גם בבין הזמנים שומרים על הטבע

עכשיו בימי הקיץ פוקדים מאות אלפי מטיילים את שמורות הטבע והגנים הלאומיים. ידיהם של פקחי רשות הטבע והגנים ושל עובדיה בשטח מלאות עבודה. מלבד שמירה על החי, הצומח והטבע הם עסוקים גם בקליטה ובמתן שירות להמוני המטיילים, בהדרכה, בהסברה, בניקיון, בחילוץ מטיילים, ובעזרה למטיילים שאיבדו את דרכם או חלילה נפצעו בטיול, אלא שהם לא נמצאים בכל מקום ובכל רגע.

במועדים כאלו מצטברת במסלולי הטיול בגנים הלאומים ושמורות הטבע בהם אין צוות עובדים קבוע פסולת אדם. הפסולת לא רק פוגמת בנוף ופוגעת בחוויית הטיול של כולנו, היא גם מספקת לחיות הבר מזון זמין שפוגע בהן ועלול לגרום למחלות, חנק ומוות.

אבל עוד יותר מכך, האוכל שאנחנו משאירים בשטח או מאכילים בו את חיות הבר משבש להן את סדרי העולם ומעוות את התנהגותן. הן מפסיקות לנוע בשטח, כושרן וכוחן נפגע, הן מאבדות את ההיכרות עם מרחבי הטבע ואת המומחיות לאתר מזון בהתאם לעונות השנה. התלות במזונו של האדם הופכת חיית בר מיומנת, מתמחה ועצמאית לחיית סעד נזקקת, ואת התלות ההרסנית הזו היא מעבירה הלאה לצאצאיה, העוקבים אחריה ולומדים ממנה.

כל חיית בר יכולה להפוך לתלותית ולהתקלקל אבל כאשר מדובר בחיית בר טורפת (זאבים, שועלים, תנים) לתלות הזו מתווספת סכנה פיזית ממשית כי חיית טרף תלותית, הלומדת שהאדם הוא מקור מזון, צפויה להתקרב אליו לטווחים מסוכנים. יתרה מכך, חיית טרף שהתרגלה לקבל מזון מהאדם עשויה לכעוס ולתקוף כאשר היא מתאכזבת ואף אחד לא רוצה להסתבך עם זאב תלותי, מאוכזב ועצבני… (ואולי הוא גם נגוע בכלבת).

עכשיו זה ברור – שומרים מרחק מחיות הבר, לא מאכילים אותן ולא משאירים פסולת בשטח!