גן לאומי חמת טבריה

מוקדי עניין

• מעיינות חמים
• שביל הרפלקסולוגיה – לחצו כאן לפרטים 
• מתקני רחצה קדומים
• בית כנסת מתקופות המשנה והתלמוד
• חמאם תורכי
• חדר תצוגת עתיקות

פירוט

מעיינות חמים: בתחום הגן הלאומי נובעים 17 מעיינות תרמומינרליים בטמפרטורה 60 מעלות צלזיוס בערך ובריכוז 36.5 גרם מלחים בליטר בערך, רובם כלורידים של נתרן וסידן ומקצתם אשלגן, ברומיד וסולפט. רוב המים מועברים למרחצאות חמי טבריה במערכת תעלות תת-קרקעיות. בתעלות נבנו ארובות לשחרור לחץ האדים, והמבקר בגן יכול להתרשם מהאדים הפורצים מהן. עודפי המים נאספים בברכה באתר.
עודפי המים והמים שחוזרים מחמי טבריה לאחר השימוש נאספים במתקן של מקורות בשטח האתר ומועברים אל המוביל המלוח.

שביל רפלקסולוגיה להשלמת זיכוך הגוף: על פי תפיסת הרפלקסולוגיה המוח קורא את העולם דרך כפות הרגליים, והן נקודת שיווי המשקל המרכזית של הגוף. בכף הרגל  יש 26 עצמות, 107 רצועות ו-19 שרירים! בריכות המים החמים בחמת טבריה וריכוז המינרלים הגבוה בהם מזככים את הגוף, ולהשלמת התהליך יצרנו שביל מיוחד שמאפשר חיבור בין בריאות הגוף לנפש. השביל מזמין אתכם ללכת עליו יחפים, שכן הדריכה עליו מעסה את כפות הרגליים ותורמת לשיפור תהליכים של ניקוי רעלים, איזון מערכת החיסון והקלת כאבי שרירים, ותורמת גם לשיפור היציבה ולזרימת הדם בגוף. מאחר שלתכונות המים יש ערך רפואי מוסף לגוף, הבריכות נקראות גם "מעיינות מרפא".

בית הכנסת של סוורוס: בית הכנסת נמצא בתחומי העיר העתיקה חמת טבריה, סמוך לחומה הדרומית ולשער העיר. הוא נבנה שלוש פעמים: בית הכנסת הראשון נוסד בשנת 230 לספירה בערך, על שרידיו של מבנה ציבורי קדום. הוא חרב במאה ה-3 ככל הנראה, ונותרה ממנו פיסת פסיפס קטנה. היא מוצגת בקצהו הדרומי של הפסיפס המרכזי ובמפלס נמוך מעט ממנו.
בית הכנסת השני התקיים במאות ה-3 וה-4 לספירה ונותרה ממנו רצפת פסיפס מפוארת, מהקדומות שהתגלו בבתי כנסת בארץ. הפסיפס מחולק לשלושה סְפִינִים ("שטיחים"): בספין הצפוני מצוירים שני אריות וביניהם תשע כתובות הנצחה ביוונית לתורמים; בספין המרכזי מצויר גלגל מזלות מרהיב המקיף את דמותו של הליוס, אל השמש; ובספין הדרומי מצוירים ארון קודש וסמלים יהודיים כגון שתי מנורות של שבעה קנים, שופר ולולב.
בארבע פינות הפסיפס מתוארות דמויות ארבע נשים המסמלות את עונות השנה. יבולים חקלאיים ופריטי לבוש מעידים על עונות השנה. באחת הכתובות מוזכר שמו של אדם בשם סוורוס, שגדל בביתם של "הנשיאים המהוללים". יש המכנים את בית הכנסת הזה על שמו – בית הכנסת של סוורוס.
אל השמש במרכז הפסיפס ודמויות עירומות של גברים במזלות מאזניים ודלי מעוררים תהיות. מה לכל אלה ולבית כנסת? ציורים דומים נמצאו גם בבתי כנסת אחרים, למשל בבית אלפא. בולט מאוד גם ריבוי השמות היווניים הנזכרים בכתובות. נראה כי תופעות אלו מרמזות שהיהדות חשה עצמה בטוחה דיה ולא חששה שיהיה בהן כדי לאיים על מעמדה.
בית הכנסת של סוורוס חרב כנראה ברעש אדמה בראשית המאה ה-5. על הריסותיו נבנה מבנה גדול יותר ובו אולם ששני טורי עמודים מחלקים אותו לשלושה מרחבים. בקצה הדרומי, מאחורי הסככה, נראית גומחת התפילה המעוגלת למחצה. בית כנסת זה תפקד עד המאה ה-11 בשינויים מעטים.
בבית הכנסת נעשו עבודות שימור, שחזור והמחשה והוא מוקף קירות זכוכית המאפשרים קשר עין עם הנוף, עם שרידי מבני המגורים העתיקים ועם בית הכנסת המאוחר. המבנה ממוזג.
חמאם סולימן: בתקופה המוסלמית הקדומה (מאה 8) לא התקיים בחמת טבריה יישוב של ממש, אך המרחצאות המשיכו לפעול. גיאוגרפים מוסלמים מזכירים בכתביהם את המרחצאות. חמאם סולימן הוקם בשנת 1780, בתקופת שלטונו של ג'זאר פשה שליט נפת דמשק. החמאם שימש את תושבי האזור ואת עולי הרגל שבאו להירפא במימיו עד 1944.
במבנה החמאם נעשו עבודות שימור והביקור בו הוא חוויה (האולם ממוזג). המבנה משמש מוזאון המתעד את מנהגי הרחצה בחמאם.
"המעיין הרומי": מעיין קטן שמימיו זורמים בתעלה פתוחה. המעיין מעניק הזדמנות למבקרים להתרשם מחום המים ומטעמם המלוח. הוא נוטה להתייבש כשמפלס הכנרת יורד.
שרידי מרחצאות קדומים: בקצה הדרומי של האתר נמצאים שרידי מרחצאות מהתקופה הרומית. אזור המרחצאות טרם נחפר, למעט ברכה מטויחת ששימשה לרחצה וקשתות אבן שתמכו במבנה עליון שלא שרד.