זמן מורשת בגן לאומי ציפורי

שלום לכולם. שמי דרור בן יוסף. לאור המצב רציתי להזמין אתכם לסיור קצר, וירטואלי, בגן לאומי ציפורי.

ציפורי למעשה היא בירת הגליל בתקופה הרומית, לפני כאלפיים שנה, בשעה שהרומאים מושלים ושולטים בכל המזרח. היא משלבת בתוכה שני גורמים לכאורה מנוגדים: היא משלבת בתוכה
שני גורמים לכאורה מנוגדים: מצד אחד יושבים בה כעשרים אלף יהודים, לפי יוסף בן מתתיהו, היסטוריון התקופה. ומן הצד השני זוהי עיר מערבית. יש בה את כל הסממנים של האימפריה הרומית. יש שם תיאטרון, יש שם רחובות צולבים, קארדו, דקומנוס, בתי מרחץ לרוב. יש שם מפעל מים מהמקסימים והיפים ביותר שהתגלו בארץ. יש שם בתי אמידים. פעם קראנו לה אפילו עיר הפסיפסים ולתוך כל הדבר הזה אנחנו משלבים את התרומה הגדולה של ציפורי בעצם ליהדות. אני מדבר על המשנה. הוא הרי הספר השני בחשיבותו לעם ישראל לאחר ספרות המקרא.

ציפורי היא עיר מאוד מאוד מעניינת. הייתי אומר שהיא עומדת בתווך בין שתי ערים נוספות שפועלות באותה תקופה באותה זירה. האחת היא ירושלים. העיר היהודית החשובה בה שוכן בית המקדש כגולת הכותרת ומן הצד השני… קיסריה. העיר הרומית הנהנתנית, הימית, העשירה, החשובה. וציפורי בעצם מוצאת את עצמה באמצע. מדובר ביהודים שאגב, לא משתתפים במרד הגדול, מחליטים שלא כדאי להם למרוד ברומא. בוחרים בעצם לשבת בשקט במלחמה הזו, לא להשתתף בה. אם תרצו, לבגוד ברעיון היהודי. אבל הם לא חרבים, הם לא מושמדים, הם לא נעלמים מן הזירה כמו יהודי ירושלים, כמו יהודי מצדה ומקומות אחרים.

האדם שמגיע לציפורי ומשקם אותה למעשה לאחר חורבן הבית הוא רבי יהודה הנשיא. רבי יהודה הנשיא ישב בציפורי 17 שנים אחרונות של חייו. יחתום שם את המשנה, יפגוש את כל האלמנטים שציינתי קודם, את הפסיפסים, את התיאטרון, מקדשים רומים כאלו ואחרים. יחיה עם זה בשלום גדול. ולמעשה אומר: מצד אחד אני מקבל את רומא. מצד שני, אני ממשיך ומקדם את היהדות, אני מקדם את המשנה הלאה ושומר על ערכיות המקום וערכיות היהדות באשר היא באותה ארץ.

אם כך, אתם מוזמנים לסיור.
ממש כדאי. מאוד צבעוני, מאוד יפה,
ומאוד מחכה לכם.