יחמור פרסי

שם כתב: עמית דולב 24.04.2020

היחמור הפרסי שייך למשפחת האייליים בסדרת מכפילי הפרסה. זהו אייל גדול, כשבאביב ובקיץ פרוותו בצבע אדמוני וגופו מנוקד בנקודות בהירות. שמו נגזר מהמילה הקדומה "חמר" המציינת את צבעו האדמדם של היין.

יחמור פרסי בשמורת טבע חי בר כרמל יחמור פרסי בשמורת טבע חי בר כרמל, צילם דותן רותם

היחמור הוא מין שנכחד מהארץ בסוף המאה ה-19,
בשל צייד ופגיעה קשה בחורש הסבוך הים תיכוני, בית גידולו הטבעי. עד שנות ה – 50 היחמור הפרסי נחשב כמין שנכחד כליל מן העולם, אך אוכלוסייה קטנה של יחמורים שנמצאה בדרום מערב אירן נתנה פתח של תקווה לאישוש מין זה.

באמצע שנות ה – 50 של המאה ה – 20 הועברו זכר ונקבה מאיראן לגרעין רביה בגן חיות בגרמניה, וחלק מצאצאיהם הוחזרו לגן חיות באירן, כאשר הוחלט בארץ לנסות ולהשיב מינים נכחדים לארץ נבחר היחמור להיות אחד המינים. ב-1976 הובאו שני זוגות מגרמניה וב-1978 הובאו עוד 4 נקבות בטיסת אלעל האחרונה מטהרן (בראשית המהפכה באירן) במבצע מורכב וחשאי. פרטים אלה היו הבסיס לגרעין הרבייה שהוקם בחי בר שהתרבה בצורה מרשימה ואיפשר גידולם של מאות יחמורים עד כה

באמצע שנות ה – 90 הוחל בהשבת המין לטבע על ידי רשות הטבע והגנים. בתחילה הושבו היחמורים רק לנחל כזיב שבגליל המערבי. אחרי שהתהליך הוכתר בהצלחה ובאזור התבססו פרטים רבים, הוחל בשחרור בנחל שורק שבהרי יהודה (בשיתוף גן החיות התנכ"י בירושלים). מ-2014 הוחל בשיחרור יחמורים בגליל העליון ושנה אחר כך גם בכרמל בישראל מוערכת אוכלוסיית הבר ב 250-300 פרטים, ובגרעיני הרבייה בחי בר כרמל ובגן היות התנכ"י, עוד כ-150 פרטים. אוכלוסיית הבר של היחמורים בישראל, היא הגדולה בעולם (לא ברור שיש אוכלוסיות בר נוספות בטבע).

כבני משפחת האיילים, הזכרים מתהדרים בקרניים מסועפות שנושרות מדי שנה בחודש פברואר. הן מתחילות לצמוח מחדש תוך שבועיים ומגיעות לגדלן המלא תוך כחודשיים. לנקבות היחמור אין קרניים, כמו מרבית הנקבות במשפחת האיילים. קרני היחמורים הן דוגמה טובה לעיקרון ההכבדה: הקרניים הגדולות והמסועפות, שמסתעפות עוד יותר ככל שהאייל מתבגר, מעידות על איכותו וטיבו של הזכר ששורד למרות הקושי בהסתובבות עם קרניים כאלה בבית הגידול הסבוך של היחמורים.

המבנה החברתי של היחמורים אמורפי. הנקבות נוטות להישאר באזור המוכר להן, לרוב עם בנותיהן או נקבות אחרות, אך ללא מבנה להקתי ברור. הזכרים סובלניים במרבית השנה לנוכחות זכרים אחרים ולא נדיר לראות זכרים שמהלכים יחדיו. בעונת הרבייה הזכרים נאבקים על הזכות לזווג נקבות בסביבתם אך לרוב מדובר בקרבות לא קטלניים.
הנקבות ממליטות גור יחיד, שנקרא בעברית עופר, באביב וראשית הקיץ העופרים נשארים בלוויית האם מספר חודשים.

היחמורים ניזונים מעלים, עשב ופירות (כגון חרובים). הם מבלים את רוב זמנם בסבך החורש, לכאורה נסתרים מעין רואה, אך למעשה רשות הטבע והגנים וגן החיות התנ"כי מנהלים אחריהם מעקב סדיר בעזרת קולרי GPS ומצלמות לכידה לזכרים נוהגים שלא לשים קולר משום שצווארם מתנפח מאוד בעונת הרבייה, וזה עלול לפגוע בהם.

יחמורים בחי בר כרמל