עורבנים - הסכת ארצישראלי מצוי

07.07.2021

שיחה עם האקולוג דותן רותם

עורבני שחור כיפה בחי בר כרמל- צילום דיוויד רזק עורבני שחור כיפה בחי בר כרמל- צילום דיוויד רזק

מה בין עורבני לעורב? איך מזהים עורבני? האם הם חכמים? האם הם חקיינים? איך הם שורדים? האם עורבני הוא מין מוגן? איך מונעים את הנזקים שעושים העורבנים לחקלאות? האם הם ציפורי שיר נודדות?

להאזנה להסכת – לחצו כאן 

 

  תמליל ההסכת:

"לאן הברווזים עפים כשהאגם קפוא..?"

ומה עם עורבנים? זה מה שאני שואלת את עצמי. ואתם כאן עם הסכת ישראלי מצוי, מוזמנים לשמוע גם תשובות וגם שאלות מאוד מעניינות והיום אנחנו מדברים על ציפורים ונדידה ותיכף נדבר על מין אחד מאוד מעניין מתוך מגוון הציפורים היפיפיות שבארצנו הקטנה שהיא בעצמה מעצמת ציפורים בנדידה נמצא איתנו דותן רותם, אקולוג שטחים פתוחים ברשות הטבע והגנים. אז עורב אתם בטח מכירים אבל מה לגבי עורבני?

 

שלום לך דותן

שלום וברכה

 

תגיד דותן, אם היית יכול לבחור איזה ציפור שאתה רוצה להיות, איזה ציפור הייתה בוחר?

אני הייתי הולך על עופות ים, שם המרחב הפתוח הוא מטורף

 

שחף כזה?

תמיד התחברתי לליווינגסטון, השחף, וכל החופש שהוא מבטא..

 

זה מדבר אליי. אז אנחנו נדבר על ציפורי שיר ואני מבינה שיש לנו מין מאוד מעניין בארץ ישראל שנקרא עורבני, אז קודם כל, מה בין עורבני לעורב?

עורב ועורבני הם אותה קבוצה, אנחנו מחלקים את עולם החי לפי מחלקות וסדרות, במקרה הזה זה משפחה, נקראת משפחת העורבים ובתוכה יש להם את העורבני, העורבנים.
עורבני זה מין שחי בחורש, החורש הים תיכוני. אנחנו קוראים לו עורבני באמת בגלל הקרבה לעורב. בערבית קוראים לו אבוזוייק בגלל שיש לו כתם כחול על הכנף ואז גם הוא בולט שהוא עף בתור החורש

 

זו ציפור שהיא בגוון שחור נכון?

במקרה הזה זה שילוב של שחור עם חום ועם הכתם הכחול ואיזה שהיא תסרוקת קצת פנקיסטית

אה נכון יש לו סטייל, הוא לא שחור כמו העורב, יש לו סטייל.

 

כן עורב מודרני

חתיך

 

בנאדם שמסתכל על עורב אין להם תדמית מי יודע מה והם נחשבים חצופים, כאלה יש להם תעוזה, הם מתקרבים לבני אדם, הם מנקרים דברים, יש להם תעוזה להתקרב אלייך. לעורבנים יש התנהגות אחרת?

לא ממש האמת

 

הגנים נשארו במשפחה אתה אומר.

כן, הן כולן ציפורים מאוד מאוד חכמות מי שבא לו אחר כך להיכנס ליוטיוב ולכתוב על עורבים שחוצים במעברי חצייה ומחכים שהאור האדום יתחלף לירוק. או איך הם מלמדים לפצח בלוטים, שניגע לזה גם בנושא של עורבנים, מחכים שבלוט ייפול על הכביש ושרכב ידרוס אותו ואז הם מחכים שהרמזור יתחלף לירוק ורק אז הם נכנסים ואוכלים את הבלוט.

 

וואו מה? אוקיי…

זה עולם ומלואו שזה תחום העורבים עצמם אבל גם לעורבנים לא חסר, העורבנים הם חקיינים מעולים. הם יודעים להטריף את השכנים כשהם מחקים חתולים ואז הכלבים שלהם נכנסים לאטרף ונובחים בלי סוף. הם יודעים  גם לחקות ציפורים אחרות, ציפור מרתקת.

 

אז תשמע דותן, יש את הביטוי מוח של ציפור, אנחנו נוהגים להשתמש בו כשאנחנו רוצים להביע אי כבוד או מיעוט הערכה לאדם שחוכמתו אינה מרובה אבל אני מבינה שזה הפוך לגמרי, לפחות ככל המדובר בעורבנים.

לחלוטין, לפעמים היינו רוצים שיהיה לנו מוח של ציפור. יש בזה היבטים פשוט משוגעים שעולים עליהם בכמה עשורים האחרונים. כולל היכולת שלהם לאבד תאי מוח בתקופה מסוימת ולחדש אותם.

 

לאבד?

כן לאבד בא', זה לא בדיוק לאבד, זה לפעמים לצמצם את הנפח שלהם ואחר כך להרחיב אותם שהם צריכים אותם.

 

אם יש משהו שהייתי רוצה שתהיה לי יכולת לעשות.

הנה בבקשה, דברים שאנחנו רק יכולים להתקנא בציפורים.

ואיך זה בא לידי ביטוי? ניקח לדוגמא את העורבני שלנו, עם בלוט.

מה שהוא יודע לעשות, אנחנו רואים את התופעה הזו בארץ שהוא מטמין בלוטים. התופעה הזו לכאורה מגיע מאזורים הרבה יותר קרים שבהם הוא נפוץ שבהם יש שלג בחורף מרבית הציפורים הקטנות נודדות משם כי אין חרקים אבל העורבני מה שהוא עושה, הוא נשאר במקום, איך הוא מסתדר? הוא פשוט לוקח בלוטים בעונת הסתיו המאוחרת מטמין אותם באזורים שהוא זוכר בראש ויש לו מפת זיכרון של מאות בלוטים שהוא הטמין. עכשיו בואו, מוח של ציפור.. איך אתה זוכר מקום שאתה הטמנת עכשיו מאות בלוטים שאתה לאורך כמה חודשים קפואים שהיער נראה שונה לחלוטין, הטמנת אותם שהיער היה עם עלים ועכשיו היער בלי עלים. אתה חוזר אתה חוזר ואתה מוצא את הבלוטים

והם אלה שמזינים אותך במהלך התקופה עד שיהיו בלוטים מחדש ועד שיהיה מזון מחדש, כי העורבני אוכל הכל, הוא אוכל ביצים ודברים אחרים, הוא אוכל שלשולים אבל בתקופה הקפואה הוא מסתמך על אותם מחסנים שהוא סידר לעצמו.

 

אתה יודע כשאני מחביאה איזה מגנום בקופסא של קציצות במקפיא שאני חוזרת הוא כבר לא שם יותר אבל אתה אומר שהוא פשוט זוכר איפה הוא שם בלוט ובלוט והוא חוזר לשם כדי שתהיה לו תזונה בתקופת החורף

לחלוטין, הוא ממש מקפיא את האוכל שלו, באיזה שהוא מקפיא טבעי בחוץ וחוזר למקומות האלה, בארץ אין קפיאה אבל הוא עדיין משמר תכונה שהוא הביא מאזורים אחרים.

סה"כ כשאני הייתי ילד אי שם בשנות השבעים לא ראינו עורבנים זה היה נחשב ציפור של הר מירון ואזור של חורשים צפוניים והיא הלכה והלכה והתפשטה במדינת ישראל בעשורים האחרונים בעקבות חקלאות בעקבות שהחרש הלך והתחדש. מקום המדינה אפשר לראות שהכרמל כמעט חשוף מצמחייה ומחורשים, והחורש הלך וחזר בגלל מאמצים של שמירת טבע וצמצום של רעייה לא מבוקרת וכדומה והעורבני חזר וכבש את השטחים האלה והתבסס בהן.

 

יפה כל הכבוד לו, אז קודם כל אני רוצה לשאול אותך כמה שאלות טכניות לגבי העורבני כדי שנכיר אותו יותר, דבר ראשון מה תוחלת החיים של העורבני?

תוחלת חיים של עופות היא שאלה מרתקת בפני עצמה אבל ספציפית על עורבים או עופות גדולים  יחסית הם יכולים להגיע גם מעל גיל של 15-10 שנה ואולי לפעמים יותר.

 

זקני השבט

כן, אבל אני תמיד אומר צריך לזכור שרק פרטים בודדים יגיעו לגילאים האלה, רוב הצאצאים בכלל בציפורי שיר וציפורים קטנות הם נטרפים או לא שורדים את השנים הראשונות.

 

תגיד, איזה הורים הם?

הורים מצוינים, בציפור הורים הם תמיד ומסורים ומצוינים.

הרבה פעמים הנקבה דוגרת רוב הזמן, מתחלפת עם הזכר מדי פעם וכשיש גוזלים אז הולכים ומביאים מזון ביחד עד שהגוזלים פורחים מהקן. במקרה הזה אם הזכר שהוא מין מתפרץ הוא לא רואה בעיניים

הוא בהחלט טורף ביצים וגוזלים של מינים אחרים. ולכן גם כמין מתפרץ הוא יכול לאיים במידה כזאת או אחרת על המינים המקומיים האחרים, על בולבולים, צופיות וכו'

אז אתה אומר שבעצם בתוך הארון הזה של ציפורי השיר זה לא הכל שירים ומזמורים וניגונים אלא גם יש מלחמת טריטוריות ומזון ועל שטחי מחיה והעורבני הוא מין חזק בשטח.

לחלוטין, העורבנים, העורבים שהם אפילו יותר אגרסיביים. יש קבוצות ציפורים בתוך אותה סדרה של ציפורי שיר אפשר למצוא מגוון מאוד גדול גם של התנהגות – של אופן השגת המזון וכמובן של הישרדות. הם אוכלים… אולי לא נעים לנו לחשוב שהיא אוכלת ציפור שיר אחרת אבל זה חלק מה…

 

זו המציאות

כן.

 

תגיד דותן, כשאנחנו מדברים על ציפורים אנחנו יודעים שיש מינים מוגנים, מינים שלא מוגנים. איפה נמצא העורבני שלנו בסיפור?

בישראל החוק מגן על כל מיני העופות באשר הם, כלומר גם אם המין הוא פולש כמו המיינה שאולי מכירים אנשים את הציפור. גם העורבני נכנס לקטגוריה הזאת, ואם מישהו יש לו נזק לחקלאות כזה או אחר או רוצה ללכוד עורבני לצורכי מחקר הוא צריך לקבל היתר מרשות הטבע והגנים לביצוע הפעולה.

יפה, הבנתי.

 

אז בוא נדבר באמת על איומים שנמצאים על עורבנים. אמרת שהוא הגיעו למגמת ירידה ומשם הוא התאושש המין הזה והתרבה אבל איזה איומים היום נמצאים על עורבני בטבע או בכלל?

לא בטוח שיש איומים על כל דבר…

 

חדשות ממש טובות

כן, עולם בעלי החיים תמיד מפתיע אותנו, אנחנו לפעמים רגילים להסתכל על הטבע מהצד של מי נפגע אבל תמיד יש גם את מי שמרוויח ואין ספק שעורבני הוא אחד המרוויחים הגדולים של התפשטות של החקלאות ושל גידול בחורש הים תיכוני ובפיזור בעצם של המזון שלו.

 

מעניין, תמיד יש לי נטייה לרגשות אשם ככל שמדובר בחיות ועופות

במקרה הם אפילו מין שהאוכלוסייה שלו גדלה לכדי היותו מזיק לחקלאות במקרים מסוימים.

 

שאלנו על האיומים עליו, בוא נשאל אותך עכשיו על אולי איומים מכיוונו? יש לנו את המושג של מין מתפרץ או מין שמתרבה בצורה לא פרופורציונלית. איזה תופעות נלוות לכך?

זו בהחלט שאלה מצוינת, בחקלאות אנחנו רואים פגיעה. מאחר וכמו שאנחנו הם אוכלי כך ברגע שיש פרי טעים על העצים יכולות להקות של עורבנים – אגב, אנחנו שומעים פה אחד בחוץ עכשיו – יכולות להקות של עורבנים להשתלט על מטע, להגיע למטעים של שקדים או של דובדבנים או של פירות אחרים ולפעמים בשדות אפילו של חמניות ופשוט לבצע בזה שמות. הן יכולות לנקר את הפרי או לאכול את הפרי לפני שהוא מגיע לבשלות או לקטיף והן בהחלט יכולים לעשות נזק למטע.

 

איך מתמודדים עם זה דרך אגב? שלא נפגע בהם או משהו.

בחלק מהמקרים אין ברירה אלא להגיע למצב של פגיעה אבל אנחנו משתדלים קודם להפחיד או להרתיע בעל חיים על ידי שימוש בקולות של מי שטורף אותו. שזה יכול להיות נץ או בעל חיים שיכול לאיים עליו ובאמצעות קולות נפץ כאלה ואחרים. זה בהיבט הזה של נזקים לחקלאות, מתמודדים עם זה לא מעט ודרך אחרת היא פשוט לכסות את המטע או את העץ.

 

עם רשתות וכו'.

נכון

 

הבנתי, טוב דותן אתה אמרת לפני שנייה שאנחנו אפילו שומעים פה ציוץ של עורבני ואני מבינה שמדובר במין שהוא ציפור שיר. בוא נדבר על זה רגע. מה הכוונה בציפור שיר? היא לא באמת שרה היא מצייצת, אבל מן הסתם יש לקול הזה איזה שהיא פונקציה, אפילו תפקיד.

אם היא שרה או מצייצת זה בערך כמו הוויכוחים שלי עם הילד בנסיעה שלפעמים אני שואל אותו אם מה שאנחנו שומעים זה באמת מוזיקה.

אז זה תלוי בכל אחד אחד. אבל סדרת ציפורי השיר, לפי החלוקה הטקסונומית של עולם החי אז יש כל מיני סדרות אז יש כל מיני סדרות וסדרת ציפורי היא הגדולה ביותר וגם המודרנית יותר מבחינת ההתפתחות האבולוציונית שלהן.

 

אז אתה אומר שמדובר במותרות

לחלוטין. אם אנחנו תמיד מדברים על הייטק ועל מזעור של כל מיני דברים זה מדהים אבל ככל שהיצורים האלה נראו יותר קטנים גם הפרופורציות של המוח ותאי המוח נהיו יותר קטנים אבל המסוגלות הווקאלית שלהן והיצירתיות שלהן היא פנטסטית.

אם נלך לקבוצה אחרת שהתחלת בראיון עם השיר של ברווזים ואחרים אז כל מה שהם יודעים לעשות זה קוואק קוואק אולי עוד כמה קולות וזהו. ואם נלך לאותו עורבני או ציפורי שיר אחרים יש להם רפרטואר שירים אדיר. מהבחינה הזאת שוב, הגודל ממש לא קובע והמזעור או ההייטק של הציפורים האלה הוא בשיאו בציפורי השיר וזו הדרך שלהם לתקשר, בסופו של דבר זו תקשורת ושאנחנו אומרים ציפור שיר זה בגלל שהיא ייחודית לקול שמפיק הרבה פעמים הזכר ברוב המקרים כשהוא שר לנקבה. ולשיר הזה יש משמעות הורמונלית עצומה על התפתחות הגונדות אם קודם דיברנו על זה שהם מצמצמים תאי מוח והציפורים שהן נודדות מכווצות גם את אברי המין שלהן, את בלוטות המין שיש להן משקל גבוה יחסית לציפור וכשהם חוזרים לארצות או לתקופת הקינון השירה של הזכר גורמת לזה שתהיה הפרשה של הורמונים מסוימים ויתפתחו מחדש אברי הרבייה שיהיו מוכנים לזה.

 

וואו זה כל-כך רומנטי

זה לחלוטין רומנטי

 

מדובר בעצם בתהליך חיזור כמו שאתה יודע כמו פעם, עם הגונדולייר מתחת לחלון והנערה ש…

לחלוטין.

 

יפה, תשמע זה מאוד הופך אותם ליצורים לא רק מסקרנים אלא אולי עם כמה תכונות שכדאי לנו לפתח גם אצלנו, ודיברת גם על הנושא של הנדידה, אז אולי נדבר קצת על איפה הם חיים באילו תקופות? האם הם נודדים מכאן האם הם חורפים בארץ ישראל או שהם עוברים למקום אחר? איפה נמצאים החברה האלה?

ככלל עורבנים הם דוגמא לאלה שאלה שלא נודדים ונשארים על אף הקשיים המקומיים

 

זה יפה, אני אוהבת את זה, לויאלי

לגמרי, ואיתם אפשר למנות גם ירגזים ואחרים. יש מינים שלא משנה מה קורה, או כמעט לא משנה הם לא יעזבו את המקום בו הם חיים. וכשאנחנו מדברים על נדידה אנחנו לרוב מדברים ממקום שהוא פחות טוב לך למקום שהוא יותר טוב לך בין אם זה האזורים הצפוניים של כדור הארץ, אירופה, צפון אסיה, אזורים כאלה. הם מתקררים מאוד בחורף. עד רמה של קפיאה. מרבית המזון שלך נעלם, בעיקר אם אתה מתבסס על חרקים או על יונקים קטנים ולכן אתה נאלץ לנדוד דרומה לכיוון האזורים החמים יותר שזה אנחנו, דרום אמריקה או אפילו אפריקה.

 

תגיד דותן, איך הם מתנהגים בחברה, האם הם ציפור חברתית? יש להקה? או מה בעצם  המבנה החברתי שלהם?

עורבנים, בעיקרון הציפור הזאת שומרת על טריטוריה של זכר ונקבה ולכל פרט כזה יש את האזור בו הוא יטמין את הבלוטים ויחזור אליהם וכדומה אבל אנחנו בהחלט רואים להקות שלהם, שזה אופייני לציפורים בכלל אבל גם לחלק מציפורי השיר. בעיקר בציפורי שיר שהן ניזונות על מזון נקרא לזה מזון משותף שיש את זה בכמות גדולה כמו למשל בלוטים. למשל אדום חזה שזה מין שנודד לארץ ומגיע בחורף תמיד נראה אותו לבד כי הוא אוכל חרקים והוא צריך את השטח שלו כי חרקים זה משאב מוגבל ולכן נראה אותו מעט. לעומת נחליאלי שגם זה תלוי, על מזבלה נראה הרבה נחליאלים ביחד כי אין מגבלה של מזון. ברגע שהם ילכו לשדה פתוח אז כל אחד ישמור את הכמה מטרים מרובעים שלו ולא ייתן לאחרים להתקרב. במקרה של עורבני בעונת הרבייה אנחנו רואים טריטוריאליות מאוד ברורה ובתקופות ביניים הן בהחלט יכולות להתלהק ולהגיע לאותם שדות או אותם מטעים ולהגיע, להיות מזיקים.

 

דיברת על חיקוי, אני אשמח לשמוע איך זה פועל הדבר הזה? איך זה באמת קורה?

שירה בציפורי שיר זה דבר שהוא מצד אחד גנטיקה שמאפשרת בכלל את הדבר הזה ומצד שני זה דבר נלמד, זאת אומרת מחקרים כבר מאי שם בתחילת המחקר של עופות ב-1800 ובתחילת המאה העשרים כבר אז ראו שאם זכר לא נחשף לזכר אחר אפילו בתקופת הגוזלות שלו השירה שלו תהיה פגומה.

זאת אומרת הם חייבים לשמוע את השירה הזאת על מנת שהיא תתפתח אחר כך. הם שומעים ולומדים

כן, הם שומעים ואז נטמע באיזו צורה ביכולת שלהם ואז במוח, בזיכרון שהם יכולים לשיר את אותו שיר. לאחרונה היה מחקר שקראתי עליו, שמראה שמינים מסוימים באוסטרליה בגלל שכמות הזכרים פחתה הזכרים לא יודעים לשיר את השיר מספיק טוב.

 

וואו זאת ממש מסורת אתה יודע?

או שהם שומעים זכרים של אחרים ואז הנקבות כבר פחות מגיבות לחיזור שלהם, זאת אומרת יש פה סכנת הכחדה מכיוונים שלא חשבנו עליהם בכלל. מבחינת היכולת שלהם באמת כמו שדיברנו קודם לכן לפתח את אותן הגונדות או את אותן אברי רבייה שמתפתחות אצל הנקבות בתגובה לשירה של זכרים.

 

מעניין אבל זה יכול אבל לקחת אותנו אולי לאיזה מחשבה עתידנית של לייצר באופן מלאכותי את השירים שלא מושמעים ואז אולי.

 

קודם כל כבר עושים את זה, זאת אומרת יש רינגטונים באתרים מיוחדים ושימוש בשירה של ציפורים. המון צלמים בארץ ובעולם היום שמים קול של ציפור שהם רוצים לצלם אותה והוא מגיע והוא בא ומתייצב לתצלום ליד או אפילו מגיב באלימות לרמקולים ששמים לו אם זה בתוך הטריטוריה. מבחינת שירה בכלל, יש פה עניין הרבה של חקיינות. גם מחקרים שנעשו לפני הרבה שנים כבר שגם קניות, אותן ציפורי שיר שמקננות בקנה חוזרות מאפריקה עם רפרטואר שירים של מינים אפריקאים. זאת אומרת כלומר הן שומעות שם הרבה פעמים בתור פרט צעיר שירה וחוזרות ובתוך השיר הרגיל שלהן הם משלבות שירים מאפריקה.

 

מה שנקרא העתקה תרבותית, לא המצאנו שום דבר.

בדיוק.

 

מדהים.

תודה רבה לך דותן רותם, אקולוג שטחים פתוחים ברשות הטבע והגנים. היה מרתק לדבר איתך

תודה רבה.