני יתר הצבא, ואז נפלה יודפת.

המחשה של איל ברזל מימי המצור- צילום אורי ארליך, המחשה של איל ברזל מימי המצור- צילום אורי ארליך

הרומאים הרסו את יודפת עד היסוד והרגו את רוב תושביה. יוסף בן מתתיהו ומקצת מאנשיו נמלטו והתחבאו במערה. הנצורים במערה כרתו ברית התאבדות, התחלקו לזוגות והרגו זה את זה. רק בן מתתיהו, שנשאר אחרון, הצליח לשכנע את בן זוגו כי עדיף להיכנע לרומאים, וכן עשו. אספסיאנוס קיבל את מנהיגו הצבאי של הגליל בסבר פנים יפות, לאחר שבדברי חלקות הצליח בן מתתיהו לשכנעו כי הוא נביא, וכי הוא מנבא את עלייתו של אספסיאנוס לשלטון ברומא.

יוסף בן מתתיהו הפך להיסטוריון, שינה את שמו ליוספוס פלביוס וכתב את המסמך ההיסטורי רב-החשיבות "תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים". הספר הוא העדות המפורטת ביותר והיחידה כמעט של המרד הגדול בשנים 73-67 לספירה, ומצוינים בו הגורמים שהובילו אליו ותיאורי הקרבות במהלכו. הודות לו אנו יודעים היום את פרטי קרב הגבורה של מגני יודפת העתיקה, וכן את שאר אירועי המרד הגדול ברומאים.

משפט מתוך הספר, המתאר את הסיבה לכיבוש יודפת – "כי המקום הוא משגב חזק לבני הגליל" ("משגב" פירושו מקום גבוה המשמש מחסה), הוא המקור לשמה של המועצה האזורית משגב, שהוקמה בשנות ה-80.

המחשה בגן לאומי יודפת העתיקה של איזכור העיר בספר תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים- צילום אורי ארליך, המחשה בגן לאומי יודפת העתיקה של איזכור העיר בספר תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים- צילום אורי ארליך