מה שקורה במדבר - בעקבות תהילים פרק קב'

תהילים פרק קב'

א תְּפִלָּה, לְעָנִי כִי-יַעֲטֹף– וְלִפְנֵי יְהוָה, יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ.
ב יְהוָה, שִׁמְעָה תְפִלָּתִי; וְשַׁוְעָתִי, אֵלֶיךָ תָבוֹא.
ג אַל-תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ, מִמֶּנִּי– בְּיוֹם צַר-לִי:
הַטֵּה-אֵלַי אָזְנֶךָ; בְּיוֹם אֶקְרָא, מַהֵר עֲנֵנִי.
ד כִּי-כָלוּ בְעָשָׁן יָמָי; וְעַצְמוֹתַי, כְּמוֹקֵד נִחָרוּ.
ה הוּכָּה-כָעֵשֶׂב וַיִּבַשׁ לִבִּי: כִּי-שָׁכַחְתִּי, מֵאֲכֹל לַחְמִי.
ו מִקּוֹל אַנְחָתִי– דָּבְקָה עַצְמִי, לִבְשָׂרִי.
ז דָּמִיתִי, לִקְאַת מִדְבָּר; הָיִיתִי, כְּכוֹס חֳרָבוֹת.
ח שָׁקַדְתִּי וָאֶהְיֶה– כְּצִפּוֹר, בּוֹדֵד עַל-גָּג.
ט כָּל-הַיּוֹם, חֵרְפוּנִי אוֹיְבָי; מְהוֹלָלַי, בִּי נִשְׁבָּעוּ.
י כִּי-אֵפֶר, כַּלֶּחֶם אָכָלְתִּי; וְשִׁקֻּוַי, בִּבְכִי מָסָכְתִּי.
יא מִפְּנֵי-זַעַמְךָ וְקִצְפֶּךָ– כִּי נְשָׂאתַנִי, וַתַּשְׁלִיכֵנִי.
יב יָמַי, כְּצֵל נָטוּי; וַאֲנִי, כָּעֵשֶׂב אִיבָשׁ.
יג וְאַתָּה יְהוָה, לְעוֹלָם תֵּשֵׁב; וְזִכְרְךָ, לְדֹר וָדֹר.
יד אַתָּה תָקוּם, תְּרַחֵם צִיּוֹן: כִּי-עֵת לְחֶנְנָהּ, כִּי-בָא מוֹעֵד.
טו כִּי-רָצוּ עֲבָדֶיךָ, אֶת-אֲבָנֶיהָ; וְאֶת-עֲפָרָהּ, יְחֹנֵנוּ.
טז וְיִירְאוּ גוֹיִם, אֶת-שֵׁם יְהוָה; וְכָל-מַלְכֵי הָאָרֶץ, אֶת-כְּבוֹדֶךָ.
יז כִּי-בָנָה יְהוָה צִיּוֹן– נִרְאָה, בִּכְבוֹדוֹ.
יח פָּנָה, אֶל-תְּפִלַּת הָעַרְעָר; וְלֹא-בָזָה, אֶת-תְּפִלָּתָם.
יט תִּכָּתֶב זֹאת, לְדוֹר אַחֲרוֹן; וְעַם נִבְרָא, יְהַלֶּל-יָהּ.
כ כִּי-הִשְׁקִיף, מִמְּרוֹם קָדְשׁוֹ; יְהוָה, מִשָּׁמַיִם אֶל-אֶרֶץ הִבִּיט.
כא לִשְׁמֹעַ, אֶנְקַת אָסִיר; לְפַתֵּחַ, בְּנֵי תְמוּתָה.
כב לְסַפֵּר בְּצִיּוֹן, שֵׁם יְהוָה; וּתְהִלָּתוֹ, בִּירוּשָׁלִָם.
כג בְּהִקָּבֵץ עַמִּים יַחְדָּו; וּמַמְלָכוֹת, לַעֲבֹד אֶת-יְהוָה.
כד עִנָּה בַדֶּרֶךְ כחו (כֹּחִי); קִצַּר יָמָי.
כה אֹמַר–אֵלִי, אַל תַּעֲלֵנִי בַּחֲצִי יָמָי: בְּדוֹר דּוֹרִים שְׁנוֹתֶיךָ.
כו לְפָנִים, הָאָרֶץ יָסַדְתָּ; וּמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ שָׁמָיִם.
כז הֵמָּה, יֹאבֵדוּ– וְאַתָּה תַעֲמֹד:
וְכֻלָּם, כַּבֶּגֶד יִבְלוּ; כַּלְּבוּשׁ תַּחֲלִיפֵם וְיַחֲלֹפוּ.
כח וְאַתָּה-הוּא; וּשְׁנוֹתֶיךָ, לֹא יִתָּמּוּ.
כט בְּנֵי-עֲבָדֶיךָ יִשְׁכּוֹנוּ; וְזַרְעָם, לְפָנֶיךָ יִכּוֹן.

החי והצומח כמשל

המזמור בנוי כ"ט פסוקים. פסוק י"ד חוצה אותו לשניים מבחינה מבנית ומהווה נקודת מעבר מהחוויה האישית ללאומית .

"אַתָּה תָקוּם, תְּרַחֵם צִיּוֹן: כִּי-עֵת לְחֶנְנָהּ, כִּי-בָא מוֹעֵד".

במילים ספורות מביע המשפט הפותח – תְּפִלָּה, לְעָנִי כִי-יַעֲטֹף וְלִפְנֵי יְהוָה, יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ – את תחושתו של כותב המזמור. מצבו הנפשי קשה. עולם הדימויים שלו משרטט שממה, חורבן ,בדידות…

השימוש במילה יַעֲטֹף , בפתיחת המזמור מרתקת בעיני. המשורר חש בדידות , ריקנות ,גופו חרוך ודל – והוא נעטף . המילה מופיעה בתנ"ך פעמים ספורות בלבד.

עצם הפעולה מביאה מזור, חמימות וקרבה . מתוך הצמצום הפיזי הוא פונה אל משהו גדול ממנו בתחינה. אין הסחת דעת חיצונית, הוא מרוכז בכאב הפנימי ומשמיע את תחינתו החוצה. החוויה של כמעט ביטול העצמי מגביה אותו לדרגות נעלות בהתקשרות עם אלוהיו.

אני מתחברת למילה – יעטף – כמי שחוותה לא אחת את החוויה המדברית. השקט, המרחבים האין סופיים של המדבר, האופק הרחוק והריק לכאורה ,מאפשרים התבוננות פנימה והקשבה להלמות הלב. המדבר מרוחק מחד גיסא אך מאידך גיסא מאפשר הרגשת נעטפות ביופי, בפליאה ,בהרמוניה … והרהור בנשגב. יש שיקראו לזה אלוהים.

לא בכדי הקרבה של אבות האומה ושל נביאי ישראל והשיח שנהלו עם האלוהים התרחשו על רקע הנוף המדברי.

השימוש בדימויים מן הטבע בתנ"ך מעורר השתאות. מצביע על ידע עצום ,בלתי אמצעי בנופי הארץ ובכל הרוחש בה. לרוב התיאור משמש כמסד להצגת רעיון רוחני. תיאור החי והצומח יהיה תמיד כמשל או דימוי להתרחשות אנושית. חלק מבעלי החיים והצמחים מוכרים לנו ,אך ישנם גם כאלה המהווים אתגר לזיהויים. ועל כך תילי תלים של פרשנות במשנה ובתלמוד, פרשנות חז"ל וכמובן מחקר עכשווי.

ועתה אל הנזכר בפרק ק"ב

אתייחס אל שני עופות ועץ אחד

"דמיתי לקְאַת מדבר…"

קָאַת דורס לילה, הנמנה בספר ויקרא ברשימת העופות הטמאים "ואת אלה תשקצו מן העוף… ואת התנשמת ואת הקָאָת ואת הרחם" . בישעיהו ובתהילים מופיע הקאת כעוף מדברי, המסמל את החורבן "וירשוה קָאַת וקִפוד וינשוֹף ועֹרב ישכנו בה. ישעיהו לד, יא

מחלוקת בדבר זיהויו של הקאת מצויה גם במשנה ובתלמוד ואחד מההצעות היא אפילו השקנאי

מבין החוקרים המודרניים. יש המזהים את הקאת עם העוף הנקרא כיום לילית מדבר (Strix Butleri), דורס לילה יפהפה ומסתורי. ממדיו ( 29-38 ס"מ) . יש המזהים את הקאת עם תת-מין של כוס החורבות (Athene Noctua Saharae)

השם התנכי של הקאת נגזר אולי מהמייתו, או על שום ההקאה של עצמות הטרף, בדומה לדורסי הלילה.

הימצאותה של הלילית בנקיקים וגיאיות במרחב המדברי בישראל (הרי אילת וואדיות מדבר יהודה) מהווה אתגר לצפרים. תפוצתה משתרעת ממצרים וסיני במערב, דרך ישראל וירדן עד לערב הסעודית ותימן. מסקר במדבר יהודה שנערך בניהולם של אנשי רשות הטבע והגנים ואנשי מרכז הצפרות של החברה להגנת הטבע, עולה שיש כמאה זוגות של ליליות המקננות בישראל .בשנת 2015 שונה השם המדעי של מין זה והוא נקרא על שם חוקר העופות הישראלי הדורם שיריחי.

"…הייתי ככוס חֳרבות".

כוס הָחֳרָבוֹת, (Athene noctua), מין בסוג כוֹס שבמשפחת הינשופיים.

דורס לילה קטן – אורכו עד 22 ס"מ, שכיח ברחבי ישראל. מקום חיות אופייני נופי טרשים, ערבות, מדבריות ומצוקים. עם זאת יבחר לעתים מרחב כפרי ואפילו עליית גג. "שָׁקַדְתִּי וָאֶהְיֶה– כְּצִפּוֹר, בּוֹדֵד עַל-גָּג" .

הכוס הוא עוף טריטוריאלי החי בזוגות. הטריטוריה יכולה להשתרע על מאות דונמים. הוא פעיל במיוחד בשעות בין הערביים ובחשכה. משך חיי הפרט עד 17 שנים. בעת העתיקה סמלו הינשופיים את החוכמה .

פָּנָה, אֶל-תְּפִלַּת הָעַרְעָר

מוכרים מספר מיני ערער. אחד מהם ערער אדום , עץ מחטני ירוק-עד ממשפחת הברושיים. גילו יכול להגיע למאות שנים. שכיח באֱדום ובצפון סיני ,בחופי הים התיכון ובצפון הסהרה.

יתכן שהוא בבחינת שריד לצומח שהיה נפוץ בעת ששרר באזורים אלה אקלים לח יותר ,בעידן הקרח האחרון, שהסתיים לפי הערכה, לפני כ-10,000 שנה. היעדרותו משטחי ישראל מצביעה שנכחד מכאן. עם זאת, נוכל לפגוש בקורות עצי הערער ששימשו לבנייה בתקופות קדומות ונחשפו בעת חפירה ארכיאולוגית ברחבי הנגב.

לדוגמא: חלק ניכר מעצי הבניה במצדה הם ערערים, כנראה מאֱדום. העולים בשביל הסוללה אל ההר, יכולים להבחין בקלות בגזעים המבצבצים מתוך החומר הלבן (קירטון) שהרומאים ערמו בעת בניית הסוללה כחלק מהמצור סביב מצדה.

יתכן שערער אדום הוא הערער המופיע בתנ"ך? לי כמובן אין תשובה.

הערער מוזכר בתנ"ך כעץ הגדל במקומות צחיחים .ירמיהו מדמה אותו לרשעים שאחריתם רעה : "וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה, וְלֹא יִרְאֶה כִּי-יָבוֹא טוֹב; וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר, אֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵשֵׁב " ירמיהו יז ו

לראשונה פגשתי את עצי הערער בהרי אדום בואכה פטרה. ראשיהם שחוחים ,סחופי רוחות ,שורשיהם חשופים וענפיהם המפותלים והציוריים שלוחים לכל עבר כמבקשים דבר מה…בתחינה .הערער נחרת בזיכרוני כעץ מלא הבעה . זו כמובן חוויה אישית. המפגש עם הערער במזמור חיזקה את הרגשתי.

המלצה לטיול

אפריקה – בשמורת טבע חי בר יטבתה

ניתן לתאם לינה בחניון הלילה 'חי בר יטבתה' .

לקראת ערב, אם תשמעו את הקריאות "קיואיק קיואיק" יתכן והתמזל מזלכם לשמוע את אחד מינשופי המדבר.

תנו לעצמכם להיעטף בשמי לילה זרועי כוכבים ובאווירה המדברית.

בבוקר אתם מוזמנים לצאת ברכבכם לספארי עצמאי בשמורת הטבע חי בר יטבתה ,למפגש עם עדרים של אוכלי עשב: ראמים, דישונים ויענים על רקע הרי אדום ונוף הסוואנה .

ייעודה העיקרי של השמורה מאז הקמתה הוא אקלום והשבה של אוכלי עשב מדבריים אל הטבע. עד היום הושבו לטבע בהצלחה שני מינים – הפרא (אחד מחמורי הבר) והראם הלבן. הפראים הושבו לראשונה לטבע בארץ ב-1982 באזור מכתש רמון, והתבססו במרחב ניכר בהר הנגב. הראמים הושבו לטבע החל מ-1996 בערבה הצפונית ובנחלים הגדולים. בשנות האלפיים נעשה גם ניסיון ראשון בעולם להשיב לטבע יענים, אולם ללא הצלחה לעת עתה.

בעלי חיים בולטים אחרים בחי-בר הם ערוד, דישון וראם הסהרה. החזקת מינים אלו היא חלק ממאמץ בינלאומי להגן עליהם בשביה, והם אינם מיועדים להשבה לטבע בישראל.

במרחב השמורה יש גם עדר של צבאי הנגב, השוהים כאן באופן טבעי, וכן צבי השיטים – תת-מין נדיר מאוד של צבי ארץ-ישראלי.