אלפי גיאופיטים הועתקו מאזור המיועד לבנייה במישור החוף הדרומי

רשות הטבע והגנים בשיתוף הקהילות המקומיות, העתיקה אלפי גיאופיטים, הכוונה לצמחים בעלי איבר אגירה תת קרקעי, כלומר איבר שנמצא בתוך הקרקע ובו נאגרים חומרי מזון ומים. בדרך כלל אלו בצלים ופקעות.
בניגוד לצמח חד שנתי רגיל המתרבה ע"י הפצת זרעים, הבצל או הפקעת נשארים באדמה והצמח ממשיך לגדול ולפרוח כל שנה.

כאשר רשות הטבע והגנים מזהה נוכחות של גיאופיטים באיזור המיועד לבניה, נעשים מאמצים להעתיק אותם למקום מוגן אחר, כך שהם יוכלו לחזור ולצמוח גם במקום החדש.

היתרון של הגיאופיט הוא בכך שהוא פחות תלוי בגשם – בשנים גשומות הוא מצמיח יותר עלים או עלים יותר גדולים, וכך הוא יכול לייצר יותר מזון שנאגר בבצל ובפקעת והם ממשיכים לגדול. בשנים פחות גשומות הוא פשוט משתמש בחומרי המזון האגורים ופורח.
מקור המילה גיאופיט היא משילוב המילים גיאו = אדמה, פיט = צמח.

הצמחים שהועתקו:

כולם בעלי פקעות ובצלים כך שהם יוכלו לחזור ולצמוח ללא פגיעה.

• החצב – צמח בעל בצל שפורח בסוף הקיץ, ואחרי ההאבקה (בחורף) הוא מצמיח עלים.
• שום תל אביב ומצילות החוף – צמחי בצל אנדמיים למישור החוף, שבחורף מצמיחים עלים ואחר כך פורחים עם העלים.
• כלנית מצויה ונורית אסיה– צמחים בעלי פקעת המצמיחים עלים בחורף ולאחר מכן פורחים עם העלים.

העתקת גיאופיטים מאזור המיועד לבנייה למישור החוף הדרומי,, צילום: מלכה גרשנוביץ

העתקת גיאופיטים מאזור המיועד לבנייה למישור החוף הדרומי,, צילום יערה שיריזלי