ספירת מלאי: סופרים ומשמרים את הצבי הישראלי

הצבי הישראלי הוא חלק בלתי נפרד מנופי ארצנו, לפחות ברמת המחשבה. במציאות המצב מורכב יותר. המין הייחודי לאזורנו כמעט ונכחד באזור המזרח התיכון ובישראל נותרה האוכלוסייה הגדולה ביותר ממנו. ביום השלישי ה-22 לינואר 2019, מצויידים במשקפות וטלסקופים, יצאנו לספירת הצבאים השנתית של רשות הטבע והגנים בגליל התחתון יחד עם הפקחים של מחוז צפון וצוותים מכל רחבי הארץ כדי לבדוק כמה צבאים נמצאים בשטח.

קיומו של הצבי הוא מדד חשוב לבריאות ושלמות המערכת האקולוגית כולה. למעלה מ-3,000 צבאים חיו בצפון ישראל בשנות ה-80. מגיפות, ציד בלתי חוקי וצמצום אזורי המחייה הורידו את האוכלוסיה אל מתחת ל-1,000, כאשר השנה החשש היה לגלות שהמספרים ירדו משמעותית עד לכדי משבר.

ספירת הצבאים במחוז הצפון נעשית אחת לשנה, עם תחילת העונה הגשומה, כשכל המרחבים הירוקים מוריקים והמים זורמים בנחלים. הספירה נעשתה בכל אזור רמות יששכר – הכולל את נחל יששכר, נחל תבור, אזור כוכב הירדן והמורדות לכיוון עמק הירדן ליד כוכב הירדן – החלה השקם בבוקר והסתיימה בשעות הצהריים המוקדמות.

הספירה השנתית היא חלק ממעקב ארוך טווח אחר האוכלוסיות בטבע, והיא משמשת להבנת הדינמיקה והמגמה הרב שנתית של אוכלוסיית הצבאים וכבסיס לפעולותינו לשימור זן ייחודי זה בארצנו. " זה נותן משוב על הפעולות המתבצעות בשטח לשימור אוכלוסיית הצבאים והאם צריך לעשות פעולות אחרות או רק לצפות ולהסתכל מהצד. מושקעת בתהליך זה הרבה אנרגיה ומחשבה", מספר ד"ר עמית דולב, אקולוג מחוז צפון ברשות הטבע והגנים.

השנה, נגשנו לספירה בדאגה, בעקבות מחלת הפה והטלפיים שפשטה באזור, פגעה בצבאים והעלתה חששות כבדים למצבה של אוכלוסיית הצבאים כולה. למרבה השמחה, תוצאות הספירה מראים כי אוכלוסיית הצבאים נותרה יציבה.

בסוף הספירה השנתית לשנת 2019 נשמנו לרווחה – נספרו 846 צבאים. מדובר בעלייה קלה מול 823 הצבאים שנספרו בשנה שעברה, בעוד ב-2017 הכמות הייתה גדולה יותר ונספרו 954 צבאים. לשמחתנו נראה כי מחלת הפה והטלפיים לא פגעה באופן משמעותי באוכלוסייה.

צילום: נמרוד מנדל, נמרוד מנדל, רשות הטבע והגנים

לצבי יש בעיה: מחלת הפה והטלפיים

מחלת הפה והטלפיים הינה במחלה נגיפית מדבקת (אינה מסוכנת לאדם) הפוגעת בעיקר בבעלי החיים מעלי גרה ומפרסי פרסה (בקר, צאן, חזירים, גמלים, צבאים ועוד). נגיף המחלה מדבק מאוד, כאשר דרכי ההדבקה העיקריות הן מגע ישיר עם הפרשות של בעל חיים נגוע, העברת הנגיף בדרך האוויר, מגע עם בעל חיים או אנשים שעברו באזור נגוע ומגע עם חפצים שהזדהמו באזור נגוע.

חיות נגועות יראו סימני חולשה, צליעה ותנועה איטית. לצבאים יש רגישות גבוהה במיוחד לנגיף, וכשהם נדבקים בו ברוב המקרים הם לא שורדים.

"באמצע שנות ה-80 התפרצה מחלת הפה והטלפיים בקרב הצבאים, תחילה ברמות יששכר ומשם התפשטה לגולן. אירוע זה פגע משמעותית באוכלוסיית הצבאים באזור. ב-2007 הייתה התפרצות נוספת של המחלה וכך גם בשנה שעברה", מסביר ד"ר דולב.

"מאחר ומדובר במחלה מאוד מדבקת, כל מי ומה שנע מאזור לאזור יכול בפוטנציאל להעביר את המחלה. לכן, בתקופה בה המחלה התפרצה בשנה שעברה, אפריל 2018, בקשנו ממטיילים לא להיכנס לאזור וגם צמצמנו את יכולות המעבר של הפקחים, כדי לנסות להוריד עד כמה שאפשר סיכויי העברת המחלה מרמות יששכר לאזורים אחרים".

"רק השנה מצאנו כ-20 צבאים מתים, וכנראה שבשטח היו הרבה יותר. לכן ניגשנו לספירה השנה בחשש ובסקרנות לראות אילו תוצאות נקבל".

איך סופרים צבאים?

כעשרה צוותים, מצוידים בכלים המתאימים ביותר לתצפית, יוצאים לשטח. כל צוות יוצא לשטח לכל פחות בשני ג'יפים, במידה ומישהו נתקע, ונוסעים לאט.

שני צוותים נשלחים לאזור מסוים ושם הם עומדים אחד מול השני, כדי לכסות את כל האזור. הצוותים מנסים לאתר את כל הצבאים שעוברים ביניהם, כאשר מדובר במרחקים של מאות מטרים, ולספור אותם. בדרך זו מנסים לספור את מרבית הצבאים ולאמוד את גודל האוכלוסייה.
בשביל למנוע מצבים של ספירה כפולה יש תיאום בין הצוותים – לאורך כל הספירה הם נמצאים בקשר טלפוני, כאשר בו בזמן לכל אחד מהם יש תצלום אוויר עם קווי רשת (משבצות) של האזור. כך הצוותים מגיעים לתיאום והבנה בספירת כל צבי וצבי בנפרד. כשהם סופרים הם תמיד הולכים לצד הכי שמרני ואם יש חשד לספירה כפולה מוחקים. חלק מהתצפיות נעשות ממקומות גבוהים באמצעות טלסקופים ומשקפות, וחלק מתוך נסיעה.

"אנו משתדלים שהספירה תהיה מדויקת ככל האפשר", מציין ד"ר דולב, " אבל בסופו של דבר מדובר כאן באומדן. כשאנחנו אומרים שנספרה כמות מסוימת של צבאים. אז מה שניתן להסיק מכך היא שבשטח הייתה לכל הפחות הכמות שציינו – סביר להניח שיש יותר צבאים בשטח שלא נספרו כי לא ראינו אותם".