יש חדש תחת השמש – חידושים בחפירות גן לאומי מצדה

שם כתב: ד"ר גיא שטיבל, המכון לארכאולוגיה, אוניברסיטת תל-אביב 07.06.2018

סיפורנו מתחיל בשעות הבוקר המאוחרות של ה-29 בדצמבר 1924, כשטייס בריטי מטייסת 14 של חיל האוויר המלכותי המריא מן המנחת בעמאן, ירדן.

Masada by Edward Lear 1858

עם הפניית חרטום מטוס הבריסטול (Bristol) שלו דרום-מערבה לכיוון ים-המלח הוא הגיע עד מהרה לאתר מצדה, שם החל בשעה 11:15 לבצע סדרה של יעפי צילום. הצילומים, שבוצעו מגובה 4500 רגל, הונצחו על גבי תשלילי זכוכית והופקדו למשמרת מספר שנים לאחר מכן בספריית המכון לארכאולוגיה של הקולג' האוניברסיטאי של לונדון (UCL), שם הם שמורים עד היום. כשבחנתי את ההגדלות שהכנתי מן התצלומים, המתעדים את האתר קודם להתערבות המאסיבית של האדם בימינו, שמתי לב למבנה תת-קרקעי. הוא נמצא סמוך לכנסייה הביזנטית, במרכז המרחב הצפון-מערבי של ההר, ולא ניתן היה לראותו באותה העת על פני השטח. בירור קצר העלה שבמקום תועד במאה ה-19 בור-מים, שאת שרידיו ניתן היה לראות עד שנות השבעים של המאה הקודמת, עת כוסה בידי עובדי הגן הלאומי בשל צמחייה שגדלה בו פרא. כתוצאה מפעילות זו נותר למעשה בניין בתול שלא נחפר עד היום; בניין זה היווה את אחד היעדים המרכזיים של משלחת החפירות במצדה ע"ש משפחת נוישטטר מטעם אוניברסיטת תל-אביב, ששבה לחפור באתר בחורף 2017.

למה מצדה ולמה עכשיו?

מצדה זכתה להיות האתר הישראלי הראשון ברשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו (יחד עם עכו) והיא נחקרת כבר למעלה ממאתיים שנה. זהו הגן הלאומי המתויר ביותר בישראל. האתר נזכר לראשונה בשנת 1806 בידי המזרחן אולריך יאספר זצטן שתיארו כ–"א-סבה" (המקולל). עלי סמית – עוזרו של החוקר האמריקאי הנודע אדוארד רובינסון, שצפה בו בשנת 1838 באמצעות טלסקופ מעין גדי – זיהה את המקום כארמונו של הורדוס וכזירת ההתרחשות הדרמטית של שלהי המרד הגדול ברומאים, המתוארת בחיבורו של פלוויוס יוספוס, תולדות מלחמת היהודים ברומאים. ארבע שנים מאוחר יותר העפילו לפסגת מצדה וולקוט וטיפינג, הישג שסלל את הדרך לשורה ארוכה של חוקרים אירופים ואמריקנים, שנמשכו לאתר המרוחק; ביניהם ניתן למנות את לינץ', דה סוסי, טריסטראם, וורן, קונדר וקיצ'נר, ברונו ופון דומשבסקי ושולטן, אשר תיארו וחקרו את שרידי הארמון המבוצר, מערכת המים המפותחת, מכלול השבילים הענף ומערכת המצור הרומית.

משלחת החפירות. צילום: חי אשכנזי
משלחת החפירות. צילום: חי אשכנזי

פעילות המחקר הארץ-ישראלית והישראלית של גוטמן, משל ולבנה, נמשכה בפעילות המשלחת המשולבת בשנים 1955/6, והגיעה לשיאה בשנים 1965-1963, במפעל החפירות של משלחת יגאל ידין מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים והחברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, בסיוע אלפי מתנדבים משבעים אומה ולשון. המשלחת חשפה את צפונות האתר ושמה את מצדה על מפת המחקר העולמית. מאות מאמרים ועשרות ספרים הוקדשו לחקר האתר, ובראשם שמונת כרכי הדו"חות המדעיים הסופיים שראו אור עד היום. בשנת 1989 ביצע אהוד נצר סדרת חפירות בדיקה וביתר שאת, בשיתוף כותב שורות אלה, בין השנים 1995–2001 וב-2007/8, במסגרת פרויקט התיירות הגדול שהתנהל באתר. בשנה 1995 בוצעה עונת חפירות קצרה במחנה מצור רומי (מחנה ו') ובסוללת המצור בידי גדעון פרסטר, חיים גולדפוס, בני ארובס וג'ודי מגנס.
לאור המתואר כאן, והעובדה שידין כתב בספרו הפופולארי כי 97% משטח האתר נחפרו, יתהו מן הסתם הקוראים על המוטיבציה לחזור לחפור באתר. יש להדגיש בראש ובראשונה, שכמות המידע שפורסם עד היום מאפשרת לנו לשאול שאלות שכמעט לא נבחנו עד היום במצדה, דוגמת זהות, שונות, מרחב, סמליות, כלכלה, אקולוגיה, מערכות קשרים (networks), תהליכי עיצוב האתר וניהול משאבי מים. יתר-על-כן, מגוון הכלים העומדים לרשותנו התפתח באופן דרמטי בעשורים האחרונים, כמו גם מתודולוגיות החפירה, וניתן כיום לקבל לעיתים מידע רב-ערך משטח חפירה מצומצם בהיקפו. כך התאפשר ליצור שיתוף פעולה מחקרי עם שורה של עמיתות ועמיתים במגוון תחומי ידע, דוגמת ארכאובוטניקה, ארכאוזואולוגיה, ארכאומטריה, פלאומגנטיזם וכיוצא באלה. משנת 2017 התקיימו שתי עונות חפירה בהשתתפות עשרות מתנדבים מכל רחבי העולם, סטודנטים בחוג לארכאולוגיה באוניברסיטת תל-אביב וסטודנטים בתוכנית הבינלאומית לתואר שני בארכאולוגיה של האוניברסיטה, שנהנו ממזג האוויר הידידותי של מדבר יהודה בחורף. המשלחת זכתה לסיוע של עובדי הגן הלאומי ומנהליו ועבודות השימור המלוות את החפירה בוצעו בידי צוות השימור של מרחב דרום.
שיתוף פעולה זה בא לידי ביטוי בהקפדה שלנו שבמהלך החפירה לא רק שתמוזער ההפרעה לביקור בגן הלאומי ככל האפשר, אלא החפירות במקום יהפכו לנקודת ביקור ומוקד עניין למבקרים.

מבקרים בחפירות. צילום: חי אשכנזי
מבקרים בחפירות. צילום: חי אשכנזי

המלך אמר

כמי שחוקר את האתר כבר למעלה מעשרים ואחת שנים, אני מודה שלעיתים קשה לי שלא לקנא בתיירים המגיעים למצדה לראשונה בחייהם, על אותה תחושה של ראשוניות וגילוי… כאשר הם נכנסים לאתר לראשונה מבעד לשער שביל הנחש או השער הביזנטי, במעלה שביל הסוללה, העין שלהם פוגשת חמישים גוונים של צהוב וחום. יחד עם זאת, אנו יכולים היום להוכיח שלא זה היה הצבע השליט במצדה בימי שלטונו של המלך הורדוס. חקר תרבות הגָנים של התקופה הרומית המוקדמת והתרבות החומרית הקשורה בה הפך להיות כלי מידע רב-משמעות בכל הקשור להתנהלות שכבת האליטה הרומית, ואמצעי לשפוך אור על סוגיות של מעמד, חברה, פוליטיקה ותרבות. הידע הרב שהצטבר בעשור האחרון על אודות הגָנים של הורדוס, הצמחים שטופחו בהם ומתקני המים שעיטרו אותם, ביריחו, הרודיון, וקיסריה, הציב בפנינו אתגר מחקרי לנסות ולבחון, האם הדבר תקף גם בהקשר למצדה. יוספוס מספר: "שכן את הרמה, אשר אדמתה היתה דשנה ורכה מכל [אדמת] מישור, יעד המלך לעבודת האדמה, כדי שאנשים ששמו את מבטחם במבצר לא ידעו [חרפת] רעב אם אי פעם לא יוכלו להביא אליהם מזון מן החוץ" (מלחמת היהודים ז, 288). אמירתו של יוספוס, שאדמת מצדה פורייה עד מאוד לחקלאות, עודדה את הצורך לנסות לזהות פעילות שכזו. לשם כך נרקם שיתוף פעולה עם צוות המעבדה הארכאובוטנית בראשות דפנה לנגוט מן המכון לארכאולוגיה של אוניברסיטת תל-אביב, במסגרתו נחפרו שני בורות בדיקה במרכז המרפסת החצי-עגולה בדרגה העליונה של הארמון הצפוני במצדה, בה הוצע בעבר לזהות את מקומו של וירידריום (viridarium). יש לציין שגדעון פרסטר הצביע על הדמיון האדריכלי בין דרגה זו והווילה שנמצאה מתחת לווילה פרנסינה ברומא, שיש המייחסים אותה למרקוס אגריפא, פטרונו של הורדוס. מרפסת זו סיפקה למבקרי הדרגה העליונה תצפית מרהיבה על ים המלח, הרי מואב ונאת עין גדי. הבחינה המדוקדקת של הסדימנט שנחפר במקום, ושעבר תהליכי סינון קפדניים, הניבה חומר בוטני רב. זיהוי שרידי העץ, לצד זיהוי הפחמים ובמיוחד גרגרי הפולן (אבקת תפרחת הצמחים) שהשתמרו, שופך אור חדש ומרתק על הגן הפרטי של המלך. במחקר, הנמצא בעיצומו, זוהו בין יתר המינים שטופחו במקום, כגון גפן שלבלבה בגן דמוי הפאטיו של הורדוס.

ואולם, היה זה תצלום אוויר, שביצע חיל האוויר הישראלי בשנות החמישים של המאה הקודמת בשעות הצהריים, והתאפיין בהצללה דרמטית של שרידי האתר, אשר סיפק קצה חוט לאיתור שרידים אפשריים לפעילות חקלאית בדרום מצדה. החפירה שלנו העלתה, שהקווים הנראים בתצלום הם למעשה תעלות רדודות, שנועדו להשקיה בהצפה במי בריכה קטנה המצויה בסמוך לחלקה האמורה, על תוואי תעלת המים המטויחת המזינה את בור המים המזרחי. טכניקת השקיה זו משמשת עד היום את חקלאי נאת יריחו. עודפי המים נוקזו לבור מים קטן המצוי במערב החלקה, לצורך ניצול מרבי של משאב יקר ערך זה. הצוות של לנגוט, שבחן את הסדימנט, לא רק שזיהה את המרכיבים של חומרי הדישון בהם טוייבה אדמת החלקה, אלא גם קיבל אינדיקציות ברורות לטיפוחן של גפנים במקום כחלק מכרם! ניצול ראוותני זה של מים בלב המדבר מקבל חיזוק מהגילוי שנעשה לאחרונה בארמון ההר בהרודיון, שם מצאה משלחת החפירות ע"ש אהוד נצר יקב מימי הורדוס. היקב כלל סדרה של dolia (פיטסי חרס או "חביות" בלשון המשנה), ששימשו להתססת היין. יש לציין ששברי 50 פיטסים כאלה נמצאו בחפירות ידין במצדה ודומה, שהם מלמדים כי גם לאתרים דוגמת הרודיון ומצדה המרוחקים חלחלה תרבות האליטה הרומית, שמכרמי אחוזותיה וארמונותיה הופקו יינות משובחים. דוגמה יפה לכך הוא היין שיוצר מענבים אשר נבצרו בפורטיקו של ליוויה, אשת אוגוסטוס ברומא. דומה שניתן לראות באימוץ תרבות הגנים ותרבות היין ביטוי נוסף למעמדו של המלך, שלצד החדרת תרבות הרחצה, התקנת בריכות שחייה ובמיוחד הקמת מתקני בידור ההמונים, הפגין את קשריו הפוליטיים והתרבותיים עם רומא של אוגוסטוס; וכל זאת, חשוב לציין, בלב המדבר.

מים הם חיים

בימים של פרסומות בתקשורת הקוראות לציבור לקצר את משך המקלחת ב-2 דקות שכן ישראל מתייבשת, ובעולם שחווה שינויים אקלימיים, וזאת מבלי להזכיר את ההתחממות הגלובאלית, ברי שזמינות של מים היא הכרח קיומי. וזאת על אחת כמה וכמה על רקע עדותו של יוספוס, שמצדה יועדה לאכלוס 10,000 מחיילי המלך. ציודם של חמשת ארמונות המלך באתר במתקני מים והקמתם של לפחות שלושה בתי מרחץ ובריכת שחייה אחת מלמדים על ידע מתקדם ביכולת אגירת מים ושמירתם. ידע זה איפשר הקמת וילה ימית (Villa Maritima) במרומי המצוק של מצדה וכן שימוש ראוותני במים בגן הפרטי שבדרגה העליונה. מערכת המים של מצדה תוארה עוד במאה ה-19 ונלמדה בידי רבים, כגון משל, לבנה וגוטמן, לצד אנשי המשלחת המאוחדת, נצר ופורת. השימוש שהמשלחת עשתה ברחפנים איפשר ליצור מודל תלת-ממדי של מערכת המים, מערכת השבילים שבאמצעותה הובילו בין היתר את המים אל ההר וכן של מערכת המצור הרומית (73 לסה"נ). מידול זה הוא כלי מחקרי משמעותי שכן ניתן באמצעותו לראשונה לחשב, בין היתר, בקירוב ניכר, את נפח האבנים בהן עשו שימוש בהקמת המערכות האלה, ולכך יש השלכה הן על מועד הקמתן ובמיוחד על משך הזמן שדרוש היה לכך. חפירתו של המתקן התת-קרקעי שצוין בפתח הדברים, הביאה לחשיפת שני בורות מים הורדוסיים, שהדרומי בהם הוכשר מחדש לשמש את קהילת המתבודדים הביזנטיים, אשר הקימו כנסייה בסמוך לו. מעניין שסיפור הייסוד של מנזר מרדא בתקופה הביזנטית כולל התייחסות ישירה למים. על פי קריליוס מסקיתופוליס, הגיע אותימיוס למדרא, המזוהה עם מצדה, לאחר שפרש עם תלמיד אחד מהמולת הקוינובון שהקים שנים קודם לכן במישור אדומים, צפונית-מזרחית לירושלים. השניים מצאו במקום באר-מים חרבה, אותה הכשירו לאגירת מים. בסמוך לה הם הקימו קפלה. קרבתה המידית של הכנסייה לבור המים אולי משמרת מסורת זו, אם כי הדבר דורש עוד עיון, וייתכן כי המשך החפירות במכלול הסובב את בור המים יבהיר זאת. בסערה הטרופית שפגעה במזרח הארץ לפני כחודש ימים, התמלא בור המים המטויח למלוא עומקו (5 מ') והיה צורך לשאוב באמצעות משאבה את המים שעמדו במשך מספר שבועות, כדי לשמר את הבור.
נציין שחקר השימוש במים על-ידי הורדוס בידי משלחת מצדה זכה בשנה שעברה בפרס SAF Shanghai) Archaeological Forum) הבינלאומי לשנת 2017.

ניקוי לקראת צילומים. צילום: חי אשכנזי
ניקוי לקראת צילומים. צילום: חי אשכנזי

מחנה פליטים

די כיום לצפות במהדורות החדשות כדי להגיע למסקנה, שאנו נמצאים בעיצומה של תקופת הגירה. תהא הסיבה אשר תהיה – נסיבות ביטחוניות, הדרדרות תנאי מזג האוויר, תנאי בריאות קשים או החיפוש אחר ביטחון כלכלי – ברי שרבים מתושבי אפריקה, דרום-מערב אסיה והמזרח התיכון, כמו גם אזרחים בדרום ומרכז אמריקה, נמצאים בתנועה. מחנות פליטים רבים מספור, קבועים וזמניים, הותקנו ומוקמים ברחבי העולם. טרגדיה אנושית זו מספקת בו בזמן הזדמנות נדירה לבחינת הדרכים בהן מתנהלים פליטים תחת מכבש הלחץ והאיום הקיומי; איך הם שומרים על זהותם, כבודדים וכחלק מקבוצה אתנית מסוימת; מהי חבילת הזיכרון שמהגרים בכפייה נושאים עימם ולא פחות משמעותי מבחינה ארכאולוגית – איך הנושאים הללו באים לידי ביטוי בתרבותם החומרית, במה שניתן לכנות 'ארכאולוגיה של פליטים'. נקודת המוצא של המסע שלנו בעקבות הפליטים שהגיעו למצדה במהלך המרד הגדול היא התובנה, שקהילת המורדים לא הייתה קבוצה מונוליתית ושהייתה הרבה יותר הטרוגנית ממה שנטו להניח בעבר, הן במחקר ההיסטורי והן בזה הארכאולוגי. קבוצה זו היוותה במידה רבה מיקרוקוסמוס של יהודה בשלהי ימי הבית השני. תובנה חדשה זו מתרחקת מהתיוגים של "בני אור" או "בני חושך", להם זכו המורדים בדיון המחקרי והציבורי גם יחד, חלק מנרטיב שאפיין כאמור את המחקר בחמישים השנה שחלפו מאז עבודתה של משלחת ידין במצדה ואת הביקורת שהוטחה בה, במיוחד בשני העשורים האחרונים. דומני שבמידה רבה שתי הקריאות או הפרשנויות הללו לוקות בחסר בזיהוי הסימנים לעובדת קיומה של קהילת פליטים מורכבת במצדה. החפירה של מרחב רחב-ידיים, שלא נחפר עד היום, בסמוך ובצמוד לארמון המערבי, הניבה ממצא חומרי רב מימי המרד הגדול. יחד עם מכלול חפצי מתכת וממצא נומיסמטי עשיר נתגלו פריטים מחומרים אורגניים, כגון מפתן עץ שלם שנתגלה באתרו או ידית עץ של מפתח גדול ממדים. ערך רב יש לעצמות בעלי חיים, שטומנות בחובן מידע על אודות בהמות המשא שהובאו לאתר לצד שיקוף סל המזון של המורדים. חשיבות רבה יש לאיתור מספר מפלסי חיים מימי המרד, שיש בהם כדי לספק לראשונה תאריך מדויק יותר והבנה של השלבים השונים בתוך תקופת המרד הגדול (66–73 לסה"נ).

לפני מספר שנים הצעתי לייחס את האולם שבבניין 13 ("בית המדרש"), בריכת הטבילה הציבורית (מקווה 625) שמצפון לו ואת מציאתם של מספר כתבים כיתתיים במצדה לקיומה של התיישבות כיתתית קומראנית (איסיית?) באתר. הזהות בקווי המתאר ובמידות של האולם האמור, המצויד בספסלים, והחדר הנספח הצדדי, עם אלה של "חדר האוכל" ("הרפקטוריום" – לוקוס 77) והמזווה בו נמצאו כאלף כלים בקומראן, הביא אותנו לבחון מערה קטנה שנראו בה סימני שימוש ברורים, הממוקמת צמוד לאולם האמור. מנהגם של אנשי קומראן לטמון מגילות בקנקנים ומציאתם של כתבים קומראניים באתר לא אפשרו לוותר, גם אם מדובר בסיכוי תיאורטי בלבד, על בדיקת מערה זו. באגף הצפוני שלה עוצב פתח חצוב בסלע, תוך שימוש חוזר בפריטים אדריכליים הורודוסיים, ולצדו אובחנו ספסל וגומחות משולשות חצובות להנחת נרות שמן. במהלך החפירה של חזית המערה בעונת 2017 התגלה ביומה האחרון על רצפת חזית הפתח מטבע משנה ב' למרד. השנה נתגלה במערה שבר גדול ומובהק של "קנקן מגילות"… חשיפת רצפת המערה העלתה מכלול קרמי עשיר מאוד, אך התברר שיש לתארכו לתקופה הביזנטית, כך שברי שהשימוש האחרון במערה היה כתא התבודדות נזירי. חפירת המערה תושלם השנה.

פינוי שפכי החפירה. צילום: חי אשכנזי
פינוי שפכי החפירה. צילום: חי אשכנזי