מה קרה לשמורת עין גדי ביום שבו נעלם הנמר האחרון?

מאת: אייל שפירא 08.11.2021

סיפור תחייתם והיעלמותם של הנמרים משמורת עין גדי וממדבר יהודה כולו מזכיר סרט מתח רב-תפניות ומעללים. אבל כיום נשאלית השאלה מה באמת השתנה בשטח מאז שנעלמו מהשטח הטורפים המרתקים הללו. וגם: האם יש סיכוי לפגוש נמר במדבר? התשובה תפתיע אתכם

הנמר פינה את מקומו לבעלי חיים אחרים - צילום אייל ברטוב
הנמר פינה את מקומו לבעלי חיים אחרים - צילום אייל ברטוב

כיום זה נראה מעט מוזר, על גבול הסוריאליסטי, אבל עד לפני שנים לא רבות, ניצב בשמורת טבע עין גדי שלט מתכת מאיר עיניים שהכריז "סכנה! נמרים בשמורה. התנועה בשטח מותרת בקבוצה של 5 איש לפחות. ראה הוזהרת!".

אזהרת נמרים שלט בשמורת טבע עין גדי – צילום אייל ברטוב

שלטים מסוג זה נתלו בשמורות טבע נוספות במדבר יהודה, אך נדמה כי נווה המדבר של עין גדי, הפך לסמל האולטימטיבי של נמרי מדבר יהודה, כמו גם אתר עליה לרגל בעבור זואולוגים, חוקרי נמרים וגם חובבי טבע נלהבים שקיוו לזכות בהצצה חטופה בטורף המסעיר את הדמיון.

עין גדי, נווה המדבר הגדול (ולדעת רבים גם היפה) בישראל, הוכרז כשמורת טבע בשנת 1971. בימים אלו מציינת השמורה 50 שנה להכרזתה, וביום חמישי אף ייערך כנס רב-משתתפים לציון האירוע. זוהי בהחלט הזדמנות טובה לברר מה קרה לעין גדי ביום שבו נעלם הנמר האחרון מנופי מדבר יהודה.

צפו בסרטון של איל ברטוב:

הנמר הקטן בעולם

בשנת 1964, הצליחו מספר בדואים לצוד נמרה בקרבת ברכת צפירה שבנחל צאלים. עד לאותה עת, אף לא אחד סבר כי במדבר יהודה מצויים עדיין נמרים. בעבר הם היו נפוצים בחבלי הארץ השונים, ועל כך מעידים שרידי מלכודות אבן, תיעוד של נוסעים וגם מסורות קדומות.

בשנים הבאות, התגלו עוד ועוד רמזים ועדויות על הימצאותם של נמרים במדבר יהודה. כעשור מאוחר יותר, בסתיו 1974, התגלה לעיני פקחים בשמורת הטבע עין גדי יעל טרוף. בלילה שלאחריו, הצליחו הפקחים לצפות בנמרה שבאה לסעוד מהפגר, יחד עם גורה. היתה זו הפעם הראשונה שבה נראה נמר בתחומי שמורת הטבע.

הנמרה וגורה השתייכו לתת-המין נמר מדבר, הקרוי גם נמר ערבי. משקלו 35-25 קילוגרמים, אורכו צנוע למדי – 180-170 סנטימטרים, והוא נחשב לנמר הקטן בעולם. רק לשם השוואה – נמר הגליל, שנכחד מנופי הארץ כעשור קודם לכן, שקל כ-80 קילוגרמים.

מזונו בטבע כולל יעלים, שפני סלע, חוגלות, דרבנים, מכרסמים ובעלי חיים קטנים נוספים. הם אף נהגו לחדור לשטח קיבוץ עין גדי ולטרוף חיות מחמד כחתולים, כלבים ואפילו חמורים מפינת החי.

עם גילוי הנמרים בשמורת עין גדי, החלה להיחקר אוכלוסיית נמרי מדבר יהודה בידי הזואולוג גיורא אילני, חוקר של רשות שמורות הטבע. אילני ביצע מחקרים ארוכי-טווח, וגילה כי הנמרים בישראל חיים בטריטוריות רציפות המשתרעות מהנגב ועד צפון מדבר יהודה. בשל שפע המזון, המים ומקומות המסתור שבו – הפך נווה המדבר בעין גדי לצומת חשוב של הנמרים, וגם של חוקרי הנמרים. בשיאה, הוערכה אוכלוסיית הנמרים בישראל בכ-20-10 פרטים.

אך תור הזהב של נמרי מדבר יהודה החזיק מעמד במשך כשני עשורים בלבד. מראשית שנות ה-90, נרשמה הדרדרות מהירה במספרם, ורובם מתו בנסיבות שונות באותו עשור. הסיבות להכחדתם כללו ציד, הרעלות, אובדן בתי גידול בשל התמעטות השטחים הפתוחים, דריסות בשוגג ועוד.

יש מי שסבורים כי הנמר האחרון שנצפה במדבר יהודה היה חריטון, שהלך לעולמו ככל הנראה בקיץ 2008. "בתצלומים שצולמו באותם ימים, נראה חריטון במצב בריאותי ירוד. ניכרה בו חולשה, והוא בקושי נע בשטח. היה ברור שאלו ימיו האחרונים", מספר דודי גרינבאום, מנהל שמורת טבע עין גדי.

נמר שנעלם משמורת הטבע- צילום אייל ברטוב

 

היעלים תופסים ביטחון: עידן הפוסט-נמרים

כיום, בעידן הפוסט-נמרים, נשאלת השאלה המתבקשת: כיצד היעלמות הנמרים השפיעה על החי בעין גדי? "בתחום האקולוגיה יש את מה שאנו מכנים Cascade effect ("אפקט מפל אקולוגי"), שבו רמות שונות במערכת האקולוגיות משפיעות זו על זו, הן באופן ישיר והן באופן עקיף", מסביר ד"ר אסף צוער, אקולוג מחוז דרום ברשות הטבע והגנים. כך למשל, אוכלי הצומח יגרמו ללחץ על הצמחייה במרחב, אבל גם טורפיהם ישפיעו אף הם במידה מסוימת על הצומח. צוער מספק דוגמה מרתקת לכך, שהתרחשה בשמורת ילוסטון שבארה"ב: במהלך השנים נעלמו הזאבים מהשמורה, ויחד עמם נעלמה גם צמחיית גדות הנחלים. הסתבר כי בשל היעלמות הזאבים, אוכלי הצומח חשו בטוחים יותר, אכלו במקומות פתוחים ולמעשה חיסלו את הצומח במהרה. לאחר שהוחלט להשיב את הזאבים לשמורה, חזרה צמחיית גדות הנחלים לשגשג, בשל חששם של אוכלי הצומח מהטורפים הישנים-חדשים.

"לכן, ברור שלטורפים יש השפעה משמעותית על המערכת האקולוגית, גם אם עקיפה", מוסיף צוער. "אין לנו הוכחות חותכות, אך לתחושתי, היעלמות הנמרים השפיעה על עין גדי, כמו גם על מקומות אחרים בנגב, כגון שדה בוקר ומכתש רמון. התוצאה היא שהיעלים חודרים יותר ויותר אל היישובים, ובעיקר שוהים בשטחים הפתוחים, ללא חשש ממארבים של נמרים. לתופעה זו יש אפילו שם, 'אקולוגיה של הפחד'".

דוד גרינבאום מוסיף אף הוא כי בשנות השבעים למשל, היעלים חשו הרבה פחות בטוחים באזור השמורה. "גם ללא סכנת טריפה מידית, הנוכחות של הנמרים היתה מאוד דומיננטית, והיא באה לידי ביטוי בשאגות וסימונים בולטים בשטח".

גם צוער וגם גרינבאום מציינים כי בשל היותם בעלי חיים יחידאיים החולשים על טריטוריות גדולות, פקדו את עין גדי נמרים בודדים בלבד. כך, היעלמותם לא גרמה לגידול באוכלוסיית היעלים, אלא בעיקר לשינוי התנהגותם בשטח. כפועל יוצא, ובאופן עקיף, זוהי גם אולי הסיבה שאנו רואים יותר ויותר יעלים לצד שבילי הטיול בשמורה. עם זאת, הדבר לא הוכח מחקרית.

האם יש סיכוי שעדיין ישנם נמרים באזור, או שהם יופיעו אצלנו שוב בעתיד? "מדי פעם מגיעים נמרים מירדן ונכנסים לתחומי ישראל. הם מופיעים לזמן קצר, מותירים עדויות כעקבות וגללים, וחוזרים אל הטריטוריה שלהם בירדן. באשר לעתיד, אני לא מאמין שהנמרים ישובו לישראל. השטחים הפתוחים בארץ הולכים ומצטמצמים והפעילות האנושית הולכת וגדלה. במדינה כה צפופה, לא היה לנמרים סיכוי מלכתחילה".

השושלת האבודה של נמרי מדבר יהודה

 

ההיסטוריה של הנמר במדבר יהודה – צילום אייל ברטוב