שיירות פרצו בדרך אל העיר

הדרך העולה לירושלים, בכביש מספר 1 תלולה ומתפתלת ובחלקים רבים ממנה מתקיימות כיום עבודות עפר להרחבתה

למרות זאת, העולים לירושלים יכולים לראות בצדדיה שתי אנדרטאות יוצאות דופן, שנבנו על ידי רשות הטבע והגנים בתחומי גן לאומי יהודה. האנדרטאות, מיצג של חלקי כלי רכב המסודרים בשתי שיירות, ממחישות את סיפורם של המשוריינים שפרצו את המצור על ירושלים במלחמת העצמאות.

סיפורם של המשוריינים

לאחר החלטת האומות המאוחדות על חלוקת הארץ, ב-29 בנובמבר 1947, החל האויב לתקוף את התחבורה העברית. במעלה הצר של שער הגיא, שרוחבו לא עלה בהרבה על רוחב שתי מכוניות, הנסיעה התנהלה באיטיות, והנוסעים מצאו עצמם חשופים לאש שנורתה עליהם מן הרכסים שמשני העברים. ירושלים הפכה להיות עיר נצורה. כדי להגן על הנוסעים לירושלים, התארגנו בכוחות גדולים לעלות בשיירות ממוגנות לירושלים ובהתאם לכך יצרו בחודש פברואר את משורייני ה"סנדביץ'". היו אלה כלי רכב עשויים לוחות פלדה דקים וביניהם לוחות עץ שעלו לירושלים עם אספקה לנצורים. באותו החודש עלו תוך חירוף נפש 102 שיירות לירושלים. בהתקפות עליהן נהרגו שישה מאנשיהן.

לאחר שהסתיימה המלחמה רבצו שרידי המשוריינים בצדי הדרך במשך שנים, צבועים בצבעי חלודה, כאילו כדי להעיד על עתיקותם. במשך הזמן שכחו רבים את משמעות כלי הרכב החלודים. היו גם שסברו ששלדי המכוניות מוצבים כאן כדי להזהיר נהגים מנהיגה פזיזה… "לפני חגיגות ה-60 למדינת ישראל, הקצה משרד ראש הממשלה תקציב לחידוש תצוגת המשוריינים בכביש, כראוי לכלי רב שמילאו תפקיד חשוב בתולדות המדינה", מספר מנחם פריד, מנהל מרחב הרי יהודה ברשות הטבע והגנים. "מכיוון שמדרונות שער הגיא כלולים בתחום גן לאומי הרי יהודה, קיבלה רשות הטבע והגנים על עצמה את המלאכה. אספנו 14 משוריינים. החלטנו לאפיין אותם בשתי שיירות בנות שבעה משוריינים כל אחת. שיירה אחת שמנו באי התנועה שבשער הגיא, כדי שיבלוט לעיני העולים בכביש. ואת השיירה שנייה הצבנו ליד מחלף שורש, כדי שתיראה ליורדים בכביש מכיוון ירושלים. בתוך המשוריינים הותקנה תאורה, המוסיפה להם יופי ובולטות בלילה".

תהליך התכנון היה מורכב, מספר פריד. "הצבת המשוריינים עוררה רגשות. היו שרצו להחזיר את צבע החלודה, 'האותנטי' לכאורה. אחרים ביקשו לפזר את המשוריינים כמו בשדה קרב כביכול. בסופו של דבר המשוריינים נצבעו בצבע חאקי, דומה מאוד לצבע שבו נצבעו במלחמת תש"ח, אם כי ללא הפס הלבן שהבדיל אותם ממכוניות הצבא הבריטי".

"ידענו כבר אז שיבוא יום וירחיבו את כביש 1 ושנצטרך להזיז את המשוריינים", מוסיף פריד. "לכן, יצקנו את הקצה התחתון שלהם בלוחות בטון והוספנו מאחזי ברזל כדי שבבוא היום יוכל מנוף להרים את לוחות הבטון ולהזיז את המשוריינים בקלות. יציקת המשוריינים לבטון גם סייעה נגד גנבי מתכת, שמן הסתם חמדו את אוצר הברזל המונח ככה סתם בצד הכביש". בימים אלה מרחיבים את כביש מספר 1. השיירה שליד מחלף שואבה נשארה במקומה וכאשר תושלם בניית מחלף שואבה, תהיה ממנו גישה אליה. ואילו השיירה של שער הגיא הועתקה לצד ח'אן שער הגיא. בשנת 2017, כאשר הח'אן ייפתח לציבור, אפשר יהיה להגיע למשוריינים גם משם. זה יהיה הזמן להציב לידם שילוט הסבר עם צילומים מהימים ההם, כדי שבאמת, אנחנו הנוסעים בדרך לא נשכח אותם, אותם בבאב אל-ואד.