דגים לחג: הכירו את העולם המופלא של דגי הים התיכון

08.09.2021

כשמתפעלים מיופים של דגי ישראל מקובל להציג את דגי הים האדום, אולם גם הים התיכון עשיר בדגה מרהיבה. ממש מול החוף בו אתם תשכשכו או תשחו בחופשת החג, רוחש הים התיכון יצורים מרתקים, מופלאים ומסקרנים. טמפרטורת המים הכי נוחה בעונה הזו, ומי שייכנס למים עם שנורקל או עם ציוד צלילה מקצועי של ממש יוכל להתרשם מעושר מגון דגי הים התיכון. אז אלו יצורים חיים בים? למה קשה לזהות את הבטאי? ולאיזה גודל מגיע הדקר בשמורות ימיות? הנה מבחר מדגי הים התיכון .

דקר, בין ערכי הטבע המוגנים בים האדום דקר - צילם עומרי יוסף עומסי

שמורות הטבע הימיות נועדו להבטיח את בריאותו ותפקודו של הטבע הימי של ישראל. הים התיכון מתאפיין במגוון בעלי חיים וצמחים ימיים ומגוון מיוחד של נופים תת-ימיים וארכיאולוגיה ימית, כשמנגד מופעלים עליו לחצי דייג ולחצי תשתיות חופיות וימיות ועתידו נמצא בסכנה. מערכות אקולוגיות ימיות מספקות לנו, בני האדם, שירותים רבים, והאוקיינוסים והימים מהווים חלק אינטגרלי מקיומנו בכדור הארץ בין באספקת מקורות מזון, בין בייצור חמצן, בוויסות שינויי אקלים, ועוד. מלבד כל אלה העולם המופלא שמתחת למים מסב לנו גם הנאה ומעורר סקרנות ולא מפסיק להפתיע אותנו בייחודיותו. ואולם היום המערכות הימיות סובלות מלחצים רבים והם מפריעים לתפקודן ופוגעים בהן. מכיוון שבעלי החיים והצמחים לא יכולים לדבר בעד עצמם, האחריות לדאוג להם מוטלת עלינו.

 

פתרון אחד מיני רבים שעוזר לנו להגן על הסביבה הימית ועל היצורים החיים בה הוא הכרזה על ערכי טבע מוגנים על פי חוק. בישראל ההגדרה של ערך טבע מוגן היא "ערך טבע שלדעת השרה להגנת הסביבה יש ערך בשמירתו או סכנה להכחדתו, והיא הכריזה עליו כעל ערך טבע מוגן" (מתוך חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח-1998). המשמעות של הכרה בערך טבע כמוגן היא שכל פגיעה בו אסורה על פי חוק, לרבות השמדה, הריסה, שבירה, חבלה, קטיפה, עקירה, נטילה, שליה, הרעלה, שינויה של צורה או של תכונה טבעית של ערך טבע, או הפרעה למהלך התפתחותו הטבעית, לרבייתו או שמירתו. כמובן שמכירת ערך טבע מוגן וסחר בו אסורות גם הן. בדצמבר 2019 הורחבה רשימת ערכי הטבע המוגנים בארץ ונוספו לה גם מינים רבים של בעלי חיים ימיים. הסיבות לכך רבות ונמנה כמה: כדי להגן על מיני מפתח כמו מינים טורפים, שחשיבותם לשמירה על מארג מזון יציב מכרעת; כדי להגן על מינים שבית הגידול שלהם הולך ונעלם; כדי להגן על מינים שמהווים בסיס של בית גידול ומאפשרים למינים אחרים לחיות בו, למשל מיני עשבי ים וספוגים; כדי להגן על מינים נדירים, על מינים בסכנת הכחדה או על מינים שיש סימנים להידלדלות ניכרת באוכלוסיותיהם, ועוד. אנו מציגים כאן כמה מהמינים הימיים המוגנים בים התיכון בארצנו ומספרים מעט עליהם ועל חייהם המיוחדים. בעבר מי שהיה מוגן בים התיכון היו היונקים – הדולפינים, הלווייתנים וכלבי הים. בנוסף להם צבי הים היו מוגנים וקבוצות אחדות של רכיכות (כמו צדפות וחלזונות) כן ואלמוגים ושושנות ים. באותה תקופה לא היו הרבה דגים מוגנים, מה שגרם לציד של כרישים וחתולי ים. רק ב־2005 הוסיפו לרשימות את כל הבטאים ("חתולי ים" ו"עטלפי ים") והכרישים, והיום אנחנו צופים בשגשוג ובפריחה שלהם במי הים התיכון.

 

סקר ה"ביובליץ", מטעם רשות הטבע והגנים ובהשתתפות חוקרים מאוניברסיטת תל-אביב, מוזיאון אוספי הטבע ע"ש שטיינהרדט, אוניברסיטת חיפה, חקר ימים ואגמים, המרכז האקדמי רופין והמשרד להגנת הסביבה, בודק בשנים האחרונות את מצב ערכי הטבע בשמורות הימיות בדגש על דיג שהוא אחד מהגורמים להרס בתי גידול ימיים ולהפחתה משמעותית בשכיחות הדגים. בישראל קיימת פעילות ענפה של דיג שנים רבות של חוסר בפיקוח על מאמץ הדייג הביאו את הדגה למצב קשה.

במסגרת הביובליץ שהתקיים באביב השנה, לאחר זיהום הזפת שפקד את חופי ארצנו, תצפיות הצביעו על התפרצות של מינים פולשים, כמו זהרונים, דגים טורפים המוכרים לנו ממפרץ אילת ומהווים סכנה אקולוגית בשוניות אלמוגים ברחבי העולם, ונזרית ארוכת קוצים (Diadema setosum) – קיפוד הים עם הקוצים השחורים הארוכים שגם הוא מוכר לנו היטב מאילת, ומתפרץ עכשיו גם בים התיכון.

 

לדברי ד"ר רותי יהל, האקולוגית הימית של רשות הטבע והגנים: "הסקר האחרון שנעשה בשנה החולפת ונתוניו מתעדכנים בימים אלו, בחן את פעילות שמורות הטבע הימיות, וחשיבותן עבור המגוון והעושר הימי. מתצפיות בתוך השמורות ומחוץ להן ניתן לזהות הבדלים במבנה חברת הדגים בין האתרים השונים, עם עושר מינים גבוה יותר שנצפה בתוך השמורות באופן עקבי לאורך שנות הסקר. נבדקה כמות הפרטים בתוך השמורות הימיות ומחוצה להן בשתי עונות עיקריות – סתיו ואביב, והתוצאות היו חד משמעיות: בכל השמורות הימיות התגלו יותר פרטים של מינים ממשפחת הדקרים, שהם מינים טורפים המעידים על בריאות המערכת, הן במים העמוקים והן במים הרדודים." יהל מוסיפה כי "במסגרת הסקר, זכינו לצפות בחלק מהשמורות ב"חתונות" מרשימות (התקבצויות של הרבה פרטים גדולים למטרות רבייה) של דקרי סלעים ודקרים אלכסנדרונים,. אין שום ספק שאנו נמצאים עמוק בתוך עונת הרבייה שלהם, והתצפיות מראות, שהשמורות אכן יעילות ותורמות לשימור מינים אלה. בנוסף להגנה שהשמורות מספקות להם הוכרזו לאחרונה הדקר האלכסנדרוני ודקר הסלעים (שהוכרז בהוראת שעה למשך שנה אחת) כערכי טבע מוגנים על ידי השרה להג"ס (גילה גמליאל)" לסיכום אומרת יהל: " שמורות טבע ימיות גדולות, מנוהלות ומפוקחות בקפידה, הן הדרך הנכונה להבטיח את בריאותו ותפקודו של הטבע הימי של ישראל להווה ולמען הדורות הבאים. הכלי של ערכי טבע מוגנים הוא כלי חשוב שמאפשר לנו להגן על מינים מוגנים בכל מקום בים, בנוסף לשמורות ששם ניתן להגן על כל מה שחי, אבל רק בגבולות מוגדרים. אנחנו מצפים מהציבור שישתף פעולה איתנו בהגנה על החי בים התיכון, ימנע מפגיעה בכל מקרה, ויאפשר למינים האלה לשגשג לטובת הים ולטובת כולם."

 

אוכם גדול קוץ – צילם ד"ר שבי רוטמן, מוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט.

אוכם גדול-קוץ

אוכם גדול-קוץ נקרא כך על שום הקוץ הגדול והעבה בסנפיר השת שלוושייך למשפחת המוסריים. אפו מעוגל וצבעו חום-נחושתי אחיד. סנפיריו בגוון צהוב-שחור. הוא חי בכוכים ומערות, בלהקות קטנות, בין סלעים בעומק 5–40 מטרים וניזון מדגים קטנים ומחסרי חוליות. ניתן לראות את המין בשכיחות גדולה יותר בשמורת הטבע ראש הנקרה באכזיב. עונת הרבייה בקיץ (יולי-אוגוסט).

גודל: 15–50 ס"מ

 

 

תוכידג כרתי Sparisoma cretense. איור: טוביה קורץ

תוכידג כרתי

בים התיכון יש שני נציגים מהמשפחה – תוכידג כרתי ותוכינון האוכפים (מין שהיגר מים סוף). לזכר ולנקבה הבוגרים של התוכידג הכרתי צבעים שונים: הזכר אפור ואילו רוב גופה של הנקבה אדום עם כתם גדול בקדמת הגוף בצורת אוכף בצבע אפור, מלווה בכתמים צהובים קטנים יותר ופס צהוב שמכסה את העין.

התוכידג הכרתי נמצא בדרך כלל במים רדודים, עד עומק מרבי של כ־50 מטרים. הוא חי באזורים עם קרקעית סלעית המכוסה אצות וגם במרבדי עשב ים (אצלנו בארץ פחות).

תזונה: התוכידג ניזון בעיקר מאצות ומחסרי חוליות קטנים שהוא מגרד מהסלע בשיניו החזקות.

רבייה: זכרים יכולים להחזיק הרמון של נקבות, אך יכולים גם לחיות בקבוצות עם מעט נקבות.

 

 

דקר סלעים – צילם ד"ר שבי רוטמן, מוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט.

 

דקר הסלעים

לוקוס אדום, דאור

דקר הסלעים נקרא כך כיוון שהוא חי במערה בין סלעים אשר מעניקה לו מקום מסתור והגנה. זהו דג טריטוריאלי ומתבודד, והמערה שבה הוא משתכן היא מעונו הקבוע. גם השם העממי מזכיר זאת – לוקוס מהמילה "מקום" בלטינית. דקר הסלעים נמצא במים רדודים יחסית, 4–60 מטרים. בעונת הרבייה, באביב ובקיץ (אפריל-יולי) הוא יוצא ממערתו לאירוע רבייה המוני, הנקרא בפי הדייגים "חתונה", שם ישנם זכרים מעטים ונקבות רבות. גם מינים אחרים של דקרים מצטרפים ל"חתונה". בהגיעם לגודל 85 ס"מ, בערך בגיל 7 שנים, כשנתיים לאחר הגעה לבגרות מינית, חלק מהפרטים משנים את זוויגם מנקבה לזכר. ניזון מדגים וחסרי חוליות גדולים כמו סרטנים, דיונונים ותמנונים, שאותם צד במארב. נדוג בשיטות שונות: חכות מסירה, רשתות עמידה, מערכי קרסים ורובי דיג. אוכלוסייתו סובלת מדיג-יתר.

גודל: 15–60 ס"מ

 

דקר אלכסנדרוני – צילם ד"ר שבי רוטמן, מוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט.

 

דקר אלכסנדרוני

לדקר האלכסנדרוני גוף מאורך יחסית לדקר הסלעים, עם פסים ברורים לאורכו. לבוגרים גם כתם צהוב על הגב. הוא חי באזורי סלע בעומק 5–60 מ', לרוב לבדו או בקבוצות קטנות (עד 10 פרטים). הרבייה מתרחשת בקיץ, ב"חתונה" המונית. דקר אלכסנדרוני היה נפוץ מאוד בעבר בחופי הארץ, אך בשנים האחרונות אוכלוסייתו הולכת וקטנה. הוא נתפס ברשתות עמידה, מערכי קרסים ודיג רובים.

גודל: 15–60 ס"מ

 

דקר הסלעים ודקר אלכסנדרוני הם שיני מיני מפתח בעלי חשיבות אקולוגית גבוהה בשל היותם טורפים, השומרים על שיווי המשקל האקולוגי בים בכך שהם מווסתים את אוכלוסיית הדגים שהם טורפים. בנוסף לכך, בחופי ישראל אירעה פלישה של דגים שביהעדר ויסות יעיל של אוכלסייתם, מחסלים את מלאי האצות על הסלעים התת ימיים. אצות אלה מהוות מזון ומסתור למינים אחרים שנפגעו כתוצאה מהיעלמות האצות. הבפברואר 2021 דקר אלכסנדרוני נכנס לרשימת המינים המוגנים בים ודקר הסלעים הוגדר כמוגן בהוראת שעה לשנה.

 

דוקרנית אדומה – צילם צילם ד"ר שבי רוטמן, מוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט.

 

דוקרנית אדומה

מאופיינת בצבע אפור עם כתמים בהירים וגוף מוארך. גם הדוקרנית חיה בין סלעים, בעומק 5–50 מטרים וניזונה מדגים וחסרי חוליות גדולים (דוגמת דיונונים וסרטנים). בעונת הרבייה, בחורף ואביב (דצמבר-מאי), דגי הדוקרנית יוצרים התקבצויות רבייה הנקראות "חתונות", שבהן נקבות רבות וזכרים בודדים. ההתקבצויות הללו מתרחשות גם אצל מיני דקרים אחרים. בניגוד ליתר מיני הדקרים, אוכלוסיית הדוקרנית דווקא גדלה בשנים האחרונות. ייתכן שזו תוצאה של עלייה בשכיחות המין הפולש, סיכן משויש, המשמש לה מקור מזון. הדוקרנית נדוגה בחכות מסירה, רשתות עמידה, רובי דיג ומערכי קרסים.

גודל: 20–50 ס"מ

 

סלפית צהובת פסים. צילום: אנדרי אהרונוב

 

סלפית הפסים

דג ממשפחת הספרוסיים. בעל מבנה גוף מאורך ועגלגל, צבעו אפרפר כסוף ולאורך גופו עשרה פסים זהובים. חי לרוב בלהקות גדולות בבתי גידול סלעיים או חוליים המכוסים באצות. פרטים צעירים ניזונים בעיקר מסרטנים אך הפרטים הבוגרים ניזונים מאצות ועשבי ים. אוכלוסיית הסלפית התמעטה בחופי ישראל בשנם האחרונות באופן משמעותי והסברה לכך היא תחרות על מזון עם דגי הסיכן שהיגרו מים סוף. הסלפית שייכת למשפחת הדקראים. דגים אלו נמצאים באוקיינוסים בעלי אקלים ממוזג וטרופי, בישראל נציגים למשפחה זו בים תיכון ובים סוף. . זהו דג צמחוני אוכל אצות "רועה" בשפה המקצועית שנע בלהקות של עשרות ומאות פרטים, גם הוא מגיע לגודל מרשים של 30 – 50 ס"מ ויוצר מופע מרהיב של תנועה במים.

מחבטן אפור בעומק 20 מטר במפרץ חיפה- צילום חגי נתיב

 

מחבטן

במפגש שבין החול לסלע ניתן לפגוש את חתולי הים ה "בטאים" חתולי הים למיניהם הם דגים שהשלד שלהם אינו בנוי מעצמות אלא מלוח סחוס גדול. סנפירי הצד שלהם מקיפים את כל הגוף ובתנועתם הם מזכירים תנועה של עוף גדול מתחת למים. חלקם מכלי קוץ גדול בבסיס הזנב למטרות הגנה והם מגיעים לגדלים של מעל מטר. מחבטנים חתולי ים ועטלפי ים הם כינוי לבטאים – דגים שטוחים בעלי שלד סחוסי בצורות גוף מגוונות וייחודיות. הם קרוביהם של הכרישים ורובם חיים קרוב לקרקעית הים. יצורים מגוונים להפליא: במורפולוגיה (צורת הגוף והאיברים), בתכונות מיוחדות כמו יכולת ליצור חשמל (אצל החשמלנים), במזונם – מדגים ועד סרטנים וחסרי חוליות אחרים – וגם בדרך הרבייה. חלקם, למשל התריסניות, מטילים ביצים בצורות שונות במים. מינים אחרים כמו הטריגונים והגיטרנים מגדלים את העוברים ברחם האם. ברחם כל עובר נתון במעטפת הדומה מאוד לביצה. העוברים ניזונים מחלמון הביצה עד בקיעתם ברחם ואחר כך ממזון עשיר שמקורו ברחם, עד להגחה. יש מינים שמגיחים זמן קצר מאוד אחרי הבקיעה.

טריגון (Dasyatis spp) בשמורת ים גדור – צילם הראל בז

בעונת החיזור והרבייה של טריגונים חדי אף (Dasyatis pastinaca), של טריגונים אטלנטיים (Dasyatis chrysonota) ושל גיטרנים (Rhinobatosrhinobatos ו-Glaucostegus cemiculus), ששיאה בחודשים מאי ויוני, פרטים רבים מתקבצים במים רדודים יחסית (15-5 מ'). חלק ניכר מהפרטים המתקבצים הן נקבות גדולות ופוריות. הן מתחפרות בחול בזמן ההיריון ונמנעות מתנועה. ניתן לזהות את הטריגונים לפי צורת העפיפון של גופם. במחקר ראשון מסוגו בים התיכון, בשמורה הימית גדור, גילו החוקרים שחר חייקין, פרופ' יוני בלמקר ועדי ברש שזכרי הטריגונים מגיעים ראשונים, בחודשים מרץ ואפריל, ואילו הנקבות מגיעות מאוחר יותר. שיא הצפיפות בשמורה הוא בחודש יוני. בתקופה זו היחס בין הזכרים לנקבות מתהפך – מאוכלוסייה שרובה זכרים לאוכלוסייה שרובה המוחלט נקבות. במחקר נמצא כי בחודש מאי מחצית הנקבות שנראו בשמורה היו בהיריון מתקדם. ניתן לזהות נקבות הריוניות לפי שהן מחופרות בחול כמעט ללא תנועה בדרך כלל, וצידי גופן מנופחים מהעוברים שברחמן. צוללים ומשנרקלים מזליסטים וחדי עין עשויים להבחין בזכרים הנושכים את סנפירי הנקבות המקובעות במקומן. זהו חלק מתהליך החיזור והרבייה שלהם.

גיטרן מובהק על הקרקע החולית בים התיכון- צילום חגי נתיב

בחודש יוני מצטרפות למסיבה גם נקבות גיטרן אטלנטי (Glaucosteguscemiculus) ומספרן עולה בתקופה זו. הגיטרנים שונים במראם ובצורת השחייה שלהם מהטריגונים. גופם מוארך ומזכיר צורת גיטרה. הם נעים בעיקר בעזרת זנבם, שחייתם מזכירה צורת שחייה של כריש והם בעלי סנפירי גב בולטים. כנראה בשל המראה הזה והימצאותם סמוך לקרקעית הים החולית או ממש עליה הוענק להם הכינוי "כריש חול", אך הם אינם כרישים. אורך הגיטרניות שתועדו במחקר היה מטר אחד ואף יותר בממוצע, וכמו הטריגוניות הן מיעטו לזוז, לכן ייתכן שגם הן בתהליך רבייה – בהיריון או לאחר השרצה.

המינים הנצפים בהתקבצויות אלו הם מינים בסכנת הכחדה ואין אנו יודעים לאן הם ממשיכים לאחר מכן, בשאר חודשי השנה. ישראל היא אחד המקומות היחידים בעולם שבהם כל דגי הסחוס, ובהם הבטאים, מוגנים, וייתכן שהגנה ותנאי מחיה מתאימים חוברים יחד ומאפשרים למינים אלו להתרבות בחופינו כמעט ללא הפרעה. אם כן, חופי הארץ עשויים להיות בית גידול משמעותי וחשוב לאוכלוסיית הגיטרנים והטריגונים בכל הים התיכון.

 

כתבות נוספות בנושא דגים >>