חונכות הורית ובייביסיטר אצל הצבוע המפוספס

המחקר, אותו מוביל עזרא חדד פקח רשות הטבע והגנים בשותפות של עמיר בלבן מהחברה להגנת הטבע ופרופ' ראובן יוסף מאוניברסיטת בן גוריון קמפוס אילת, גילה כי בתשע נקבות שונות, בייביסיטר, או "אמהות תחליפית" בהגדרה המקצועית המבוצעת על ידי גורות של שגר קודם (שגר= קבוצת ולדות שנולדות בהמלטה אחת) וארעה בחמישה עשר אירועים שונים, פעמיים עם שתי עוזרות. ההורות התחליפית התקיימה מגיל בו הגורים בני כחודש עד לגיל שבו הם יוצאים לשיחור מזון עם אמהותיהם בגיל 10-12 חודשים.

המחקר גילה כי הצבועות-העוזרות מבצעות את רוב התפקידים האמהיים, למעט הנקה, אפילו כאשר האם נוכחת בסביבה. העוזרות צברו בעקיפין כשירות והתאמנו בהורות טרם הגיען לבגרות מינית. מחקר זה מציג את הפעם הראשונה שנצפתה בטבע תופעה של עוזרים בהורות, "בייביסיטר" בהקשר של הצבוע המפוספס ותיעוד ראשון בעולם. העוזרים משחקים, מאכילים ומגנים על הגורים במאורת האם. הגורים משחקים עם העוזרים ולומדים כישורים חברתיים וכישורים אחרים שיסייעו להם לשרוד כבוגרים.

האזינו להסכת ארצישראלי מצוי על העולם המופלא של הצבועים

להאזנה לכל הסדרה "הסכת ארצישאלי מצוי" >>

משפחת הצבועים

משפחת הצבועים היא המשפחה הקטנה ביותר בסדרת הטורפים, הצבוע המפוספס והצבוע החום  הן הקרובות ביותר אחת לשנייה מבחינה פילוגנטית. אצל הצבוע המפוספס, הנקבות המניקות אחראיות באופן בלעדי על הטיפול בגוריהן.

המחקר שנערך כולל תיעוד מאורות ברחבי מרכז ישראל, שפלת יהודה, הרי יהודה ומערב הנגב.

צבועים, צילום: עזרא חדד

על ידי תצפיות השדה וצפייה בסרטוני הוידיאו, וצילומי הסטילס הצליחו עורכי המחקר להכליל מספר התנהגויות וטקסים שהיו שכיחים במגוון המאורות השונות. מסקנות נוספות שהגיעו אליהם עורכי המחקר בעקבות תצפיות ממושכות ואיסוף נתונים קפדני: אף זכר אינו משתתף בגידול הגורים או מביא מזון למערה, האחריות המלאה לגדל, להאכיל ולטפל בגורים היא על הנקבה בלבד.

העוזרות היו כולן גורות ממין נקבה של האם משגר קודם, כלומר הן אחיות מלאות של הגורים שהן מטפלות בהם, והן בנות 10-12 חודשים לפחות.

העוזרות נמצאות עם הגורים בגילאים של 1 עד 10 או 11 חודשים אשר לאחריהם, הגורים מלווים את אימם במסעותיה למציאת מזון. הנקבות עשויות להניק את גוריהן עד גיל 10 חודשים. במספר מקרים, ראינו את האם מעבירה אוכל שהביאה למערה לעוזרת על מנת שתאכיל את הגורים ואת עצמה. לאחר שהגורים הגיעו לגיל חודשיים או שלושה, האמהות ישנו במערה נפרדת, במרחקים של 100-500 מטר, בעוד העוזרות ישנות עם הגורים.

סדר היום של העוזרות

ברוב המערות, העוזרות מסדרות את שעות ההאכלה של האם את גוריה. בשעה מסוימת בערב, הן יוצאות מהמערה כדי להביא את האם לגורים. בהגעת האם למערה, הגורים רצים בהתרגשות אליה ומנסים לינוק. העוזרת גם מנסה למשוך תשומת לב על ידי חיכוך עצמה באם. יחד עם זאת היא אינה מתערבת כשהאם שוכבת כדי להניק את הגורים, כשהאם והעוזרת נפגשות מחוץ למערה, הן מברכות זו את זו על ידי רחרוח הראש והאוזניים והאזור האנלי.

וכאשר הגורים יוצאים מהמערה בערך בגיל חודש הם מלווים על ידי העוזרת אם האם אינה נוכחת.

צבועים, צילום: עזרא חדד.

הגורים סומרים את פרוותם כאשר הם מתרגשים או מרגישים מאוימים. הם גם מחקים את ההתנהגויות של העוזרת, לדוגמה: בתצפית ראו תן זהוב מתקרב למערה והעוזרת סמרה את שיער צווארה, הרעמה השחורה שלאורך גבה, ושלושת הגורים עשו אותו הדבר. לאם ולעוזרות יש אזורים ספציפיים שבהם הם מפרישים צואתם; הגורים למדו מהר לעשות זאת רק בנקודות "שירותים" אלה.

במהלך היום, כשהאם אינה נמצאת במערה, העוזרת משחקת עם הגורים ומלמדת אותם טכניקות הישרדות כגון הטמנת מזון. באזורים עם אדמת לס, העוזרת לימדה את הגורים כיצד לחפור ולהסיר אדמה כדי להגדיל את המערה. ראינו גם עוזרת מחככת את שיניה כנגד שיח (ההשערה היא כדי להשחיזן או לנקותן), והגורים חיקו את פעולותיה.

העוזרות משחקות עם הגורים במשחקים בחפצים שונים, פעמים רבות כאשר האם נחה מתחת לשיח במרחק מה מהמערה. ה"צעצועים" היו לרוב ממקור אנושי, והיו נעליים ישנות, בקבוקי פלסטיק, חלקים רכים של פחיות משקה מאלומיניום, חלקי צינור פלסטיק וכו'. אך הן שיחקו גם עם עצמות, גולגלות, פיסות עור משיירי המזון שהובאו למערה על ידי האם. המשחקים כללו בדרך כלל ריצה במעגלים עם הגורים הרודפים אחר העוזרת ומלווים בנשיכות קלות, במשיכת פרווה, נביחות או רטינות, וחשיפת שיניים כאשר האם מסוגלת להביא כמויות גדולות של מזון, היא מטמינה עודפי מזון מתחת לשיח או חופרת בור בקרקע במרחק של עד 400 מטר מהמאורה. במשך היום, העוזרות מוציאות שיירים ממחבואים אלה כדי להאכיל את הגורים.

"התרומה של המחקר מראה את התובנות והיתרונות שהניסיון הזה מקנה לבייביסיטר", מציין פרופ' ראובן יוסף, "כמו גם לאם – בעזרה בטיפול בגורים ובהגנה עליהם מפני טורפים".

עזרא חדד פקח רשות הטבע והגנים: "מה שהדהים אותי זה ב-6 תצפיות שונות ראיתי ותיעדתי בשעות קבועות אחה"צ את הבייביסיטר הצעירה יוצאת מהמאורה בה שכנו הגורים, הייתה מביטה מסביב מבט קצר ומשם הולכת לוואדי הסמוך כ- 400 מטרים מהמאורה, להביא את האם לגורים, כדי שהאם תניק אותם, בזמן שהאם הייתה מניקה את שלושת הגורים הבייביסיטר הייתה שוכבת ליד ולא מפריעה.

מחקרים עתידיים חייבים להבין את הביולוגיה של הרבייה אצל הצבוע המפוספס בטבע בכל רחבי תחום המחיה שלו, כדי להבהיר יכולות ואסטרטגיות נוספות של הרבייה שעדיין לא זוהו. משמעות הרדיפה המתמשכת של הצבוע המפוספס ברחבי העולם  והעובדה שמנהגי הרבייה ויכולת הרבייה בטבע טרם נחקרו היא שישנה חשיבות רבה לחקר הרבייה שלהם עבור השימור. העובדה שמצאנו רבייה שיתופית אצל המין המתבודד הזה מרמזת על כך שיש עוד הרבה לגלות על מין אניגמטי זה בטבע.״

בנימה אישית

זהו פרוייקט שקרוב לליבו של חדד: "זה פרויקט שלקחתי על עצמי", מסביר חדד. "לצבועים נעשה עוול נוראי. הם נרדפו לאורך דורות בכל העולם וגם אצלנו. זו חיה עדינה ושקטה. חייתי עם צבועים במשך שנים. היו מצבים שהם היו לידי וממש ישבתי איתם. יש להם ריח נעים ופרווה נקייה".

עמיר בלבן, מנהל תחום טבע עירוני בחברה להגנת הטבע, אומר כי "לא היה תיעוד של התנהגות כזו בספרות המקצועית וגם לא בטבע. הצבוע המפוספס הוא בעל חיים מאוד מסתורי, ומעט מאוד ידוע על הביולוגיה שלו ואורחות חייו. בזכות העובדה שישראל היא מעצמת צבועים מפוספסים אנחנו מגלים המון מידע חדש על היצור הזה, על התפוצה שלהם בארץ ועל המבנה החברתי.

ממצאי המחקר המלאים התפרסמו בג'ורנל Animals >>