גן לאומי בית שאן

מוקדי העניין העיקריים

• לילות שאן – מיצג אור-קולי מרהיב המוצג לאחר רדת החשכה. לחץ כאן.
• המבואה – דגם העיר הרומית-ביזנטית ותצפית על האתר.
• התאטרון הרומי – השרידים המרהיבים ושחזור התאטרון מהמאה השנייה לסה"נ.
• בית המרחץ המערבי – שרידי בית המרחץ הגדול של בית שאן, שפעל בתקופה הביזנטית. השרידים שנותרו מבית המרחץ מעניקים הזדמנות להכיר את הפן הזה של החיים בעת ההיא.
• הקרדו המשוחזר (רחוב פלדיוס) – רחוב סלול אבני בזלת שאורכו כ-150 מ'. בצדדיו נותרו שדרות עמודים ושרידי מבנים מרשימים.
• הסיגמה ופסיפס טיכה – כיכר חצי עגולה ששימשה למסחר ולבילוי. באחד החדרים שסביב הכיכר פסיפס, ובו גם דמותה של טיכה, אלת המזל של העיר.
• המקדש הרומי – שרידי מקדש גדול. ארבעת עמודי הענק שבחזיתו קרסו ברעידת האדמה של שנת 749, ומאז הם מוטלים על הארץ בדיוק באותו המצב.
• הפרופיליאון (מבנה השער) – שרידי שער בעל שלושה פתחים. נראה שדרך השער הזה נכנסו תהלוכות אל מקדש שהתנוסס בראש התל.
• הנימפיאון – שרידי מזרקה ציבורית מפוארת ומעוטרת. המונומנט (המבנה) המרכזי – שרידי מבנה שנמצא במפגש הרחובות הראשיים של העיר בית שאן בתקופה הרומית ובתקופה הביזנטית.
• הדקומנוס (רחוב סילוואנוס) – רחוב מרוצף אבני בזלת. בצדי הרחוב התגלו שרידי חנויות וברכת מים גדולה.
• הבזיליקה (אגורה) – שרידי השוק הפתוח שפעל בתקופה הביזנטית.
• רחוב הגיא – רחוב מרוצף אבני בזלת המוליך ל"גשר הקטוע" הנטוי על נחל חרוד.
• הגשר הקטוע – שרידי גשר מרשים מהתקופה הרומית, שהוביל אל השער הצפוני של בית שאן בתקופה הביזנטית ובתקופה הרומית.
• תל בית שאן – שרידי התל המקראי. מראש התל תצפית מרהיבה על בית שאן ועל עמק המעיינות.
• בית המרחץ המזרחי – בית מרחץ גדול, שנחשף בחלקו, בין רחוב סילואנוס לתאטרון.
• שירותים ציבוריים – מבנה ובו חצר מוקפת עמודים. בקירות החצר נקבעו 57 מושבי אסלה.
• מתחם פולחני – מכלול דתי, ובו מקדש, מזבחות ונימפיאון-מזרקה.

פירוט

• לילות שאן – מיצג אור-קולי מרהיב המציג את הממצאים באתר ומספק חוויה רב-חושית.
• המבואה – דגם העיר הרומית-ביזנטית ותצפית על האתר. סמוך למבואה חנות מזכרות ומזנון.
• התאטרון הרומי – התאטרון, ובו כ-7,000 מקומות ישיבה, הוקם בסוף המאה השנייה לסה"נ. גוש המושבים הנמוך, ובו 23 שורות, שרד בשלמותו. מחוץ לתאטרון נמצא טור היקפי של אוֹמנוֹת שתמכו, כנראה, בקמרון שהקיף את התאטרון מבחוץ ונשא עליו גוש מושבים שלישי. הסקנה (סצנה), הקיר שמאחורי הבמה, התנשאה לגובה 21 מ', כגובה המושבים.
• בית המרחץ המערבי – בית המרחץ הגדול נבנה בסוף המאה הרביעית לסה"נ ופעל לאורך כל התקופה הביזנטית. אורכו 100 מ' ורוחבו 90 מ'. בבית המרחץ הייתה חצר מוקפת סטווים, שמסביבה, משלושת אגפיה, מבחוץ, פנו אליה חדרים, רובם מרוצפים בפסיפסים או באריחי שיש צבעוני. החצר המרכזית שימשה פלסטרה – מקום לאימון גופני. בבית המרחץ היו שמונה אולמות וארבע ברכות רחצה פתוחות ומוקפות עמודים. בין הברכות עמדו מזרקות.
• הקרדו המשוחזר (רחוב פלדיוס) – אורך הרחוב כ-150 מ', והוא נקרא על שמו של המושל שבנה את הסטיו שלצדו. השם נזכר בכתובת שנמצאה ברחוב. רצפת הסטיו הייתה מכוסה כולה פסיפסים. הרחוב נסלל בין התאטרון למקדש, באמצעו קטע מרוצף אבני בזלת שהונחו בדגם אִדרה, ומתחתיו עברה תעלת ניקוז. לצד קטע זה נבנה סטיו, שעמודיו נשאו כותרות יוניות ורצפתו כוסתה בפסיפסים. הרחוב היה רחוב מסחרי ובסטיו פעלו חנויות.
• הסיגמה ופסיפס טיכה – כיכר חצי עגולה בצדו המערבי של הרחוב. כתובת שהתגלתה במקום מכנה את האתר "סיגמה", כנראה משום שצורת הכיכר הזכירה את צורת האות היוונית סיגמה. הסיגמה שימשה מרכז למסחר ולבילוי. על פי כתובות שנמצאו במקום, היא נבנתה בימי תיאוסוביוס בן תיאוסוביוס, מושל הפרובינקיה פלשתינה סקונדה (בשנת 570 למניין סקיתופוליס, היא שנת 507 לסה"נ). סביב הסיגמה נבנו 12 חדרים או חנויות, וכן שלושה אפסיסים בצדי הרחבה ובמרכז. במרכז הפסיפס שבאחד החדרים מופיע מדליון ובו דמותה של טיכה, אלת המזל של העיר. היא מתוארת כאישה שעל ראשה כתר דמוי חומה בעלת שיניות ומגדלים, ובידה קרן שפע שבה פֵּרות ועץ תמר.
• המקדש הרומי – המקדש נבנה לפני הנימפיאון, בצומת הרחובות הגדול של בית שאן. שרידי המקדש הנראים כיום באתר נבנו במאה השנייה לסה"נ. המקדש נהרס כנראה במאה הרביעית, בימי השלטון הנוצרי. המקדש מרכזי, גדול ומפואר, ועם זאת, אין לדעת בבטחה למי סגדו כאן. חזית המקדש פונה לצפון-מערב, והיה בה אולם קדמי שבחזיתו ניצבו ארבעה עמודי ענק שגובהם 9.5 מ' ומשקלם כ-25 טונות כל אחד, שסותתו מאבן אחת. בראש העמודים היו כותרות קורינתיות גדולות שתמכו בגמלון. הגמלון התנשא, כנראה, לגובה 14 מ', ואל המפלס עלה גרם מדרגות רחב. העמודים וכותרותיהם קרסו ברעידת האדמה של שנת 749, והם מוטלים על הארץ כפי שהותיר אותם רעש האדמה. על המדרגות, על אדן של פסל, נתגלתה כתובת יוונית חשובה, וזה תרגומה: "במזל טוב, תושבי העיר ניסה סקיתופוליס, עיר קדושה ועיר מקלט, אחת הערים היווניות של קוילה סוריה, הקדישו [את הפסל הזה לכבוד] הקיסר מרקוס אורליוס אנטוניוס אוגוסטוס על ידי הקורטור תאודורוס בן טיטוס".
• הפרופיליאון (מבנה השער) – מצפון למקדש, מצדו השני של הרחוב, התגלו שרידי שער בעל שלושה פתחים, ולפניו מערכת של אומנות אבן גדולות שביניהן עמודים. מעבר לשער נתגלו שרידי אולם, שבשניים מקירותיו היו גומחות. מכלול מפואר זה שימש, כנראה, בית שער של הדרך שעלתה מן המקדש שלרגלי התל אל המקדש שהתנוסס בראש התל. נראה שהשער שימש לתהלוכות דתיות.
• הנימפיאון – הנימפיאון נבנה מול הסטיו, מצפון-מערב למונומנט (למבנה) המרכזי. זהו מבנה בעל חזית מפוארת ששימש מזרקה ציבורית. כתובת הקדשה, שזמנה סמוך לשנת 400 לסה"נ, מציינת את בניית הנימפיאון, אולם היא מדברת על בנייה מחודשת. הנימפיאון הקדום נבנה במאה השנייה לסה"נ. העיטור האדריכלי של הנימפיאון הוא מן העיטורים המעולים שנמצאו בארץ. המים זרמו לברכה רדודה שבחזיתו מתוך צינורות שמאחורי הנימפיאון. מבנה הנימפיאון שילב פאר רב וקרירות נעימה. גובהו של המבנה היה כ-13 מ' מעל הרחוב. גם מבנה זה התמוטט ברעידת האדמה בשנת 749.
• המונומנט (המבנה) המרכזי – במפגש הרחובות במרכז העיר הייתה רחבה מרוצפת, ומעליה התנשא מבנה עמודים מפואר. המבנה ניצב על מסד דמוי טרפז שגובהו 3.95 מ' מעל לרחבה. המסד היה בנוי בזלת ומצופה אבני גיר. פריטי שיש רבים שנמצאו במפולת לרגלי המסד מעידים שהמבנה היה בניין עמודים מפואר ובראשו קשתות. אף שאי אפשר לשחזר את המבנה כולו, הפריטים שנמצאו מעידים שבמבנה-העל היו קשתות שיש מעוטרות, ואפריז שהיה מעוטר בדמויות של חיות בתוך מדליונים של עלי אקנתוס.
• הדקומנוס (רחוב סילוואנוס) – הדקומנוס הוא רחוב מרוצף אבני בזלת, שעלה מהמונומנט המרכזי לכיוון דרום-מזרח. בצדו הדרומי-מערבי תחם את הרחוב קיר בזלת עבה שהותקנו בו חנויות קטנות שקורו בקמרונות. בחזית הסטיו, במקביל לרחוב, הייתה ברכת נוי מוארכת (487 מ' אורכה, ו70 ס"מ עומקה). בתקופה הביזנטית, בראשית המאה השישית לסה"נ, נסלל על התוואי הרומי רחוב חדש במפלס גבוה יותר, ועל הברכה נבנה אולם חדש שתקרתו נשענה על עמודי הסטיו. בתקופה האומיית יצא האולם מכלל שימוש, ובמקומו הוקמו 18 חנויות שבחזיתן סטיו שנישא על עמודים וקשתות. ברעידת האדמה של שנת 749 נפלו עמודים ומבנים. קטע מחזית החנויות שוחזר. כתובת שנמצאה במקום מזכירה עורך דין מסקיתופוליס ושמו סילוואנוס, שהיה מעורב בהקמת האולם.
• הבזיליקה (אגורה) – הבסיליקה הוקמה בתקופה הביזנטית, והייתה שוק פתוח, מוקף בסטווים. במאה השישית צומצם שטח הבסיליקה, וליד השער הצפוני-מזרחי נבנה בזאר בסגנון "מזרחי", במגמה לפתח את המסחר בעיר. בבזאר היו 21 חנויות בארבע שורות, וביניהן שתי סמטאות.
• רחוב הגיא – סמוך לבסיליקה הוקם צומת שבו נפגשו שלושה מהרחובות המרכזיים של העיר. הארוך והחשוב שבהם כונה בפי החופרים רחוב הגיא, משום שהוא נמשך במקביל לאפיק נחל עמל. הרחוב נמשך מהצומת המרכזי עד לשער העיר, לכיוון צפון-מזרח, ובחלקו היה הרחוב מרוצף אבני בזלת, ומדרכות נסללו משני צדדיו. רוחב הרחוב המרוצף כ-8 מ', ורוחבו הכללי – 24 מ'. משני צדי הרחוב ניצבו טורי עמודים נושאי קורות אבנים. העמודים ניצבו על אדנים ובסיסים, ובראשם היו כותרות קורינתיות. אורך הרחוב עד השער הצפוני-מזרחי היה כ-560 מ'. הוא חצה את נחל חרוד בגשר ענק. גובה העמודים, לרבות הבסיסים והכותרות, היה כ-6.9 מ'. משני צדי המדרכות המקורות נבנו חנויות שפתחיהן פנו אל המדרכות. עמודי הרחוב נמצאו נפולים בעקבות רעידת האדמה של שנת 749 לסה"נ.
• הגשר הקטוע – שרידי גשר מרשים מהתקופה הרומית, הנטוי על נחל חרוד. הגשר הוביל מהשער הצפוני של בית שאן "שער דמשק", הנמצא בראש המדרון שמצפון לנחל חרוד. אורך הגשר היה 37 מ' ורוחבו – כ-18 מ'. הגשר קרס ברעש האדמה שפקד את האזור ב-18 בינואר, בשנת 749 לסה"נ. חלקיו המרשימים של הגשר שנותרו עומדים זכו לשיפוץ ולחיזוק.
• תל בית שאן – גרם מדרגות תלול עולה לראש התל המקראי. בתל התגלו שרידי מבנים מתקופת השלטון המצרי ומבצר צלבני. מראש התל תצפית מרהיבה על הסביבה.
• בית המרחץ המזרחי – בית מרחץ נוסף, גדול ומרשים, נחשף בחלקו בין רחוב סילוואנוס לתאטרון.
• שירותים ציבוריים – ממזרח לחלק הדרומי של בית המרחץ נמצא אולם שירותים – לטרינה. המבנה כולל חצר מוקפת עמודים, מרוצפת בפסיפס, ומשלושת צדדיה – סטווים. אל קירות הסטווים הוצמדו אדני שיש מוארכים, וכך נוצרו 57 מושבי אסלה. מתחת למושבים הותקנו תעלות ביוב שעברו בהן מים זורמים, וניקזו את השפכים אל מערכת הניקוז העירונית.
• מתחם פולחני – מכלול דתי ובו מקדש, מזבחות ונימפיאון. המקדש נבנה על פודיום ריבועי מוגבה, שמדרגות הובילו אליו. על המזבחות נכתבו כתובות.