חיפוש 
צרו קשר העתקת עץ החרוב והחפירה במאגרי הקשתות שבגן לאומי ציפורי
15/11/2017עץ החרוב שגדל בתוך אחד ממאגרי הקשתות שבגן לאומי ציפורי, גרם לנו בתחילה לכנותם 'מאגרי החרוב'. אבל המחשבה שיום אחד ניאלץ להעתיק אותו הביאה לשינוי השם ל'מאגרי הקשתות'.
בניית המבואה של גן לאומי צפורי בשנת 2001 בצד המזרחי של העיר העתיקה שינתה את מערך הכניסה אל האתר. במקום לעבור דרך מושב צפורי, לקפץ על באמפרים מעכבי מהירות ולעשות דרך ארוכה שגם פוגעת ברווחת התושבים, נסלל כביש גישה חדש שמביא את המבקר לאתר מצד מזרח. במצב החדש הזה, שכבר קיים כ-16 שנים, מערכת אמות המים העתיקה ניצבת עתה בחזית הכניסה לאתר ולא אי שם הרחק במזרחו. מאגר המים המדהים שנפתח לקהל בשנת 1995 ומנהרת ששת הפירים שנחנכה בשנת 2011 הפכו לנגישים ומבוקרים יותר.
מאחר שלצד בניין המבואה נמצאה 'בריכה' חצובה ומטויחת שבתוכה גדל עץ חרוב ענף, הוחלט על חפירתה והכשרתה כאתר עבור המבקרים.
החפירה החלה בשנת 2002 ומהר מאוד התבררו שני דברים:
- זהו מאגר מקורה באמצעות קשתות (תודה לישו דריי שהציע זאת לאחר שני ימי חפירה עוד בטרם התבררה התמונה לחלוטין).
- החפירה מורכבת וכוללת הוצאת אבני המפולת של הקשתות והגג, ותימשך זמן רב.
מאחר שהחפירה נעשתה בדרך כלל כמפעל חינוכי היא התפרשה על פני מספר שנים – בכל שנה מספר ימים. השנים בהם התבצעה החפירה היו 2002, 2003, 2005, 2007 ו-2011 (סה"כ מצטבר של 23 ימי עבודה בלבד).
השנה נוצרה הזדמנות לסיים את החפירה והתארגנו לכך לקראת חודש אוקטובר 2017. הזדמנות זו היא בזכות תרומה של הסמינר התיאולוגי הבפטיסיטי של ניו אורלינס ברשות סגן הנשיא ד"ר ג'ים פרקר שהשתתף בחפירה.
עץ החרוב שגדל בתוך אחד המאגרים גרם לנו בתחילה לכנותם 'מאגרי החרוב'. אבל המחשבה שיום אחד ניאלץ להעתיק אותו הביאה לשינוי השם ל'מאגרי הקשתות'.
במהלך השנים הללו ובגלל קצב החפירה האיטי, החלטנו שלא לגעת בעץ ולהשאירו במקומו ככל שניתן. מאחר שהעץ מוכר לפחות משנות ה-70 של המאה ה-20 כעץ בוגר יש להניח שגילו עשרות רבות של שנים ואולי אף 100 שנים (אי אפשר לקבוע את הגיל המדויק של החרוב בגלל העדר טבעות שנתיות).
לפיכך החפירה לא התקרבה אל העץ והותירה קוביית אדמה גדולה במרחק שני מטרים מהגזע. עם זאת נאלצנו פה ושם לחתוך מספר שורשים שהתפרשו על המאגר בו גדל החרוב ואף עברו למאגר השני.
עתה, לקראת החפירה המתוכננת, התקבלה החלטה לא קלה – להעתיק את העץ.
אחד המדענים הראשיים של הרשות בעבר אמר לגבי השרקרקים שקיננו בשער לבני הבוץ של תל דן: "השער היה קודם ולכן יש לו עדיפות על השרקרקים".
כך גם לגבי החרוב אשר הוא מאוחר למאגר שבו גדל בלפחות 1900 שנים.
אף על פי כן עשינו כל מאמץ כדי להציל את העץ ולהעבירו למקום סמוך (מהצד המזרחי של המבואה לצד המערבי שלה). ההעברה בוצעה על ידי ענף היער של רשות הטבע והגנים המנוהל על ידי נתן אלבז. המבצעים, ניתאי אבירם ואייל רפאלי, השקיעו מאמצים גדולים יחד עם מפעילי הכלים המכניים (מנוף – איליה ומחפרון – סולימן) מחברת איסמעיל אבו שאח בע"מ. אנשי הגן הלאומי צפורי, המנהלת מיטל אהרון ועובדיו איברהים, אחמד וזאב ומנהל המרחב גיא כהן, סייעו לכל התהליך הזה.
אז איך מעבירים עץ כה גדול?
מספר ימים לפני ההעברה בוצע גיזום על מנת להקטין את הנוף הרחב של העץ שגודלו כ-9X12 מ'
ביום הביצוע פעל המחפרון בטווח של עד כ-2 מ' מגזע העץ ולעומק של כ-1 מ'. במהלך החפירה הזו ננקטו אמצעי זהירות רבים בכדי לשמור על העתיקות, באחריות הח"מ. המחפרון הוציא שבע אבנים מסותתות שהיו חלק מאבני הקשת החמישית של המאגר וחלק מאבני הגג שלו. בהמשך נקשר העץ ברצועות אל מנוף משאית על מנת שלא יפול.
השורשים הרבים השאירו עדיין את העץ נטוע בקרקע, מסרב להיכנע למאמצים שהופעלו עליו. גזעו החלול בחלקו איים להישבר אבל העץ הפגין חוסן ועמד בלחצים. חיתוך אחרון של שורש צדדי, משיכה צידית של המחפרון והרמה כלפי מעלה של המנוף העלו את העץ לאוויר לראשונה בחייו. הוא הועמס על משאית המנוף שיצאה לדרכה הקצרה מצד אחד של המבואה לצידה השני. שם, בין עצי הזית, נכרה בור עמוק בכדי לקלוט את העץ. הבור מולא במים ובאדמה ואנו מקווים מאוד לקליטתו מחדש. הדאגה לעץ רבה ומדי יום הוא מקבל מנה הגונה של מים שתסייע לקליטתו. עתה נראה המאגר הדרומי ללא העץ גדול מתמיד והדרך לחפירתו נהייתה נוחה יותר.
מאגרי הקשתות
מידות מאגרי הקשתות הן: המאגר הגדול (הדרומי) 5X9 מ', עומקו כ-3.5 מ' ותקרתו נשענה על 5 קשתות.
המאגר הקטן (הצפוני) 4X7 מ', עומקו כ-3.5 מ' ותקרתו הונחה על גבי 4 קשתות. נפח משוער של המאגרים הוא 145 מ"ק ו-90 מ"ק ובסה"כ 235 מ"ק.
החפירה, הייתה מטעם רשות הטבע והגנים על ידי ד"ר צביקה צוק, ד"ר יוסי בורדוביץ' וד"ר דרור בן יוסף, במימון הסמינר התיאולוגי הבפטיסטי של ניו אורלינס בהשתתפות ד"ר ג'ים פרקר ובחסות רשות העתיקות. היא נועדה לחשוף באופן מלא את שני המאגרים. החפירה התבצעה בחלקה בחוה"מ סוכות 2017 בכדי להציג אותה לקהל. במסגרת זו גם בוצעו הדרכות לקהל הרחב על ידי הארכיאולוגים החופרים.
החופרים היו פועלים ומתנדבים. שיטת החפירה הייתה לחשוף את אבני המפולת של הקשתות והגג, לתעד אותן, להוציאן ולהמשיך בחפירה עד הרצפה.
המאגר הקטן נחפר במלואו ואילו במאגר הגדול נותרו עדיין מספר ימי חפירה שיבוצעו בזמן הקרוב.
החפירה במאגר הקטן הייתה קלה יותר כי רוב אבני הקשת שלו נעלמו ואלה שהיו בו הוצאו כבר בחפירות הקודמות.
במהלך החפירה נמצאו על הרצפה מטבע, ידית עצם של כלי קטן עם עיטור בחריטה, שבר שפה של קערה גדולה ועליו חריטה של מחצית צלב ועיגולים שהוטבעו בקנה וכן כלי שלם דמוי עציץ.
שני המאגרים דומים בבניינם אך שונים בדרך מילויים ובאשר לקורותיהם לאחר שיצאו מכלל שימוש. האדמה שמילאה את המאגר הקטן הייתה בצבע אפור בהיר – ככל הנראה בלייה של סלע קירטון. כ-20 אבני גזית מקירטון נמצאו בחפירת המאגר הקטן בעוד שבמאגר הגדול לא נמצאו כלל אבנים מסלע זה. הטיח שמצפה את הקירות ואבני הקשתות של שני המאגרים הוא טיח לבן על גבי טיט אפור, המעיד כי הם נחצבו ונבנו במאה ה-1 או ראשית המאה ה-2 לספירה. לפיכך הם קודמים למאגר המים הגדול שנמצא בכניסה לגן הלאומי. הם שימשו ככל הנראה כ'בריכת המים' של העיר.
כאשר העיר התפתחה במחצית השנייה של המאה ה-2 לספירה נחצב המאגר הגדול (נפחו 4,300 מ"ק), מרכז המערכת עבר מאמת הבריכה (הצפונית) לאמת המאגר (הדרומית) וחשיבותם של מאגרי הקשתות פחתה עד שדעכה, אולי במאה ה-4 לספירה. גם בריכת המשהד הסמוכה נוספה למורכבות של מערכת המים.
על פי הממצאים על רצפת המאגר הקטן הוא יצא מכלל שימוש במאה ה-4 לספירה, אולי בגלל רעש האדמה של 363 לספירה. אם נכון הדבר, יש לציין שלא נמצאה בו עדות לקריסה של הקשתות. במהלך החפירה כאן השתמשנו בגלאי מתכות ואף נעזרנו בד"ר יואב פרחי – ממונה מורשת מחוז מרכז, מומחה לדבר. במקום אחד צפצף הגלאי על ממצא שבתוך טיח הרצפה. האם במהלך יציקת הרצפה נפלה מטבע לתוך התערובת? מאחר שממילא תכננו לבדוק את הרכב טיח הרצפה ועוביו (כ-10 ס"מ), הוצאנו בעזרת משור דיסק (בוצע על ידי נדב ברטן ואסף קסלר מצוות השימור של מחוז צפון) דוגמא מרובעת של רצפת הטיח. טיח זה היה חזק וקשה במיוחד.
המאגר הגדול
במאגר הגדול, הרצפה נחשפה במחציתו המערבית. במאגר זה צבע האדמה הוא חום אדום האופייני לבלייה של סלע גיר קשה. בתחילת החפירה בלטה היטב מפולת של שורת אבנים השייכות לקשת השלישית (האמצעית). שורה זו נפלה כנראה ברעידת אדמה אלא שהדבר קרה כאשר המאגר כבר היה מלא באדמה כדי מטר אחד.
מעל שורה זו נמצאו כבר בעונות הקודמות אבני קשת וגג ועתה נמצאו גם מתחתיה אבני גג של הקשת הרביעית. ממצב זה נראה שההתמוטטות הייתה באלכסון ממזרח למערב.
במרכז המאגר הגדול נמצא מתקן שמהותו טרם הובררה, מאחר שרק חציו נחפר. הוא דומה לגת בעלת משטח דריכה ובור שיקוע אך את מהותו הסופית נדע בתום החפירה. ממערב למתקן זה ובכל החלק המערבי של המאגר יש בנייה משלב שני, לאחר שהוא יצא מכלל שימוש. בנייה זו כוללת שני קירות מאבני גזית קטנות ויפות. הקיר שכיוונו מדרום לצפון נשען על קיר שלישי שנבנה משתי אבני קשת ומשתי אבני גג. קירות אלו צמודים לרצפת אבן יפה המכסה את רצפת המאגר המקורית. נראה אפוא כי היה כאן שלב חיים מאוחר יותר שביטל או פירק את שתי הקשתות המערביות בעוד אשר שלוש הקשתות המזרחיות עדיין עמדו.
שכבת טיח שנייה, דקה ועשויה טיח אדמדם על גבי טיט אפור מצפה את המאגר הגדול והיא מאוחרת לאמצע המאה ה-2 לספירה.
סמוך למאגרים הנמצאים על ציר המטיילים נקבע שלט הסבר. עם סיום החפירה גם במאגר הגדול מתוכנן להתחיל בשחזור של מספר קשתות על מנת להמחיש טוב יותר את המאגרים הללו למבקרים.
