מפעל המים בגן לאומי תל חצור

שם כתב: עידו שקד - מנהל גן לאומי תל חצור 07.12.2020

סיפור אישי על שימור קבוצתי...

קבוצת מתנדבים ולפניה הדליים שהעלו מתחתית מפעל המים קבוצת מתנדבים ולפניה הדליים שהעלו מתחתית מפעל המים, צילם עידו שקד

סיפור שהחל אי שם באמצע שנת 2018, כאשר התחלנו (על אף הפצרותיהם של אנשים רבים שכדאי ומומלץ לעשות אחרת ובדרכים שונות וכו' וכו'….) לנקות את העפר שהצטבר במשך השנים על גבי המדרגות החצובות בפיר האנכי, במנהרה המשופעת ובתא המים של מפעל המים בגן לאומי תל חצור, אשר נחפרו לפני שנים.

למה?

כי מגיע למבקרים לשזוף בעיניהם את המדרגות החצובות שעל גביהן צעדו לפני 3000 שנה התושבים המקומיים בדרכם למי התהום שבעומק 40 מטרים מתחת לראש התל.

במשך השנים, מאז 1968 שבה משלחתו של יגאל ידין חשפה את מפעל המים (מחדש – כי אלפי השנים עשו את שלהן ומפעל המים קרס לתוך עצמו ונעלם עד לחשיפתו בידי המשלחת), הזמן עשה את שלו ועפר רב נפל, נסחף וכיסה את המדרגות החצובות המקוריות ואף מילא את תא המים והסתיר את 8 מדרגות הבזלת (הבנויות משברי אורטוסטטים, ותפקידן היה להוות בסיס איתן ולא מתפורר לתושבים שיצאו ונכנסו לשאוב מים).

מבקרים שבאו לבקר בתל וירדו למפעל המים העצום והמרשים לא ראו את המדרגות, אלא ראו מדרון חלקלק ו"מונגש" של עפר שכיסה את המדרגות המרשימות.

לכן החלטנו להתחיל לנקות, לא בכל יום… במשך כחצי שנה, ארז ואני (ארז גדעוני הוא עובד תחזוקה בגן לאומי תל חצור, שגם מקבל קהל בשמחה) ירדנו לתוך הפיר, כרענו על ברכינו, הפשלנו שרוולים וניקינו מדרגה ועוד מדרגה תוך שאנחנו מעלים לראש התל את הדליים המלאים. בתחילה מילאנו את הדליים לגמרי, אך ככל שהזמן עבר, הבנו שכדאי למלאם עד חציים – כדי שנוכל להמשיך לעבוד ולא נשבור את גבנו.

וכך, במשך חצי שנה, חשפנו אט אט חלק מהמדרגות של הפיר האנכי.

ויום אחד עלה הרעיון: נכין ונציב שני שלטים מנויילנים ובעברית ובאנגלית בסגנון הבא:

שלט ראשון – בראש התל, שבו כתוב: "זה המקום לדליים מלאים".

שלט שני – בתחתית מפעל המים, ובו כתוב: "הדליים האלה רוצים לעלות למעלה".

ארז ואני מילאנו הרבה דליים בתחתית המפעל והצבנו את השלט השני באחד מהם. בראש התל הצבנו דלי בודד עם עפר ובו השלט הראשון.

שלט ראשון – צילם עידו שקד 

שלט שני- צילם עידו שקד

 אין דרך לתאר את התחושה בלב והמבט ההמום שלבשו פניי כשהגעתי בסוף היום למפעל המים וראיתי שכל הדליים המלאים "עלו" למעלה…

דליים נערמים בראש תל חצור – צילם עידו שקד

זו הייתה הצלחה כבירה בשיתוף הקהל בפעילות חשובה מעין זו; הקהל ממש נוגע בליבו של התל עת הוא נושא דליי עפר מתחתית המפעל לראשו ובעצם מסייע בשימור המונומנט האדיר ובתחזוקתו. בהמשך הוספנו שילוט נוסף המסביר עוד יותר את מהות העשייה. והקהל פשוט נרתם, ושמח וצהל, והחוויה של מבקרים רבים מהארץ ומהניכר התעצמה כתוצאה מכך.

שלט המסביר את מהות ההתנדבות במפעל המים – צילם עידו שקד

זכורות לי בעיקר קבוצות התיירים מאמריקה – הגברים האמריקאים, מאצו'אים אמיתיים, שרבים מהם לא הסתפקו בנשיאת שני דליים (דלי בכל יד) רק פעם אחת אלא עשו סיבוב נוסף. אולי הם רצו להוציא אנרגיה נוספת במסגרת האימון היומי שלהם.

אנחנו מצדנו המשכנו למלא דליים והזמנו מכינות ויחידות צבאיות להתנדב בפרויקט, כי חומר סחף מיותר בהחלט לא חסר.

בנוסף, בדקנו כל דלי שיצא ממפעל המים והוא תועד בקובץ אקסל, ובזכות כך ניתן לדעת את המספרים המרשימים הללו:

  1. 6232 דליים מלאים עד חציים הוצאו מהמפעל (משקל ממוצע של דלי כזה הוא כ-5 ק"ג, כלומר משקל החומר שהוצא הוא קצת יותר מ-31 טונות!
  2. עד כה עבדנו במשך כשלושה חודשים.
  3. נותר עוד חומר סחף רב, בעיקר בתא המים, אך הקורונה גדעה את המשך העבודה.
מתנדבים מעלים דליי עפר בשרשרת אנושית במדרגות הספירליות במפעל המים תל חצור, צילם עידו שקד

ואתם בוודאי שואלים מה עושים עם כל העפר המוצא ממפעל המים?

בתל חצור יש עוד מונומנט חשוב – המצודה הישראלית,  שגם היא נחפרה בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת.

במצודה חפרו לעומק רב. מבחינה מחקרית, זה חשוב, אך מבחינה שימורית זהו אסון.

החפירות העמיקו עד מתחת לבסיסי החומות והקירות, ש"צפים" באוויר. תופעה זו גרועה עד מאד לעתיקות, שכן אם לא מטפלים בהם, הקירות פשוט יקרסו.

קיר צף במצודה הישראלית היד מסמנת את גובה המילוי הנדרש. צילם עידו שקד

לאחר התייעצות עם גורמים מקצועיים עשינו כך:

  1. פינוי סלעים שנפלו והכנת השטח לכיסוי.
  2. הנחת בד גיאוטכני על הקרקע.
  3. ייצוב הקירות/חומות בעזרת הסלעים (על גבי הבד הגיאוטכני).
  4. מילוי השטח/תא/חדר בעפר.
  5. תיעוד מדוקדק בצילום ובמערכת הסייבר של רט"ג.

בעצם הפעולות האלה תרמנולשימור שני מונומנטים מרכזיים בגן לאומי תל חצור ולתחזוקתם. נותרה עוד עבודה רבה בדרך להשלמת המשימה בעתיד.

המשפט "הזורעים בדמעה ברינה יקצורו" יכול לבטא בצורה טובה את הפרויקט המשולב הזה.