המלחמה בזפת: מאחורי הקלעים של מערך ההתנדבות

יום חמישי בבוקר, אני ביום חופש קצר. רואה בווטסאפ שהייתה התנדבות חד-יומית לניקיון זפת. קצת מוזר – שנים מאז ראינו זפת בחופים. בערב מפגש חירום ראשון. עובדי מטה רט"ג ממגוון תחומים מתכנסים בראשות רביב שפירא הסמנכ"ל. אני מבינה שקורה פה משהו גדול, אבל עדיין ממש לא מבינה את העוצמה.

במהלך הסופ"ש מגיעות אליי עשרות פניות של אנשים שרוצים לעזור. אני מתחילה להרגיש את רוח ההתנדבות הלאומית שמצטרפת לכל מצב חירום בעולמות הקהילה והרווחה. עמיתיי למקצוע, מנהלי ומנהלות ההתנדבות בעמותות ובארגונים אחרים, עבדו קשה השנה בעקבות מגפת הקורונה. זו הייתה שנה שבה הצטרפו מתנדבים רבים למעגל ההתנדבות ונוספו תחומי התנדבות חדשים, אבל אצלנו – בגלל ההגבלות על מרחקים והתקהלויות – היקפי הפעילות נפגעו וירדו.

אז יצאתי לראות בעיניים. טוב, לא רק העיניים קלטו את גודל האירוע. ביקור לאורך החוף בשמורת הטבע גדור הפך לחוויה שנקלטה בכל החושים שלי. זהו מקטע חוף שאני פשוט אוהבת, אבל הפעם העיניים ראו גושים גדולים של זפת שחורה. זפת לחה נמרחה עליי ועל הבגדים והנעליים, ריח חזק ולא נעים עלה באפי וכעבור זמן קצר נוסף לחוויה גם כאב ראש. בשלב זה כל החושים שלי כבר הבינו: קרה פה אירוע משמעותי.

מהרגע הראשון היה ברור שניהול המתנדבים באירוע הזה יהיה חלק חשוב ומרכזי בניקיון הזפת.

אז עם אלו אתגרים התמודדנו?

מתנדבים יקרים, נא להמתין. החלק המאתגר בשלב הראשון של ניהול אירוע החירום היה לבקש מאנשים טובים ומלאי רצון – לעצור. היה לי ברור שעלינו ללמוד תחילה את היקף הנזק ולהגדיר מהן דרכי הטיפול הנכונות בו על פי אנשי המקצוע: כיצד להימנע מפעולות שעלולות לגרום לזיהום משני, כיצד נכון להסיר את הזפת, מהי הסכנה הבריאותית הטמונה בו ואלו כלים אנחנו צריכים לספק למתנדבים להגנה. דחיית המתנדבים היא שלב שמתסכל מאוד את הפונים, ובכנות – התעורר בי חשש שכשנרצה לקרוא להם אולי הם לא יבואו.

אז תגידו, לאן נוכל להגיע מחר לנקות? המון פניות של אנשים מכל הארץ. מתנדבים שאנחנו לא מכירים. כדי לתקשר איתם יצרנו דפים ייעודיים באתר האינטרנט שלנו עם מידע מרוכז לציבור הרחב והוקמה מערכת דיגיטלית חדשה לרישום מתנדבים.

איך קולטים מאות מתנדבים ביום? בגלל הריחות העזים, בימים הראשונים ההתנדבות הוגבלה לשעתיים לכל היותר. המשמעות היא שבכל יום עברו בכל תא שטח עשרות ולעיתים מאות מתנדבים. כדי לקלוט אותם הוקמו עמדות בשטח ובהן נתנו להם הנחיות, רשמו אותם לצורכי ביטוח והם קיבלו את הציוד הנדרש.

"מכירה את זה שאת פותחת את דלת הבית שלך. הוא נקי ומסודר למשעי ואז, עוד לפני שכף רגלך נכנסה, שעטו הילדים עם מגפיים מלאות בוץ וידיים מטונפות וברגע החריבו את הכול? ואז שוב צריך לנקות הכול?? ככה אני מרגיש." את זה אמר לי נעם מצרי, פקח ימי. תיאור מדויק של המצב, שבו הצרכים לניקוי השתנו מיום ליום לפי מצב הים. השינויים דרשו מאיתנו לדייק את הצרכים שהציפו אנשי השטח, לאלתר מיום ליום ולנייד את עמדות קליטת המתנדבים שלנו ממקום למקום.

מי עוד הביע רצון להצטרף? הרבה רצון טוב ופניות הגיעו מחברות עסקיות ומארגונים ציבוריים גדולים. תחושת האחריות לסביבה הניעה אותם להתנדב, להשתתף ולהשפיע.

ואיך ניהלנו את כל זה? במטה הקמנו חמ"ל מתנדבים ארצי והוא פעל כשלושה שבועות. תפקידו היה לשמש עורף לכל הפעילות שניהלו מחוזות צפון ומרכז של הרשות בשטח. החמ"ל התבסס על עובדים ובעיקר על עובדות, שהתגייסו למשימה עם כל המקצועיות, הנשמה והזמן.

עם הפנים קדימה. מה למדנו מכל זה? בשבוע השני העברנו סקר למתנדבים שבו בדקנו את הניהול ואת המשמעות מנקודת מבטם. הסקר נעשה בשיתוף אקואושן ובהובלת המועצה הישראלית להתנדבות והאוניברסיטה העברית. את הממצאים נציג בהמשך. כמו כן בימים אלו מתחיל תהליך הכנה לשעת החירום הבאה בהיבט של ניהול התנדבות.

ובנימה אישית, בתחומי שמירת הטבע לא היו בארץ אירועי חירום אחרים שבהם הופעלו מתנדבים, בוודאי לא בהיקפים כאלה. אני מרגישה שהיה לי הכבוד להיות חלק ממערך החירום הזה שגילם שיתוף פעולה של כל תחומי המטה.

זוהי הזדמנות נהדרת עבורי להגיד תודה: לכל אלפי המתנדבות והמתנדבים שבאו ולצוות החמ"ל, שנבנה בכמה שעות: נוי שפירא, מיכל שחיבר, נויה אילני, אורי ארליך, ג'יזל חזן ונוגה צטנר, לצוות המחשוב והדיגיטל ובמיוחד סיגלית ואביב וכמובן לסוזי רונן ממחוז צפון ולנעמה דרור במחוז מרכז – נשות המקצוע לתחום התנדבות ברשות בשגרה, שפעלו במרץ גם בחירום.

לוחמי מגב_ שרון גולן הרשקוביץ, לוחמי מגב- צילמה שרון גולן הרשקוביץ