תולדות המחקר הארכיאולוגי במצדה

גן לאומי מצדה זוהה לראשונה בשנת 1838 בידי החוקרים האמריקאים אדוארד רובינסון ואלי סמית. השניים השקיפו על מצדה בטלסקופ מעין גדי וזיהו את המבנה במצוק הצפוני של מצדה כארמונו של הורדוס.

מצדה - צילם זאב מרגלית

ארבע שנים אחר כך כבר טיפסו לפסגה המיסיונר האמריקאי סמואל וולקוט והצייר הבריטי ויליאם טיפינג. הם הביאו שרטוטים וציורים מדויקים של האתר. בשנת 1848 ביקרו באתר קציני צי אמריקאים וזיהו את בורות המים. בעקבותיהם הגיע למצדה החוקר פליסיאן דה סוסי, שחפר בכנסייה הביזנטית וסקר את מערך המצור הרומי.

צ'ארלס וורן וקלוד קונדר, אנשי הקרן הבריטית לחקירת ארץ ישראל (PEF), בסקרו בשנת 1865 את מצדה ושרטוטים ומפות מדויקות של מצדה והמחנות הרומאיים. הם אף איתרו את שביל הנחש.

בשנת 1932 בילה הארכאולוג הגרמני אדולף שולטן במשך חודש. עבודתו שימשה בסיס למחקר שבא אחר כך, למרות שזיהה בטעות את הארמון הצפוני כמערכת ביצורים שנבנתה בקצה העליון של שביל הנחש.

הארכיאולוג שמריה גוטמן הוביל בשנות ה-40' של המאה ה-20 את תנועות הנוער והפך את מצדה לסמל. הוא היה המנוע שהביא בשנת 1953 לחפירה הישראלית הראשונה במצדה, שזיהתה את מערכת אספקת המים, גילתה את התוואי המלא של שביל הנחש וזיהתה את הארמון הצפוני כארמונו של הורדוס. המשלחת גם חפרה את המחנות הרומאיים A ו-C. משלחת של בכירי הארכיאולוגים הישראליים שבה למצדה בשנת 1956 ל-10 ימים. עם החוקרים נמנו נחמן אביגד, מיכאל אבי-יונה, יוסף אבירם, יוחנן אהרוני ושמריה גוטמן.

בשנת 1963 החלה לחפור במצדה משלחת החפירות של יגאל ידין. במהלך שתי עונות נחפרה מצדה בשלמותה כמעט. חפירת חלקים במצדה נמשכה גם מאוחר יותר על ידי אהוד נצר וגיא שטיבל.

קטגוריות

גני שמורה קשורים